תקופות קשות ומשברים אישיים עלולים לגרור התנהגות לא רציונאלית ולא שגרתית שלעתים אף הופכת לאלימה. במקרי אלימות בודדים בית המשפט עשוי להתחשב במצבו הנפשי של הנאשם ולהביא בחשבון איך גזר הדין עלול להשפיע על עתידו התעסוקתי. מקרה כזה עלה לדיון בבית משפט השלום בפתח תקווה.
לפי עובדות כתב האישום, בארבע בבוקר בחודש אפריל 2015, סטודנטית בת 25 שבה לדירתה לאחר בילוי כשהיא שתויה ונסערת והחלה לדפוק על דלתות החדרים של השותפות במטרה להעיר אותן. לטענת הנאשמת, היא רצתה לדבר עם המתלוננת, אשר באותה התקופה התארחה אצל אחת מהשותפות ולא נשאה בהוצאות הדירה.
לאחר זמן מה התפרצה הנאשמת לחדר שבו שהתה המתלוננת, תקפה אותה, משכה בשערה, סטרה לה ובעטה בה. בשלב מסוים נפלה סכין מטבח מכיסה של הנאשמת, היא הרימה את הסכין ואיימה על המתלוננת שיכלה להשתמש בה אך נמנעה מכך. לאחר מכן השליכה את הסכין בחזרה לרצפה.
לאיתור עורך דין פלילי לחץ/י כאן
הנאשמת הודתה בעובדות והורשעה בעבירות איומים ותקיפה. מתסקיר שירות מבחן עלה כי הנאשמת היא סטודנטית שנה שלישית לפסיכולוגיה וקרימינולוגיה אשר סיימה שירות צבאי מלא. היא בת יחידה ואינה בקשר עם אביה אשר עזב את הבית כשהייתה בת ארבע. זמן קצר לפני האירוע הנדון אמה התאשפזה במחלקה פסיכיאטרית, וסבתה אשר גידלה אותה חלתה במחלה קשה.
נוסף לקשיים אלה הנאשמת מתמודדת עם הוצאות כלכליות רבות ועומס של הלימודים ותקופת מבחנים. לנאשמת אין עבר פלילי והיא הביעה צער וחרטה על העבירות שביצעה. לאחר האירוע עזבה את הדירה ולא יצרה קשר עם המתלוננת. מנתוני התסקיר עלה כי האירוע חריג ויש סיכויים קטנים למעורבות אלימה בעתיד.
למרות התסקיר החיובי, המדינה ביקשה להטיל על הנאשמת שישה חודשים לריצוי בעבודות שירות, מאסר על תנאי, קנס ופיצוי למתלוננת. המאשימה גרסה כי אי הרשעה היא זכות אשר שמורה לקטינים ובמקרה זה תנאי אי ההרשעה לבוגרים אינם מתקיימים, זאת משום שהעבירות שבוצעו אינן קלות ערך וכי הנאשמת הכתה את המתלוננת ואיימה עליה בעודה מחזיקה סכין. עוד ציינה כי לא ניתן לאפשר לסטודנטים לסיים הליכים פליליים ללא הרשעה רק בשל פגיעה אפשרית בתעסוקתם העתידית.
מדובר באירוע חד פעמי על רקע לחץ נפשי
עורך דינה של הנאשמת ביקש ליישם את ההמלצה של שירות המבחן לאור עברה הנקי ומכיוון שהעבירה בוצעה תחת השפעת אלכוהול בתקופה קשה ולחוצה בחייה. הנאשמת הוסיפה דברי חרטה וביקשה הזדמנות להגשים את עצמה ואת יכולותיה בטענה שבזכות מה שעברה היא תוכל לסייע לאנשים אחרים.
לאחר שמיעת הצדדים, סבר בית המשפט כי המאורע מהווה התפרצות חריגה וחד פעמית על רקע תקופה קשה וצריכה של אלכוהול. כמו כן, רף האלימות היה נמוך והמתלוננת השיבה באלימות גם כן. לגבי הסכין נראה כי לנאשמת לא הייתה כוונה להשתמש בה בפועל, אלא שימשה רק ככלי איום.
בית המשפט קבע כי לאור גילה הצעיר של הנאשמת וההשכלה האקדמית שהיא רוכשת מסתמן שהרשעה תפגע בעתיד התעסוקתי שלה. משכך ביטל את ההרשעה והטיל על הנאשמת שירות לתועלת הציבור בהיקף של 120 שעות ופיצוי למתלוננת בסכום של 1,500 שקלים.
ת"פ 19030-08-15,5860-15
הכתבה הוכנה באדיבות אתר עורכי דין LawGuide.co.il
*המידע המוצג כאן אינו מהווה יעוץ מכל סוג או המלצה לנקיטת הליך או אי נקיטת הליך. נכונות המידע עלולה להשתנות מעת לעת.