מעל מחצית מתאונות העבודה הקטלניות בארץ מתרחשות בענף הבניין. מדי יום נפגעים פועלי בניין באתרי בנייה בנסיבות שונות. אחת הסיבות המרכזיות לתאונות עבודה היא רשלנות המעסיק עקב חוסר באמצעי מיגון ואי מתן הוראות בטיחות לעובדיו.
האחריות על ביטחונם ושלומם של הפועלים מוטלת על המעסיק הישיר, הקבלן או בעל אתר הבנייה, והם אחראים להדריך את העובדים לבצע את עבודתם בבטיחות, לערוך בדיקות רפואיות כדי לבדוק את כשירותם לסוג העבודה, למסור אמצעי מיגון תקינים ודגשים בדבר הסיכונים בעבודה.
כאשר התאונה אירעה בשל רשלנות של המעסיק, העובד יכול בנוסף למימוש זכויותיו מול המוסד לביטוח לאומי, להגיש תביעת נזיקין נגד המעסיק כדי לקבל פיצויים בגין נזקי גוף. לשם כך על העובד להוכיח כי המעסיק הפר את חובתו המושגית והקונקרטית כלפיו, בשל חוסר במתן הוראות בטיחות, שימוש בציוד לא תקין, הנהגת שיטת עבודה לא בטוחה וכדומה.
העובד תבע פיצויים מהמעסיק בגין נזקי גוף
בחודש פברואר 2009, פועל בניין נפגע בשתי רגליו כתוצאה מנפילת קיר בעת שעסק בהריסתו. כתוצאה מהתאונה נגרמו לו שברים בשתי רגליו, הוא עבר ניתוחים, כולל השתלת עצם וקיבוע פנימי על ידי פלטה וברגים. תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף הוגשה לבית משפט השלום בנצרת.
התביעה הוגשה נגד לא פחות מאשר ששה נתבעים, ביניהם קבלן המשנה שהיה המעסיק בפועל של התובע בעבודת שיפוץ המבנה, הבעלים של המבנה שבו נעשה השיפוץ, החברה שבבעלות הקבלן שעמם התקשר בהזמנה וחברת הביטוח.
התובע העיד בחקירתו לעניין אופי עבודתו, וטען כי עבד אצל קבלן המשנה במשך שלוש וחצי שנים, ובמסגרת עבודתו עסק בשיפוצים של בתים ישנים בכל מיני אתרים של קבלנים קטנים. באתר הבנייה שבו התרחשה התאונה, הוא עבד במשך עשרה ימים מטעם הקבלן, ואף השתמש במהלך עבודתו בקומפרסור של הקבלן, והוא זה שנתן לו הוראות עבודה ושילם את שכרו, בעוד שאישורי העבודה ותלושי השכר הונפקו על ידי החברה שהזמינה את העבודה.
לאיתור עורך דין בתחום תאונות עבודה לחץ/י כאן
בית המשפט נדרש להכריע בסוגיית יחסי עובד מעביד אשר התקיימו במועד קרות התאונה, ושאלת האחריות והרשלנות של מי ששימשו בזמנים הרלוונטיים לתאונה כמעבידים של התובע שעבד תחת פיקוחם.
חברת הביטוח טענה כי הצדדים השלישיים היו חייבים על פי חוק לדווח על העסקתו של התובע למוסד לביטוח לאומי ולשלם עבורו דמי ביטוח, משלא עשו כן, התובע לא הוכר כנפגע עבודה על ידי המוסד, ולא שולמו לו הגמלאות וההטבות שלהן היה זכאי על פי דין.
לאחר שמיעת העדויות השונות, קיבל בית המשפט את הגרסה שלפיה התובע עבד אצל קבלן המשנה דרך צד ג', אשר הייתה אמנם רשומה כמעסיקתו הפורמלית ובעלת היתר ההעסקה שלו אולם בפועל העבירה אותו לעבוד אצל קבלן המשנה והוא עבד אצלו באופן קבוע ולאורך תקופה בידיעתה והסכמתה המלאה של צד ג'. בנסיבות אלה הורה בית המשפט לצד השלישי לשלם לתובע סך של 96,800 שקלים, בצירוף שכר טרחת עורך דין בסך 12,000 שקלים.
ת"א 40474-05-13
הכתבה באדיבות אתר lawguide - מידע משפטי ועורכי דין
*המידע המוצג כאן אינו מהווה יעוץ מכל סוג או המלצה לנקיטת הליך או אי נקיטת הליך. נכונות המידע עלולה להשתנות מעת לעת.
כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד.