התובעת, ילידת 1950, הייתה מנוייה כשנתיים רצופות בסניף של רשת ארצית של מכוני כושר. בחודש אוקטובר 2006, בעת אימון ערב, נפלה מההליכון ונפצעה. בנסיבות אלה פנתה לבית משפט השלום בקריות והגישה תביעה לפיצויים על נזקי גוף שנגרמו לה נגד הנהלת הרשת וחברת הביטוח שלה.
לטענת התובעת, נפילתה התרחשה בעת העלייה על ההליכון, נוכח העובדה כי ההליכון היה במצב תנועה והיא לא הבחינה בכך, וכי פעולת המכשיר לא הופסקה על ידי המשתמש הקודם, וגם לא נעשה שימוש בשרוך הביטחון שבהליכון ואף לא הוצע למשתמשים להשתמש בו.
התובעת הוסיפה וטענה כי בעת שהתקבלה למכון כמנוייה קיבלה הדרכה על ההליכון, אך לא במועד מאוחר יותר ואף במהלך האימון שבו נפצעה, לא שהה כלל מדריך בחדר הכושר, לפיכך הנהלת הרשת התרשלה. התובעת לא זימנה כל עדים לקרות התאונה, בטענה כי לא הכירה את המתאמנים באותו היום.
מנגד טענה הנהלת הרשת כי התאונה אירעה עקב רשלנותה הבלעדית של התובעת, מאחר שהיא קיבלה הדרכה לשימוש בהליכון והכירה אותו היטב נוכח עברה כמנוייה ותיקה, ואף לטענתה, על ההנהלה לא רובצת כל אחריות. הנתבעת לא זימנה למתן עדות את מנהל חדר הכושר והמדריך שעבדו ביום האירוע, בטענה כי נוכח הזמן הרב שחלף עד הגשת התביעה לא אותרו עובדיה לשעבר וגם דו"ח הפציעה שמילאה ביום התאונה לא אותר.
לאיתור עורך דין בתחום נזקי גוף ותאונות לחץ/י כאן
לאחר שמיעת טענות הצדדים, ציין בית המשפט כי המחוקק הביע עמדתו במפורש לגבי מכוני כושר, בהטילו חובות זהירות על בעליהם במסגרת חקיקת חוק מכוני כושר (רישוי ופיקוח), משנת 1994. וכי סעיף 2 לחוק קובע כי אין לפתוח מכון כושר ללא רישיון.
במסגרת החוק אף תוקן חוק רישוי עסקים, הקובע כי לא יינתן רישיון, אלא אם לכל מכשיר תוצמדנה במקום בולט הוראות היצרן לעניין השימוש בעברית, ערבית ואנגלית ושיש ברישיון תנאים המחייבים את המכון לפעול על פי חוק הספורט. עוד קובע סעיף 3(א) לחוק מכוני כושר חובה כי בכל עת שמכון כושר מופעל יהיה נוכח במקום מדריך המלמד את דרכי ההפעלה של המכשירים שבו ומפקח על המתאמנים בו.
בית המשפט קבע כי מכון כושר אינו יכול לפטור את עצמו בטענה כללית כי המשתמש לוקח על עצמו את הסיכון הטמון במכשירים, ועליו לבחון כל מקרה לגופו - האם דאג המכון למסור למשתמש מכשור תקין ומתאים לייעודו, האם המשתמש קיבל הדרכה מתאימה לשימוש במכשירים, והאם התקיים פיקוח בפועל של מדריך על פעולות המתאמנים.
במועד האירוע לא נכח מדריך כושר במקום
בית המשפט קיבל את טענת התובעת כי במועד האירוע לא נכח מדריך במקום, ובכך קיימת הפרה של חוק מכוני כושר, ואף ההדרכה היחידה שניתנת למשתמשים היא בעת ההרשמה כמנויים, חרף החובה לחזור ולרענן את הוראות הבטיחות, ולא להסתפק בהדרכה חד פעמית שניתנה בעבר. על כן הגיע בית המשפט למסקנה כי הנהלת חדר הכושר הפרה את חובת הזהירות החלה עליה.
נוסף על כך, בית המשפט קבע כי יש לייחס לתובעת אשם תורם בשיעור 40%, מאחר שעל פי עדותה, התובעת לא הסתכלה כלל על המסוע בעת עלייתה על ההליכון, וגם אם לא הייתה לה סיבה להניח כי ההליכון פועל - בהיותו מכשיר העלול לנוע, מצופה היה ממנה להסתכל על המסוע בעת עלייתה.
בסופו של דבר קבע בית המשפט כי התובעת זכאית לפיצויים בסך של 34,500 שקלים בגין נזקי גוף. לאחר ניכוי אשם תורם חויבו הנהלת הרשת וחברת הביטוח לשלם לתובעת סך של 20,700 שקלים, בצירוף שכר טרחת עורך דין בשיעור 20% ואגרה.
ת"א 18067-05-15
הכתבה באדיבות אתר עורכי דין lawguide
* המידע המוצג בכתבה אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו ואינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים או הימנעות מהליכים. כל המסתמך על המידע המופיע בכתבה עושה זאת על אחריותו בלבד.