מסתבר, ולא במפתיע, כי טענות החשודים בפרשת האונס בהרצליה, כפי שניתנה על ידי סנגוריהם, היא כי יחסי המין בוצעו בהסכמה. במאמר זה ננסה להבין מה המשמעות של טענת ההסכמה, ומדוע, במקרי אינוס רבים, טוענים סניגורים כי היחסים היו בהסכמה, גם אם הטענה אינה בהכרח משקפת את העובדות.
נניח לרגע כי חשוד בעבירה מכחיש כל קשר לאירוע, וטוען כי לא היו דברים מעולם. אל מול גרסה זו, עומדת לעיתים קרובות גרסתה של המתלוננת. כלומר, קיים פער מאוד גדול בין הכחשתו הגורפת של החשוד לבין טענת המתלוננת כי עברה אירוע מיני.
במצב דברים זה, כל חיזוק לגרסת המתלוננת, בין אם המדובר בראיות פורנזיות כדוגמת דגימת DNA שהיא ראיה פורנזית (משפטית) משמעותית, בין אם ראיות אחרות שקושרות את החשוד למתלוננת, עשוי לסבך אותו, ובית המשפט, יטה לתת לראיות אלה משקל רב, שכן מהימנותה של ראיה פורנזית למשל היא משמעותית, וקשה מאוד לסתור אותה.
לפנייה ישירה אל עורך דין שי וולשטיין לחץ/י כאן
טענה מאוד אכזרית לעיתים, גם אם הינה שקרית
במצב דברים זה, יודע כל סניגור, כי נוכח הפער בין הכחשתו הגורפת של החשוד לבין גרסתה של המתלוננת, אשר המשטרה והפרקליטות הצליחו למלא בראיות משמעותיות, יהיה לו קשה מאוד לזכות את הנאשם.
לעומת זאת, במקרים רבים, ואנו שומעים זאת לאחרונה הרבה מאוד, טוענים החשודים, כבר בשלב מאוד מוקדם של החקירה, כי יחסי המין נעשו בהסכמה. טענה זו, הגם שהנה לעיתים מקוממת, ואולי אף מצוצה מן האצבע, מצריכה עבודת חקירה מאוד מאומצת, והרבה יותר מורכבת, שכן על מנת להביא מוצר מוגמר לפרקליטות, על מנת שאלה יוכלו להעמיד לדין על עבירות אינוס, יהיה על חוקרי המשטרה לפצח את נושא ההסכמה, תוך שעליהם להביא בחשבון כי גרסת המתלוננת עשויה לעיתים להיות משמעותית הרבה יותר מאשר במקרה שבו החשוד הכחיש מעורבות לגמרי.
נבהיר את דברינו. כאשר חשוד טוען כי יחסי המין בוצעו בהסכמה, הוא למעשה מצמצם עד המקסימום את יריעת המחלוקת שבין גרסתו לבין גרסת המתלוננת. במצב דברים זה, שני הצדדים מסכימים כי יחסי מין התקיימו. אם כך, ממצאים פורנזיים במקרה כזה כבר יסייעו הרבה פחות, אלא אם ישנן כמובן ראיות לחבלות באיבר המין, שאינן משקפות הסכמה. מכל מקום, כל אותם ראיות שהיו יכולות לסייע במקרה של טענת כפירה גורפת, כבר אינן משמעותיות, וניתן לתת להם הסבר מניח את הדעת.
כלומר, הטענה שיחסי המין בוצעו בהסכמה מהווה משקולת מאוד משמעותית על חוקרי המשטרה, ומטילה על כל מתלוננת נטל כבד במיוחד. על מתלוננת כזאת להיות מאוד חזקה ואסרטיבית, ולעיתים קרובות אף להשתתף בעימות פרונטלי מול החשוד, ולנסות לתאר באופן הכי אותנטי את האירוע והחוויה שעברה חרף הקשיים הנלווים לכך.
עכשיו נוסיף קושי נוסף. תארו לעצמכם שבעת האירוע, הייתה המתלוננת נתונה להשפעת חומרים אסורים. במצב דברים כזה, הקושי אף מתעצם, שכן לעיתים עליה להתמודד עם אירוע שבו חלקים מהזיכרון שלה נמחקו, פשוטן כמשמען. הדבר תלוי כמובן בסוג החומר שאותו נטלה, למרבה הצער, לעיתים אף ללא ידיעתה.
הבעיה כאמור מתעוררת כבר במשטרה, כאשר המתלוננת אמורה לספק פרטים עובדתיים רבים החל מהשלב שבו הכירה את החשוד/ים, ועד השלב שבו מצאה עצמה במיטתו/ם. כבר בשלב הזה, מעבר לתוצאה הסופית שאינה במחלוקת עוד, קרי, קיום יחסי מין, שקרוב לוודאי נעשה ללא הסכמה מודעת, מרבית הנאנסות אינן יכולות להסביר כיצד הגיעו כלל למצב שבו קיימו יחסי מין עם החשוד/ים. כלומר, קיים פער גדול בזיכרון שאותו תאלץ ותתבקש הנאנסת להשלים, ולרוב, היא תתקשה לעשות כן.
במצב דברים זה, ולמרבה הצער, עבודתו של סניגור של חשוד בעבירות מין שבוצעו תוך שימוש בסם האונס למשל, עשויה להקשות מאוד על המשטרה ועל הפרקליטות, שכן כידוע, אחד מעקרונותיו היסודיים ביותר של המשפט הפלילי הוא כי אדם לא יישא באחריות פלילית לעבירה, אלא אם בית המשפט סבור כי אחריותו הוכחה מעבר לספק סביר. סעיף 34כב(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 קובע כי במידה וספק זה לא הוסר מעל הנאשם, יש להפעיל את הסייג ולהימנע מהרשעתו של האחרון.
מכאן אנו יכולים להסיק כי ככל שיוגש כתב אישום נגד חשודים בעבירות מין, וטענת ההגנה תהיה כי יחסי המין נעשו בהסכמה, הפרקליטות תאלץ לזמן לדוכן העדים את המתלוננת ושם היא צפויה לעמוד בחקירה נגדית קשה במיוחד ולנסות לספק הסברים ולהשלים את הפערים שלעיתים, החסירה בגרסתה במשטרה. הסניגור יבקש בעצמו להשלים את הפערים בגרסת המתלוננת, ולהצביע על כך שגרסתה אינה מתיישבת עם המציאות או עם ממצאים אחרים שנאספו בתיק. משימה אינה קלה, במיוחד כאשר המדובר באדם שחלק מהזיכרון שלו נמחק כתוצאה משימוש בסם.
המסקנה היא כי טענת הגנה כגון "יחסי המין בוצעו בהסכמה" הינה טענה מאוד אכזרית לעיתים, גם אם הינה שקרית, ביחוד במקרים בהם החשוד יודע כי המתלוננת לא תוכל לשחזר חלקים מזיכרונה שנמחקו באשמתו. לכן, הסניגור ינסה להוביל לכך כי למעט התוצאה הסופית, קרי קיום יחסי מין, כל יתר הפרטים הינם בבחינת "חור שחור", שאותו כל אחד מהצדדים במשפט הפלילי, יבקש למלא, בהתאם לצרכיו.
התוצאה הסופית עשויה אם כן להביא במקרים מסוימים לזיכוי מחמת הספק, ומשעה שגם הפרקליטות מבינה זאת, הרי שנוכח מצבה של המתלוננת, במקרים רבים תעדיף הפרקליטות להגיע עם נאשמים להסדרי טיעון מרוככים במיוחד, שלמחרת תקומם את הציבור, שלא הבין עד עתה מדוע העונש הינו כה מקל.
הכתבה מאת עורך דין שי וולשטיין באדיבות אתר עורכי הדין LawGuide
*המידע המוצג כאן אינו מהווה יעוץ מכל סוג או המלצה לנקיטת הליך או אי נקיטת הליך. נכונות המידע עלולה להשתנות מעת לעת. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד.