האם אישה שנפלה לבור מכוסה בקרטון ונחבלה זכאית לפיצויים?

אישה כבת 50 נפלה ונקעה את הרגל כאשר נכנסה לבור ברחוב שבו בוצעו עבודות בנייה של הרכבת הקלה. בית המשפט קבע כי חברת הקבלן התרשלה בשמירה על בטיחות הולכי הרגל לכן חייב אותה לשלם פיצויים

בור ברצפה (צילום מסך)
(צילום אילוסטרציה)

בית משפט השלום בירושלים הכריע באחרונה בתביעה של תושבת העיר אשר נפלה ברחוב יפו ונקעה את רגלה כאשר נתקלה במפגע בטיחותי שנוצר בזמן עבודות הבנייה של הרכבת הקלה בירושלים. האישה תבעה את עיריית ירושלים וכן את הזכיינית "סיטי פס" ואת החברה הקבלנית המבצעת בגין רשלנות אשר גרמה לה לנזקי גוף.

לפי עובדות התביעה, בחודש יוני 2010, התובעת כבת 49 שנים, יצאה מחנות צעצועים ברחוב יפו עם שתי בנותיה. בעת היציאה היא הכניסה את רגלה לבור שנוצר מהסרה של אבני ריצוף, אשר כוסה בקרטון. כתוצאה מכך התובעת נפלה על המדרכה ונקעה את הקרסול.

לחיזוק טענתה הציגה התובעת תמונות שצילמה בתה שבוע לאחר האירוע, שבהן רואים כי חסרה שורת ריצוף במדרכה. כמו כן, בעל חנות הצעצועים העיד שאף על פי שהוא לא נכח בעת הנפילה הוא יצא לרחוב מיד לאחר מכן וראה את התובעת על הקרקע והוסיף כי במקום אכן התרחשו עבודות בנייה של הרכבת הקלה שבעטין נוצר הבור במדרכה.

הנתבעות, עיריית ירושלים, חברת סיטי פס והחברה הקבלנית, הסכימו על כך שבאותה העת התקיימו עבודות בנייה של הרכבת הקלה במקום התאונה, אך הן יצאו נגד הגרסה של התובעת וחלקו על הנזקים הגופניים שהציגה.

לאיתור עורך דין בתחום נזקי גוף ותאונות לחץ/י כאן

הרכבת הקלה ברחוב יפו בירושלים (ShutterStock)
הרכבת הקלה ברחוב יפו, ירושלים (צילום ארכיון)

יש לדאוג למעברים בטוחים להולכי הרגל

לאחר שמיעת הצדדים, קיבל בית המשפט את גרסתה של התובעת, זאת בעיקר על סמך העדויות שהציגה. משכך, בית המשפט קבע כי על הנתבעות לשאת באחריות על האירוע. במיזמי בנייה שבהם התנאים אינם מאפשרים חסימה של האזור להולכי רגל יש לדאוג למעברים בטוחים ולא להותיר את הדרכים באופן שיכול לסכן את עוברי האורח. במקרה זה הותרת פס מדרכה לא מרוצף אשר יוצר בור הוא מפגע בטיחות המהווה סיכון שהנתבעות יכלו למנוע בקלות ובאמצעים פשוטים.

עם זאת, בית המשפט הטיל על התובעת אשם תורם בשיעור של 15% מכיוון שלא שמרה על ערנות כאשר הלכה במקום שבו התבצעו עבודות, גם אם הבור כוסה בקרטון, עובדה שהתובעת לא הצליחה להוכיח באופן חד משמעי.

עיקר הדיון עסק בשאלת שיעור הנכות שממנו סבלה התובעת. מומחה מטעם התביעה העריך את הפגיעה בשיעור של 10% נכות בעוד מומחה מטעם ההגנה טען כי שיעור הנכות עומד על 2% בלבד. לאור המחלוקת בין הצדדים בית המשפט מינה מטעמו מומחה אורתופד אשר קבע כי התובעת סובלת מנכות קבועה בשיעור של 5%.

בנוגע לסוגית האחריות, שלוש הנתבעות הצהירו שיש ביניהן הסכם חלוקת אחריות, כך שלא היה צורך להכריע בעניין זה. אם כך, לפי החלוקה ביניהן ולאחר ניכוי אשם תורם, הנתבעות ישלמו לתובעת פיצויים בסך 31,000 שקלים בגין הפסדי שכר ואבדן כשר השתכרות, נזק לא ממוני, עזרת הזולת והוצאות רפואיות וכן סכום נוסף של 7,000 שקלים בעבור שכר טרחה לעורך דין והוצאות משפט.

ת"א 56618-06-13

הכתבה באדיבות אתר עורכי דין lawguide

* המידע המוצג בכתבה אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו ואינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים או הימנעות מהליכים. כל המסתמך על המידע המופיע בכתבה עושה זאת על אחריותו בלבד.