על פי החוק, שוטר שדורש דגימת נשיפה, דם או שתן יידע את הנהג או הממונה על הרכב באשר למטרת הבדיקה, יבקש את הסכמתו, ויסביר לו את המשמעות המשפטית של סירוב לתת דגימה. סירוב לתת דגימה לפי דרישת שוטר ייחשב כעבירה של נהיגה בשכרות.
נהג המודיע לשוטר כי הוא מסרב לתת דגימה לאחר שקיבל הסבר נאות על הנדרש ממנו ועל משמעות הסירוב, יתקשה לחלוק על "חזקת השכרות".
שונה הדבר כשהסירוב אינו מפורש ואך משתמע מהתנהגות הנהג אשר לכאורה מנסה לשתף פעולה אך "לא מצליח" לתת דגימה. בתי המשפט ציינו לא פעם כי מדובר בבדיקה פשוטה המצריכה מהנהג פעולה אחת פשוטה: לנשוף כמות מסוימת של אויר אל תוך פיית המכשיר. מכאן שאין לצפות שמי שמבצע אותה בתום לב ייכשל בה. בהתאם לכך, קושי בנשיפה פשוטה למכשיר הינשוף או נשימת כמות בלתי מספקת, ייחשבו כהתנהגות מתחמקת שכמוה כסירוב לתת דגימת נשיפה. במקרה כזה, תיבדק הסיבה לכישלון הבדיקה, ובהעדר הסבר מספק לכך, נוצרת החזקה על פיה נהג שסרב למסור דגימה מוחזק כמי שנהג בהיותו שיכור.
שיכרון או כישלון
כאמור, אי הצלחת בדיקת נשיפה אינה הופכת אוטומטית את הנהג לשיכור. יש לבחון האם אי יכולתו של הנהג לנשוף למכשיר נובעת ממסיבות טכניות או רפואיות מוכחות. עם זאת, מצג שווא של ניסיון נשיפה לא יתקבל כהסכמה אמתית לביצוע הבדיקה, גם כאשר הוא מלווה בהסכמה ורבלית.
במקרה לדוגמה, דן בית המשפט לתעבורה בסוגיה האם לייחס את סירובו של הנאשם לתת דגימת נשיפה לנהיגה בשכרות. הנאשם טען כי אין לייחס לו סירוב כאמור; הוא סיפר לבית המשפט כי הודיע על הסכמתו ורצונו להיבדק בתוך דקות ספורות, אך ביקש להתייעץ לפני עריכת הבדיקה עם עורך דין מבלי שהדבר ייצור עיכוב בבדיקה שתיערך כשהאירוע עודנו בעיצומו וכשהוא עדיין תחת השגחת השוטרים.
על פי המתואר בפסק הדין והעדויות שעלו בדיון, הנהג נעצר בחשד לנהיגה בשכרות ונדרש, בין היתר, לתת דגימת נשיפה במכשיר הינשוף. הבדיקה נכשלה מספר פעמים עד שהותרע הנהג כי בסרובו יחשב כשיכור. הנהג ביקש להוועץ בעורך דין ורק לאחר למעלה משעה מרגע שנעצר הוא התרצה והסכים לבצע שוב את הבדיקה, אך השוטרים, שכבר היו עסוקים במילוי הדוחות, סרבו לבקשתו ואמרו לו שאין מדובר ב"תכנית כבקשתך". נגד הנהג הוגש כתב אישום בשל נהיגה בשכרות עקב סירובו להבדק.
בית המשפט התחבט בשאלה אם סירובו הראשוני של הנהג יעמוד לו כנגדו גם אם התחרט לאחר מכן. בנסיבות הספציפיות הללו, כך נקבע, ראוי היה לאפשר לנהג לבצע את הבדיקה גם אם באותה עת כבר עסקו השוטרים במילוי הדוחות. בית המשפט הסביר שעד לאותו רגע היה הנהג תחת השגחת השוטרים ולא נראה היה כי עשה מעשה שיכול לשבש את הבדיקה. בנוסף, טיב הבדיקה לא נפגע כלל מאחר שגם כאשר הבדיקה נערכת כעבור זמן מה, הרי שכמות האלכוהול בגוף לא יורדת באופן שישבש נתון של נהיגה בשכרות.
בית המשפט סמך את פסיקתו גם על קביעת בית המשפט העליון במקרה דומה כי מקובלת עליו עמדתה המשפטית העקרונית של המדינה ולפיה העבירה של סירוב משתקללת במועד הסירוב. עם זאת, צוין כי אין זה ברור כלל וכלל מהי מדיניות ההעמדה לדין והאכיפה של משטרת ישראל או של פרקליטות המדינה במקרה שהמסרב נמלך בדעתו ומבקש לקיים את הבדיקה שתחילה סירב לה. לפיכך, בעניין זה מן הראוי שגורמי האכיפה יפעלו על פי נוהל מפורט ומוסדר.
חשוב לציין כי נוהל זה טרם הופץ עד לרגע כתיבת מאמר זה.
עו"ד שי גלעד הינו אחד מעורכי הדין הבולטים בתחום התעבורה.
לפרטים נוספים היכנסו עכשיו לאתר של עו"ד גלעד>>
טלפון: 053-9374959
הכתבה באדיבות אתר ZAP משפטי
* המידע המוצג בכתבה אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו ואינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים או הימנעות מהליכים. כל המסתמך על המידע המופיע בכתבה עושה זאת על אחריותו בלבד.