נמק בבוהן לאחר פדיקור, האם הפדיקוריסטית התרשלה?

חולת סוכרת שאחת מבהונות הרגליים שלה נקטעה טענה כי רשלנות רפואית בזמן פדיקור היא הגורם לכך. בית המשפט תמך דווקא בגרסת הפדיקוריסטית, אך בכל זאת חייב אותה לשלם פיצוי חלקי

פדיקור בשרומבה קוסמטיקה (נמרוד סונדרס)
(צילום ארכיון: נמרוד סונדרס)

טיפולי מניקור ופדיקור אמורים להיות בילוי מפנק, אך לאנשים עם בעיות בריאותיות מסוימות טיפולים אלה עלולים להיות מסוכנים. כך, למשל, פדיקור לחולי סוכרת עלול לגרום לנזק בלתי הפיך לכפות הרגליים של החולה. במקרים אלה עולה השאלה על מי מוטלת האחריות, על הקוסמטיקאית או על המטופלת. מקרה כזה עלה לדיון בבית משפט השלום בחיפה.

לפי עובדות התביעה, בשנת 2006 אישה בסוף שנות ה- 40 לחייה ניגשה לטיפול פדיקור לשם הסרה של יבלת מכף רגלה. משום שהאישה חולת סוכרת היא פנתה לקוסמטיקאית אשר הציגה את עצמה כמתמחה לרגליים של חולי סוכרת.

במהלך הטיפול רגלה של המטופלת החלה לדמם והתברר כי הקוסמטיקאית העמיקה בגילוח העור המת עד שהגיעה לבשר החי וחתכה אותו. הקוסמטיקאית התנצלה בפני המטופלת עוד במעמד האירוע. יום לאחר מכן חשה המטופלת בנפיחות ובכאבים בכף הרגל וניגשה לקבלת טיפול רפואי שבו התברר כי הפצע הזדהם.

לאחר זמן מה התגלה באחת מבהונות כף הרגל זיהום כרוני שהתפתח לנמק והמטופלת נאלצה לכרות את הבוהן. מחוות דעת רפואית שהציגה האישה עולה כי בשל כריתת הבוהן היא נותרה עם אחוזי נכות צמיתה בשיעור של 50%. לאור זאת הוגשה תביעה נגד הקוסמטיקאית בגין רשלנות רפואית.

לאיתור עורך דין בתחום רשלנות רפואית לחץ/י כאן

בכתב ההגנה הכחישה הנתבעת את הטענה שהציגה את עצמה כפדיקוריסטית רפואית אשר מתמחה ברגליים סוכרתיות והוסיפה שבמקרים שבהם באים אליה מטופלים חולי סוכרת היא מפנה אותם לקוסמטיקאיות אחרות אשר מתמחות בתחום זה.

כמו כן, הנתבעת גרסה כי התובעת לא יידעה אותה כי היא חולת סוכרת וכי אין קשר בין הפגיעה והנכות של התובעת לבין רשלנות במהלך הטיפול שקיבלה ממנה. לחיזוק טענה זו הציגה הנתבעת דעת מומחה שלפיה אין קשר סיבתי בין קטיעת הבוהן לבין הפצע בעקב שנגרם במהלך הטיפול.

הסרת עור מכף הרגל פדיקור (ShutterStock)
במהלך הטיפול רגלה של המטופלת החלה לדמם והתברר כי הקוסמטיקאית העמיקה בגילוח העור המת (אילוסטרציה: Shutterstock)

הפדיקוריסטית הייתה צריכה לברר מה מצבה הרפואי של המטופלת

לאחר ניתוח הטענות, בית המשפט קבע כמה מסקנות. תחילה, התובעת לא סיפרה לנתבעת על מחלת הסוכרת וכן הנתבעת לא הציגה את עצמה כפדיקוריסטית רפואית המומחה ברגליים סוכרתיות. הסימוכין לכך היו סתירות בטענות התובעת וכי לא הוזמנו עדים מהימנים שנכחו באירוע.

מסקנה נוספת של בית המשפט הייתה שלא הוכח קשר סיבתי בין הפציעה בעקב של התובעת לבין הזיהום בבוהן וכריתתה. מסקנה זו עלתה לאור חוות דעת של מומחה מטעם בית המשפט ולאור ההימנעות של התובעת להביא לעדות את הצוות הרפואי שטיפל בה. כמו כן, עדותה של אחת מהאחייניות של התובעת שנכחו באירוע הפריכה את הטענה שהתובעת לא יכלה ללכת לאחר הטיפול.

אף על פי שבית המשפט לא קיבל את טענות התובעת, הוא גרס כי הנתבעת אכן פעלה ברשלנות בשני היבטים אחרים, הראשון הוא הפרת החובה המוטלת עליה לשאול מטופלים אם הם סובלים ממחלה או מבעיה רפואית. הרשלנות השנייה הייתה כי היא טיפלה בתובעת בעוד שתי ילדות קטנות, אחייניותיה של התובעת, התרוצצו סביב, טיפול באווירה כזו הוא אינו סביר ואינו תקין.

לאור כל הנתונים בית המשפט הטיל אחריות על התובעת בשיעור של 25%, זאת מכיוון שלא מסרה לנתבעת את המידע הנדרש לגבי מחלתה וכן מכיוון שבעת הטיפול הותירה את האחייניות להתרוצץ ללא השגחה.

עם זאת, בית המשפט קבע כי התובעת זכאית לפיצוי חלקי בגין נזקי החתך בעקב, כאב וסבל והפסדי שכר. לאחר ניכוי אשמת התובעת, על הנתבעת לשלם לה פיצויים בסך 30,080 שקלים ושכר טרחה לעורך דין בסך 5,000 שקלים.

ת"א 40343-12-12

הכתבה באדיבות אתר עורכי דין LawGuide

*המידע המוצג כאן אינו מהווה יעוץ מכל סוג או המלצה לנקיטת הליך או אי נקיטת הליך. נכונות המידע עלולה להשתנות מעת לעת.
כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד.