בשנים האחרונות אנחנו עדים להכרה ההולכת וגוברת של מערכות המשפט, הסעד והרווחה במדינת ישראל בתופעת "הניכור ההורי". בתי המשפט מקבעים הלכות משפטיות ובכלל זה סנקציות חריפות כדי להימנע מניכור הורי ולגדוע אותו באיבו, מוקדם ככל האפשר. ניכור הורי הוא תופעה בה ילד מתנכר לאחד מהוריו, כאשר אין צידוק לכך, ועל רקע של גירושים בין בני זוג עד כדי נתק מוחלט מההורה המנוכר כתוצאה משטיפות מוח על ידי ההורה המנכר.
גידול בשיעור הגירושין
שופט בית המשפט העליון אשר גרוניס, התייחס לחשיפת התופעה ולהכרה של המערכת המשפטית בקיומו של ניכור הורי כחלק מהגידול בשיעור הגירושין, יחד עם העובדה שיותר ויותר אבות מנהלים מאבקים למשמורת ולהסדרי הראייה לגבי הילדים (רע"א 3009/02 פלונית נ' פלוני).
נטיעת רגשי שנאה בלב הילד - השרשת איבה לאדם מן החברה
פרופ' ריצ'רד אלן גארדנר טבע את המונח "תסמונת הניכור ההורי" בשנת 1985, אולם בתי המשפט בישראל הכירו בחשיבות הקשר של ילד עם שני הוריו, כפועל יוצא של 'טובת הילד' עוד בראשית שנות ה-50. השופט מישאל חשין ז"ל פסק, כי: "נטיעת רגשי שנאה בלב הילד לאב או לאם פירושה השרשת איבה לאדם מן החברה. פעל כזה מזיק לילד ולכל תהליכי התפתחותו הרוחנית, ועשוי להתנקם ברבות הימים בסביבתו הקרובה והרחוקה כאחד" (ע"א 319/54 ד.ג. נ' ה.ג.).
מי שנושא באחריות לקיומו של הניכור הוא ההורה האחר
השופט שאול שוחט הגדיר ניכור הורי "תופעה המתגלית אצל ילדים להורים הנמצאים בסכסוך משמורת לגביהם, שבאה לידי ביטוי בהתנכרות של הילדים לאחד ההורים ללא כל צידוק לכך" (עמ"ש (ת"א) 60592-03-15 ק.מ.ל. נ' י.פ). באותה פרשה מביא השופט שוחט את הסברו של גרדנר לתופעה לפיו כאשר אין הצדקה לניכור דוגמת התעללות של ההורה המנוכר בילד, הזנחה אמיתית שלו, התעלמות מצרכיו וכדומה, אזי מי שנושא באחריות לקיומו של הניכור הוא ההורה האחר, בדרך כלל ההורה המשמורן, אשר 'שוטף את מוחו של הילד'.
סכנת ניתוק של הילד מאחד ההורים
בתחילת שנות ה-2000 גם בית המשפט העליון הכיר הן בתופעה של ניכור הורי והן בתסמונת הניכור ההורי כהגדרה מובנת של תופעה קיימת. בית המשפט קבע, כי: "התופעה גורמת לסכנת ניתוק של הילדים מאחד ההורים בד בבד עם תלות יתר בהורה האחר" (רע"א 3009/02 פלונית נ' פלוני).
בית המשפט ינקוט במשנה זהירות בבואו לקבוע כי אכן מתקיים ניכור הורי
כדי לקבוע האם מתקיים ניכור הורי, נעזר בית המשפט בדו"חות, תסקירים, וועדות של גורמים טיפוליים מקצועיים. בית המשפט ינקוט משנה זהירות בבואו לקבוע כי אכן מתקיים ניכור הורי. כפי שפסקה שופטת העליון עדנה ארבל: "לשם קביעת המצב לאשורו יש להסתייע בבחינתם של הגורמים המקצועיים האמונים על כך, תוך בדיקה ביקורתית של בית המשפט את המסקנות שהוגשו לו" (בע"מ 6327/08 פלוני נ' פלונית).
התערבות מהירה של הרשות המטפלת
כאשר עולים סימנים ראשונים המעידים על ניכור, ישנה חשיבות לזיהוי הבעיה וטיפול בה. "הספרות המקצועית והפסיקה שאימצה אותה, מלמדים על כך, שכאשר מדובר בתסמונת ניכור הורי מהדרגה הקיצונית, יש חשיבות ראשונה במעלה להתערבות מהירה של הרשות המטפלת כמו גם הרשות האוכפת"", כתבה השופטת סביונה רוטלוי (ע"מ 1034/01 בית המשפט המחוזי בתל אביב).
פיילוט בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב
ואכן מערכת המשפט מכירה היום בחשיבות המכרעת של זיהוי הבעיה מהר ככל האפשר על מנת לתת לה מענה וסעד, מתוך הבנה שחלוף הזמן מעמיק את המשבר ושיקום קשר בין ילד להורה לאחר תקופת נתק של מספר חודשים קשה מאד לביצוע. לכן, בינואר האחרון (2019) החל פיילוט בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, אשר מנסה לתת מענה מהיר ככל האפשר לתיקי משפחה בהם עולה חשש כי מתקיימת תסמונת ניכור הורי.
דיון דחוף תוך 14 ימים
מדובר במנגנון שיפוטי ייחודי לפיו, כאשר יחידת הסיוע מזהה חשש לפגיעה בקשר בין הורה לבין קטין, שיכולה להיות קשורה לסרבנות קשר או ניכר הורי, היא מעבירה את התיק לשופט ייעודי אשר מזמן מיד דיון דחוף בפניו (הדיון יתקיים תוך 14 ימים). אם השופט מזהה כי יתכן שישנה בעיה של ניכור הוא מיד יפנה את הנושא לגורמי המקצוע ואלו יגישו אליו את חוות הדעת. רק לאחר שיסיים לדון בעניין הניכור ההורי וייתן הוראות לכך, יוחזר התיק להמשך ניהולו בפני השופט המטפל בתיק. "המטרה הראשונית בטיפול בניכור הורי היא לחדש את הקשר בין הקטין לבין ההורה עמו נותק הקשר ויפה שעה אחת קודם". השופט ארז שני (תלה"מ 13196-11-18 ב. נ' ב.).
דרכי טיפול: ניתוק הילד מההורה המנכר
דרכי הטיפול יקבעו בהתאם לרמת התופעה במדרג מהקל אל הכבד ויכולים להיות: קביעת הסדרי משמורת מדויקים בין ההורים והקפדה על קיומם, הטלת קנסות על ההורה המנכר, טיפול בילד על ידי גורם חיצוני תוך השארת הילד בסביבתו של ההורה המנכר ואפילו ניתוק הילד לחלוטין מההורה המנכר והשמתו אצל אדם שלישי או העברתו להורה המנוכר (רע"א 3009/02 פלונית נ' פלוני).
סגן הנשיאה יצחק ענבר התייחס למצב החמור בו מוצא קטין מביתו של ההורה המשמורן: "הוצאתם של הקטינים ממשמורתה של האם רחוקה, בלשון המעטה, מלהיות פתרון אידיאלי, אך בהינתן "תסמונת ניכור הורי" בדרגה חמורה, שמטרתה למחוק את דמותו של המשיב מחייהם של הילדים, ואשר כל הניסיונות לפעול להפגתה סוכלו ומסוכלים בשיטתיות על ידי המערערת, נראה כי מדובר ברע במיעוטו".(עמ"ש (ת"א) 60592-03-15 ק.מ.ל. נ' י.פ).
ניכור הורי אינו עוולה אזרחית בלבד אלא נכנס לתחומי העבירה הפלילית
בדצמבר האחרון (2018) קבע בית המשפט, כי ניכור הורי הוא מצב הנכנס לתחומי העבירה הפלילית: "דעתי שניכור הורי פעיל אינו מעשה שהוא עוולה אזרחית בלבד, אלא נכנס הוא לתוך תחומי העבירה הפלילית ובוודאי שאין הוא עולה בקנה אחד עם החובה שבחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות לנהוג כהורה מסור. דעתי עם אלה, שעצם קיומו של ניכור הורי הוא אינו לטובת קטין והוא נוגד את טובתו של קטין, שהרי לניכור הורי אין סיבה אובייקטיבית לניכור". (תמ"ש 27250-12-18 ג. ואח' נ' ט.) קבע השופט ארז שני.
לסיכום: ניכור הורי הוא תופעה קשה אשר פוגעת בקשר היציב והחשוב של הילד עם הוריו, וישנה חשיבות לזיהוי הבעיה מוקדם ככל הניתן. לכן כאשר מתחילים לצוץ "הניצנים הראשונים" של הניכור חשוב להיוועץ מיד בעורך דין מומחה בתחום על מנת לתת מענה וסעד מהיר ככל הניתן ולגדוע את הניכור בעודו באיבו.
משרד עו"ד אורטל שמואל-גנון, מתמחה בדיני משפחה, גירושין, ירושות וצוואות, אפוטרופסות, ייפוי כוח מתמשך והסכמי ממון. עו"ד אורטל שמואל-גנון בעלת ידע וניסיון רב בניהול תיקים של ניכור הורי.
טלפון ליצירת קשר: 0772314566
הכתבה נכתבה בשיתוף אתר zap משפטי
* המידע המוצג בכתבה אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו ואינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים או הימנעות מהליכים. כל המסתמך על המידע המופיע בכתבה עושה זאת על אחריותו בלבד