רופאים ואחיות בבתי החולים נמצאים באופן תמידי תחת לחץ רב ועליהם לקבל החלטות במהירות. במצבים כאלה הנטייה היא לפעול לפי הנוהל הנפוץ ביותר ולא לשקול אפשרויות טיפוליות אחרות. בטווח הרחוק נטייה זו עלולה לגרום לנזק רב ובלתי הפיך למטופל. מקרה כזה עלה לדיון בבית משפט השלום בחיפה.
לפי עובדות התביעה, בחודש מאי 2010 אישה בת 32 ילדה את בתה הבכורה בניתוח קיסרי בבית חולים בצפון הארץ. חודש וחצי לאחר הלידה חזרה האישה לבית החולים בעקבות כאבי בטן ודימומים, ונמצא כי ברחם נותרה שארית שלייה. בעקבות כך היא עברה גרידה דחופה ושוחררה הביתה עם המלצה למעקב.
כשנה לאחר מכן החלה האישה לנסות להיכנס להריון בשנית ללא הצלחה, ובבדיקות התברר כי עקב הגרידה שעברה היא לקתה בתסמונת אשרמן בדרגה חמורה אשר גרמה לעקרות ולנכות בשיעור של 40%. בשל כך נאלצה לפנות להליך פונדקאות.
האישה הגישה תביעה נגד המדינה, אשר בית החולים נמצא בבעלותה, בגין רשלנות בטיפול שקיבלה לאחר ניתוח קיסרי. לטענתה, הצוות הרפואי נהג ברשלנות הן כאשר לא זיהה את שאריות השלייה לאחר הניתוח, והן כאשר ביצע גרידה דחופה מבלי להציע חלופות אחרות, ואף שחרר אותה ללא ההנחיות הנדרשות אשר כל אלה הובילו לעקרותה.
המדינה גרסה להגנתה כי גרידה היא הליך שגור במקרים שיש להוציא שאריות שלייה. כמו כן, מכיוון שהתובעת לא ניגשה למעקב כפי שהומלץ לה, היא למעשה תרמה בהתפתחות התסמונת ובהחמרה שלה.
לאיתור עורך דין בתחום רשלנות רפואית לחץ/י כאן
הצוות הרפואי לא התחשב בהיסטוריה הרפואית
לאחר שמיעת הטיעונים בית המשפט קבע שהצוות הרפואי נהג ברשלנות בכל אחד מהתהליכים. תחילה הוא התרשל בכך שבניגוד להוראות, לא וידא בתום הלידה כי השליה הוצאה בשלמותה. נוסף על כך, הבחירה בהליך מסוכן ופולשני כמו גרידה ללא התחשבות בהיסטוריה הרפואית של התובעת העלתה את הסיכויים ללקות בתסמונת אשרמן.
רשלנות נוספת הייתה כאשר הצוות הרפואי לא נתן לתובעת את המידע ההכרחי לפני ההליך הטיפולי וכך נמנעה ממנה הבחירה לגבי גופה ולמעשה זו פגיעה באוטונומיה שלה. גם אם הליך גרידה הוא נפוץ במקרים אלה יש להתחשב בכל מקרה לגופו ולתת למטופלת זכות החלטה על גופה שלה.
בית המשפט דחה את טענת הנתבעת אשר גרסה כי יש להטיל על התובעת אשם תורם על התפתחות מצבה הרפואי והחמרתו מכיוון שלא ניגשה למעקב במשך חצי שנה. לפי בית המשפט. אי אפשר לייחס לתובעת את האשמה משום שלא ניתנה הוכחה כי הנזק היה נמנע לו הייתה ניגשת לבדיקת המעקב.
על כן, בית המשפט פסק כי האשמה מוטלת על התובעת ועל הצוות הרפואי על כך שלא ניסה למנוע את התפתחות התסמונת, החל מהניתוח הקיסרי וכלה בהליך הגרידה ולאחריו. בית המשפט קבע כי הנתבעת צריכה לשלם לתובעת פיצויים בסך 600,000 שקלים בגין כאב וסבל, פגיעה באוטונומיה והליכי פונדקאות בעבר ובעתיד וכן הוצאות משפט ושכר טרחה לעורך דין בסך 145,000 שקלים.
ת"א 24998-08-14
הכתבה באדיבות אתר עורכי דין LawGuide
*המידע המוצג כאן אינו מהווה יעוץ מכל סוג או המלצה לנקיטת הליך או אי נקיטת הליך. נכונות המידע עלולה להשתנות מעת לעת.
כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד.