גבר כבן 40 פנה למנתח פלסטי וביקש להסיר קעקוע מזרועו. הרופא ביצע את ההליך הכירורגי בשני שלבים, דבר שלטענת המטופל לא היה נחוץ ואף הותיר צלקת גדולה ומכערת. בנסיבות אלה הוגשה תביעה בעילת רשלנות רפואית בבית משפט השלום בחיפה.
על פי עובדות התביעה, בחודש אוקטובר 2010, התובע, יליד 1976, התבקש על ידי אחיו, איש דתי, להסיר קעקוע בצורת מגן דוד גדול, הנמצא על זרועו הימנית כתנאי להמשך תמיכתו הכלכלית בו. לשם כך, פנה התובע אל מומחה לכירורגיה פלסטית ואסתטית בבקשה להסירו. במסגרת פגישת הייעוץ, סוכם כי הנתבע ינתח את התובע תמורת סכום של 4,000 שקלים.
הניתוח להסרת הקעקוע בוצע בשני שלבים, הראשון בתחילת שנת 2011, והשני לאחר כחצי שנה. לטענת התובע, לאחר הניתוח נותר במרכז צידה החיצוני של זרועו צלקת גדולה ומוגבהת בצבעי חום וסגול. לדעת מומחה רפואי מטעמו נותרה נכות אסתטית ופיזית צמיתה בשיעור של 10%. התובע טען כי הניתוח השני בוצע עקב "הסתבכות בלתי צפויה" שגרמה להפסקת הניתוח הראשון לאחר כריתת מחצית מהקעקוע ואף הותירה את הצלקת. על כן דרש לקבל פיצויים בגין נזקי גוף בעילת רשלנות.
לאיתור עורך דין בתחום רשלנות רפואית לחץ/י כאן
מנגד טען הרופא כי נוכח גודלו של הקעקוע, החליט מלכתחילה לבצע את ניתוח הכריתה בשני שלבים: בשלב ראשון להוציא בחתך אורכי כמחציתו ובשלב הבא להוציא את השארית, כך שפרק הזמן בין שני השלבים יסייע להתאוששות האזור.
הנתבע הצהיר כי פעל בהתאם לתכנית וכי שיטה זו נבחרה מאחר שהסרת קעקוע על ידי לייזר או הקפאה, לא היו מסירים אותו לחלוטין.
עם זאת, הבחירה בשיטת הניתוח לא הוכחה, ובהעדר רישום של פגישת הייעוץ ושל מהלך הניתוחים, הנתבע לא עמד בנטל הרבץ לפתחו להוכיח שהשיטה נבחרה מלכתחילה, ואין המדובר בכשל במהלך הניתוח הראשון. כך גם בהעדר רישום, לא ניתן היה לבחון את הכשל, והאם הוא פועל יוצא של מחדלי הנתבע או נעוץ בנתוני המטופל או סיבה אחרת, לרבות סיכון ידוע בניתוחים.
הרופא לא הציע שיטה חלופית להסרת הקעקוע
במהלך חקירתו הנגדית הודה הנתבע, כי השיטה שבה נקט נבחרה על ידו משום עלותה, ולא מטעם אחר ואף ציין כי קיימות שיטות חלופיות טובות אך יקרות יותר, אולם הוא לא הציג בפני התובע שיטת טיפול אחרת או כל שיטה חלופית להסרת הקעקוע.
לאחר שמיעת טענות הצדדים וחוות דעת מומחים מטעמם, התרשם בית המשפט כי לא ניתן להבטיח ניתוח כריתת קעקוע ללא צלקות ואף לא ניתן להבטיח שבהליך אחר, התוצאה תהיה טובה יותר, אך יש סבירות גבוהה לכך. במקרה זה, הרופא לא חשף בפני המטופל את כל המידע הרלוונטי כדי שיוכל לקבל החלטה מושכלת, אם לקבל או לדחות את הצעתו לביצוע הניתוח. והיה על הנתבע להתייחס לסיכויי הצלחה ולהזהיר את התובע מפני סיבוכים אפשריים, גם אם הם נדירים.
בסופו של דבר השתכנע בית המשפט כי הנתבע התרשל הן בבחירת שיטת הניתוח והן בביצועו, ואף קבע כי הנתבע הפר את חובתו כלפי התובע, מאחר שהוא לא נתן הסכמה מדעת להליך הרפואי. לפיכך חייב את הנתבע לשלם לתובע פיצויים בגין כאב וסבל והוצאות לעבר ולעתיד בסך 30,500 שקלים, בצירוף שכר טרחת עורך דין בסך 4,000 שקלים.
ת"א 59456-11-14
הכתבה באדיבות אתר משפטי lawguide.co.il
*המידע המוצג כאן אינו מהווה יעוץ מכל סוג או המלצה לנקיטת הליך או אי נקיטת הליך. נכונות המידע עלולה להשתנות מעת לעת.
כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד.