שני ערעורים אשר אוחדו לתיק אחד הוגשו לבית המשפט העליון על ידי אבות שטענו להפליה על רקע מיני, שעה שהם נדרשים לשלם דמי מזונות לידי אם הילדים במסגרת משמורת משותפת. המונח "משמורת משותפת" הוא חדש באופן יחסי, החל מתחילת שנות ה- 2000 והמערכת המשפטית הייתה צריכה להסתגל אליו. במהלך השנים נחשפנו לפסיקות שונות בנושא זה וככל שהזמן נקף, כך הלכו הפסיקות והתקדמו.
הפסיקה הראשונית בנושא קבעה הפחתה בשיעור של 25% מגובה המזונות. פסק דין מרכזי בהקשר הוא ע"ם 318/05. בהמשך בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בעמ"ש (מחוזי מר') 25027-02-14 פלוני נ' פלונית (28.12.2014) נקט בגישה מרחיבה וקבע הפחתה של עד 50% מגובה המזונות.
בנוסף, ובשונה מהגישה שננקטה בע"ם 318/05, בית המשפט סבר כי יש להפחית 50% גם מהחיוב בחלקם היחסי של הילדים במדור האם והחזקתו, משום שגם האב נושא בעצמו בתשלום מדורו שלו עקב הצורך להלין את ילדיו אצלו מחצית מן החודש .מאז נפסקו פסיקות שונות בהתאם לשיקול דעת שיפוטי בכפוף לכל מקרה ומקרה לגופו.
השאלה המשפטית שדן בה בית המשפט העליון בפסק דין תקדימי זה היא - כיצד ראוי לקבוע את חלוקת נטל המזונות בין הורים יהודים המקיימים משמורת פיזית משותפת על ילדיהם בגילאי 15-6.
לפנייה ישירה לעו"ד ליאת פסטרנק-אלקיים לחץ/י כאן
בית המשפט העליון קבע אתמול בפסק דין תקדימי ומשמעותי ביותר, כי בשלה העת לאמץ פרשנות חלופית להלכה ובמקרים מסוימים של משמורת פיזית משותפת ניתן יהיה לקבוע כי תשלום המזונות מאת האב יפחת בהשוואה למצב הקיים. כמו כן, במקרים שבהם יכולתם הכלכלית של ההורים שקולה, ניתן יהיה לקבוע כי כל הורה יישא בחלקו במזונות. ובמילים אחרות אבות שיכולתם הכלכלית שווה לזו של האם, לא יידרשו יותר לשלם מזונות עבור הילדים לידי האם במסגרת משמורת משותפת.
פסק הדין קובע כי הדין הנוהג המחייב רק את האב לשאת במזונות ההכרחיים של הילדים הוא דין מפלה. חלוקת נטל המזונות בין ההורים מטרתה להבטיח את טובת הילד על ידי הקצאה מיטבית של המשאבים ההוריים עבור צרכי הילד. ולפיכך, נדרשת בחינה פרטנית של נסיבות המקרה, בדגש על בחינת היכולת הכלכלית של כל אחד מן ההורים, דבר שניתן לביצוע על ידי החלת עקרון השוויון במקום הדין המפלה אבות.
לסיכום קובע כבוד השופט פוגלמן - פסק הדין קובע כי בגילאי 15-6 חבים שני ההורים באופן שווה במזונות ילדיהם מדין צדקה, תוך שהחלוקה ביניהם תקבע על פי יכולותיהם הכלכליות היחסיות ובהתאם לחלוקת הזמנים בפועל, ובשים לב למכלול נסיבות המקרה.
כבוד השופטת ברק-ארז מסכימה עקרונית לצורך בהפחתת המזונות במשמורת משותפת, אך סבורה כי הדבר צריך להיעשות לפי בחינת אחריותו ההורית האמיתית של כל הורה ולא רק מעצם חלוקת הזמן הטכנית, ולא להורות אוטומטית על חיוב באופן שווה.
כבוד השופטת ברק-ארז פורטת את הדברים וקובעת כי יש לבחון, בין היתר, את ההסדרים שנהגו במשפחה לפני הגירושין מבחינת הטיפול בילדים. על ההורה המתאים יותר יש להטיל את תפקיד הטיפול בהוצאות הילדים "ריכוז ותיאום", והדבר יבחן בהתאם להיסטוריה המשפחתית.
כבוד השופטת ברק-ארז ממשיכה וקובעת כי "...כאשר הילד נמצא במהלך היום אצל אחד ההורים, ממילא אותו הורה מספק בפועל את ההוצאות הנוגעות לפעילות היומיומית השוטפת, וכך למעשה הוצאות אלה מתקזזות בעין בין ההורים.
העקרונות שעליהם עמדתי לעיל מובילים למסקנה כי בכל הנוגע למזונות הילדים בנוגע להוצאות אלה, כל הורה יישא בהם בעצמו בזמן שבו הילדים שוהים עמו, ולא יהיה צורך בהעברת כספים ביניהם. בהקשר זה אני רואה את הדברים עין בעין עם חברי השופט פוגלמן.
לעומת זאת, ההוצאות שאינן נוגעות לקיום היומיומי מחייבות התייחסות נפרדת. הוצאות אלה מאופיינות בשניים: הן אינן תלויות בפעילות המשפחתית השוטפת והן גם בנות-דחייה בדרך כלל, כלומר לאו דווקא צריכות להתבצע באותו יום עצמו.
מי יקנה לילד בגד ומה יהיה טיבו ומחירו? מי יקנה לו מתנה עבור יום הולדת של חבר ובאיזה סכום? מה צריך להיות התעדוף בין רכישת בגד לבין רכישת ספר? כאשר הילד זקוק לנעלי התעמלות חדשות למי יפנה? לאב? לאם? האם עליו לכלכל מעשיו ולשאול למי פנה בפעם הקודמת?
ביחס למכלול הרחב של הוצאות אלה, כולן לגיטימיות באופן עקרוני, קבלת החלטות בלתי מתואמת על-ידי ההורים עלולה להוביל לכך שהילד "ייקרע" בין שני ההורים וצרכיו לא יתמלאו במלואם." הוצאות אלה שאינן הוצאות קיום שוטפות כגון: ביגוד, ספרים, טיפול רפואי שאינו צפוי ועוד.
לדבריה, מודל "הקיזוז הרעיוני" שמציע כבוד השופט פוגלמן לא לוקח בחשבון את סכסוכי הגירושין המרים ולכן עלול להיכשל בפועל ולהוביל לפגיעה בטובת הילד. ועל כן, מציעה מנגנון ראוי לפתרון: '"ניהול מרכזי" של ההוצאות הנוספות או "הורה מרכז"'. לכך יבחר ההורה המתאים. יהיה זה מנגנון של הורה מרכז שיקבל לידיו תשלום של מחצית ההוצאות האלה מן ההורה האחר (במצב של השתכרות שווה). לטענה כי הדברים עלולים להשתנות במהלך השנים, משיבה כבוד השופטת כי ככל שישתנה ה"חוזה המשפחתי" וגידול הילדים כעת מתחלק באופן שווה והדבר יוכח בתובענה לשינוי נסיבות, אזי בהחלט ייתכן שינוי בהשתתפותו של אותו הורה בשיעור המזונות ואף ייתכן כי יקבל פטור מלא מתשלומם. פתרון נוסף אך מורכב יותר, שאינו מתאים לכל משפחה, הוא פתיחת חשבון בנק משותף שבו יפקידו שני ההורים את חלקם בהוצאות הנוספות (אלה שאינן מתקזזות בעין). המכנה המשותף של שני הפתרונות הללו הוא שבשניהם קיים מנגנון המבטיח העברה של הכספים בתחילת החודש, ובשני המקרים קיים היבט ריכוזי בניהול ההוצאות.
לענין מדור פוסקת כבוד השופטת ברקז-ארז כי עקרון השוויון מוביל למסקנה שכל הורה יישא בהוצאות המדור של הילדים. אך אם רמת ההכנסה הפנויה של ההורים לא מאפשרת להם לדאוג לצורכי הילדים ללא השתתפות (ולו חלקית) של ההורה האחר בהוצאות המדור, אזי על בית המשפט לחזור ולבחון את ההחלטה להורות על משמורת משותפת. "אכן, משמורת משותפת אינה יכולה להיות הסדר לעשירים בלבד, אך היא גם לא יכולה להיות "עקרון על" הדוחק מעל פניו את הבטחת צורכי הקיום של הילדים." כי בסופו של יום טובת הילדים היא היא החשובה.
כבוד השופטת מוסיפה בשולי הכרעתה כי "עוד ניתן לומר כי הגם שפסק דיננו זה תחום לדיון במזונותיהם של ילדים בגילאי 15-6, יש להניח כי העקרונות המנחים שהותוו בו יהיו יפים גם לעניינם של חיובי מזונות מדין צדקה החלים על ילדים בגילאים אחרים. עם זאת, מאחר שנושא זה אינו בפנינו איננו נדרשים להכריע בו."
כבוד השופט מזוז קובע כי משמורת משותפת היא למעשה "לוקסוס" שיש לו מחיר שלא כל ההורים הפרודים מסוגלים לעמוד בו. ולכן, על בית המשפט לבחון מראש את היכולת הכלכלית של ההורים לעמוד במשמורת משותפת על מנת להגן על רווחת הילדים. בנוסף, קובע כי יש לקבוע "משמורן עיקרי" שיהיה אחראי על סיפוק צרכי הילדים, שאינם חלק מההוצאות השוטפות בהן נושא על הורה בזמן שהילד אצלו. התפקיד יוטל על ההורה שמילא בפועל אחריות זו לפני הפירוד.
עוד קובע כבוד השופט מזוז בדומה לכבוד השופטת ברק-ארז, כי אין לקבוע נוסחה אריתמטית של חלוקה יחסית שווה לפי ימי ההורות והכנסות ההורים, אלא להותיר שיקול דעת לבית המשפט לחתור ליעד של שוויון מגדרי מהותי בין ההורים בנשיאה בהוצאות הילדים בהתאם לנסיבות המשפחתיות של כל משפחה.
ולסיכום - הוחלט פה אחד כי "בגילאי 15-6 חבים שני ההורים באופן שווה במזונות ילדיהם מדין צדקה, תוך שהחלוקה ביניהם תקבע על פי יכולותיהם הכלכליות היחסיות מכלל המקורות העומדים לרשותם, לרבות שכר עבודה, בנתון לחלוקת המשמורת הפיזית בפועל, ובשים לב למכלול נסיבות המקרה.
יישום עקרון זה ייעשה ברוח העקרונות האמורים והמפורטים לעיל בחוות דעתה של כבוד השופטת ברק-ארז, כברירת מחדל שניתן לסטות ממנה. פסק דין זה מותיר מרחב שיקול דעת לבית המשפט לענייני משפחה לדון בכל מקרה לגופו.
אכן, הגיעה העת לחרוג מהדין הקיים ולקבוע כי עקרון השוויון המהותי יחול על ההורים במסגרת משמורת משותפת באופן שדמי המזונות והמדור יתחלקו באופן שווה בהתאם להכנסותיהם, וכפועל יוצא למנוע הפליה מגדרית לאבות ולאפשר להם להתקיים בכבוד. אני מסכימה כי השוויון צריך שיהיה מהותי ולא פורמלי במובן של חצי חצי ככלל יבש, אלא לבחון את מכלול הנתונים של כל משפחה והנטל היומיומי המוטל פיזית על כל אחד מהם בגידול הילדים.
הכותבת היא ליאת פסטרנק-אלקיים, עו"ד ומגשרת, המתמחה בדיני משפחה ומעמד אישי. באדיבות אתר עורכי דין lawguide