אין ירושה בישראל, אלא לפי חוק הירושה. בדברי ההסבר להצעת חוק הירושה (תשי"ח 1958) נכתב שהיא מבוססת על המצב המשפטי והעובדתי שהיה קיים בישראל בשנות החמישים של המאה שעברה. כמו כן, הודגש שהמשפט העברי, אשר בוודאי אינו מכיר בירושת בני זוג מאותו מין, היה מקור עיקרי לחקיקת חוק ירושה ישראלי מקורי מודרני עם השראה מחקיקה מודרנית אחרת.
לשון חוק הירושה (התשכ"ה-1965) אחידה, כתובה בלשון זכר יחיד. לפי סעיף6 לחוק הפרשנות (התשמ"א-1981), הקובע כללים לפרשנותם של חוקים של מדינת ישראל, "האמור בלשון זכר - אף לשון נקבה במשמע, וכן להיפך". וכך מפורש ומיושם חוק הירושה בשוויון מלא בין המינים. המונח "בת זוג" אינו קיים בחוק זה. המונח "אשה" מופיע רק במקומות שבהם נזכרת זכות מכוח כתובה, בסעיף המיוחד העוסק במי שהותיר אחריו יותר מאלמנה אחת ובזכות ירושה של בני-זוג, שאינם נשואים זו לזה.
בשני מקומות בלבד,בסעיפים 55 ו־57(ג), נוקט חוק הירושה בצירוף המיוחד "איש ואשה". ובשניהם צירוף הזה הוא חלק מהגדרה של מצב משפחתי מיוחד - בני זוג שאינם נשואים זה לזו, מה שמכונה בלשון העממית "ידועים בציבור". צירוף זה מוגדר בתנאים מצטברים, שהראשון בהם הוא "איש ואשה".
שינוי נוסח זה מלמד שהמחוקק רצה לייחד את הזכויות בסעיפים אלה לזוג דו-מיני בלבד!
למרות לשון הסעיף הברורה, ב־2004 בית המשפט המחוזי בנצרת פסק (ע"א 3245/03)ברוב אקראי של שניים מול אחד, כי נוסח זה כולל בתוכו גם את המשמעויות של "איש ואיש" או של "אשה ואשה". בית המשפט החליט שהוא יכול לפסוק בניגוד לחוק ברור ומפורש של כנסת ישראל כדי לקיים מדיניות משפטית של שיוויון לזוגות חד מיניים, מדיניות שנראתה ראויה לרוב שופטי ההרכב, אך הכנסת טרם קיבלה אותה.
הכרה בזכויות ירושה של זוגות חד מיניים
שופטי הרוב נזקקו לנימוקים ולהסברים ארוכים כדי להצדיק את פרשנותם לצירוף מילים ברור ביותר, שבשפת היום־יום יש לו רק מובן אחד. בפסק הדין השופטים התעלמו מהייחוד שהעניק המחוקק לצירוף "איש ואשה" בחוק הירושה. וכך, בפסק דין זה אישר בית המשפט המחוזי בנצרת, לפי סעיף 55 לחוק, את זכותו של גבר לרשת את בן זוגו הגבר כאילו היו איש ואשה.
דעת המיעוט דחתה פרשנות מרחיבה זאת. היועץ המשפטי דאז, מני מזוז, נמנע מהגשת בקשת רשות ערעור על כך לבית המשפט העליון בנימוק שמדובר בעניינים רכושיים של מי שמקיימים מערכת יחסים כשל ידועים בציבור. בית המשפט העליון, במקרה מאוחר יותר שבו נזקק לפירוש המונח "איש ואשתו", קבע ברוב כי "אין אנו קובעים כלל כי זוג חד מיני הוא 'איש ואשתו יחד'". כמו כן נקבע בדעת הרוב בעליון, כי "הכרה בסטטוס של משפחה חד מינית היא עניין למחוקק ולא לבית משפט"(ע"א 10280/01, פס"ד מיום 10.01.2005);פסק הדין עסק באימוץ אך להבנתי שני העניינים עוסקים ביצירת משפחה חדשה בדרך של פסיקה.
בפסיקה מאוחרת יותר ערכאות אחרות דחו את הפירוש של בית המשפט בנצרת, כשדנו ביישום סעיף 55: בית המשפט לענייני משפחה באר שבע (תע"ז 1320/08), בפסק דין מיום 23.08.2010, פסק שלשון סעיף 55 אינה סובלת פרשנות שהכוונה לבני זוג מאותו מין (למרות פסק הדין בנצרת). בית דין רבני חיפה, לאחר שהתייחס הן לפסק הדין של בית המשפט בנצרת והן לפסק הדין של בית המשפט בבאר שבע, פסק (ביום 16.03.2011) כי לשון סעיף 55 לחוק אינה סובלת פירוש מרחיב הכולל גם את "איש ואיש" וגם את "אשה ואשה". בית הדין הרבני דווקא הזכיר עקרון יסוד במשפט הישראלי - הסמכות לשנות את הוראת סעיף 55 לחוק הירושה ומשמעותו מסורה למחוקק ובית המשפט אינו זכאי לתת לסעיף פירוש הסותר את הכתוב בו. כלומר, דווקא בית הדין הרבני הלך בדרך שהתווה בית המשפט העליון.
המסקנה המתבקשת: סעיף 55 לחוק הירושה עוסק רק בירושה הדדית של זכר ונקבה ולא של בני זוג מאותו מין. בני זוג מאותו מין המבקשים לדאוג זה לזה לאחר המוות ולהוריש זה לזה רכוש כלשהו חייבים לכתוב צוואות כדין.
• המאמר אינו תחליף לייעוץ משפטי בידי עורך דין. האמור מעניק מידע כללי בלבד, ואינו מהווה ייעוץ משפטי מחייב ואף לא חוות דעת משפטית ואין להסתמך עליו בכל צורה שהיא.
עו"ד ונוטריון רונן גדות, עוסק בדיני משפחה - ירושות וצוואות, הסכמי ממון, אפוטרופסות ומקרקעין
טלפון: 053-9376325
הכתבה באדיבות אתר Zap משפטי