גבר בתחילת שנות השישים לחייו, פנה אל בית המשפט המחוזי בירושלים, והגיש תביעה לפיצויים נגד שירותי בריאות כללית, בגין נזקי גוף שנגרמו לו בשל סרטן הערמונית שבו לקה, בטענה כי אבחון מוקדם היה מגביר את סיכויי הריפוי וההישרדות שלו.
על פי עובדות התביעה, בחודש יוני 2012, פנה התובע, יליד 1953, מדריך טיולים בעיסוקו, לרופאת משפחה בקופת החולים והתלונן על תכיפות במתן שתן, בעיקר בשעות הלילה. התובע ציין כי לעתים קיים דימום רקטלי והוא חושש שישנה בעיה בערמונית.
הרופאה הפנתה אותו לבדיקות דם, לייעוץ גסטרואנטרולוג, לאולטרסאונד של הבטן ודרכי השתן, והורתה על תחילת טיפול תרופתי. בטופס הבדיקה לגילוי מוקדם של סרטן הערמונית נמצא כי הוא חורג מן הנורמה, אך הרופאה לא הסבירה לתובע את מטרת הבדיקה, לא העמידה אותו על חשיבות המעקב אחר התוצאות ולא נקטה בצעדים הנדרשים.
כעבור שלושה שבועות, ביקר התובע שוב אצל רופאת המשפחה והתלונן על תאונה שאירעה לו בעת טיול בקנדה, במסגרת עבודתו. התובע ציין כי טופל בבית חולים מקומי, אך הוא עדיין סובל ממגבלת תנועה ביד והתלונן על כאבי גב תחתון. בעקבות תלונותיו הופנה התובע למרפאת כאב, אולם תוצאות בדיקת ה- PSA לא הועלו ולא נדונו בביקור זה, וגם לא בביקורים הבאים בעניינים אחרים.
לאיתור עורך דין בתחום רשלנות רפואית לחץ/י כאן
לקראת סוף שנת 2013, הגיע התובע לביקור נוסף אצל רופאת המשפחה. בביקור זה הומלץ לבצע CT בטן, בשל בלוטות לימפה מוגדלות שנצפו ב-MRI שנערך בשל בעיות הגב. הבדיקה הדגימה צבר בלוטות לימפה מוגדלות, ולאחר התייעצות עם אונקולוג, הופנה התובע לבדיקות נוספות, כולל בדיקת PSA נוספת ומיפוי עצמות.
סרטן הערמונית אובחן רק לאחר שנה וחצי
בחודש פברואר 2014, אובחן סרטן ערמונית, ובשלב זה הייתה המחלה גרורתית, מפושטת ובדרגת ממאירות גבוהה, והתובע טופל בטיפול הורמונלי ובהמשך בהקרנות לערמונית ולעמוד שדרה צווארי. התובע טען כי הרופאה לא התייחסה לתוצאה חריגה של הבדיקה הראשונה, למרות חשד לגידול בערמונית, ובשל רשלנותה אובחן סרטן הערמונית באיחור של כשנה וחצי כשהוא במצב גרורתי מתקדם.
התובע ביסס את טענותיו באמצעות שתי חוות דעת רפואיות, אשר לפיהן ניתן היה לגלות את הממצא הממאיר בשלב מוקדם יותר, ובכל מקרה היה על הרופאה לבדוק את תוצאות הבדיקות שאליהן הפנתה את התובע, ליידע אותו על התוצאות ולהמשיך את הבירור, וכן, היה עליה לבדוק את התובע בדיקה רקטלית בעקבות תלונותיו ולהתרשם מגודל הערמונית.
מנגד טענה הרופאה כי בדיקת PSA אינה בדיקת סקר מומלצת לגילוי מוקדם של סרטן הערמונית, וכי תוצאת הבדיקה לא הייתה חריגה, אלא על הגבול העליון של הנורמה. הנתבעת הוסיפה וציינה כי לא מתקיים קשר סיבתי בין הרשלנות הנטענת לנזקיו של התובע, מכיוון שאבחון מוקדם לא היה משנה באופן משמעותי את מהלך הטיפול ואת סיכויי הריפוי והישרדותו, ואף בדיקה רקטלית לא הייתה תורמת לאבחון מוקדם של הגידול.
התובע יפוצה בסך של 750,000 שקלים
לאחר שמיעת טענות הצדדים ומומחים מטעמם, השתכנע בית המשפט כי עלה בידו של התובע להוכיח כי רופאת המשפחה התרשלה באי מתן התייחסות לתוצאות בדיקת ה- PSA ומשמעותה, ובאי הפנייתו להמשך בירור בעקבותיה. ואף הגיע למסקנה כי קיים קשר סיבתי בין התרשלות הרופאה לבין נזקיו, מאחר שמתן טיפול בשלב ממאירות נמוכה, יכול היה להגדיל את סיכויי הריפוי ולהקטין את הסיכון לקיצור תוחלת החיים.
בנסיבות אלה קיבל בית המשפט את התביעה בעילת רשלנות רפואית בגין איחור של כשנה וחצי באבחון סרטן הערמונית, וחייב את הנתבעת לפצות את התובע בסך של 450,000 שקלים בגין נזק לא ממוני, ועוד סך של 200,000 שקלים בגין הפסדי שכר, הוצאות רפואיות ועזרת הזולת.
ת"א 10061-10-14
הכתבה באדיבות האתר LawGuide.co.il
*המידע המוצג כאן אינו מהווה יעוץ מכל סוג או המלצה לנקיטת הליך או אי נקיטת הליך. נכונות המידע עלולה להשתנות מעת לעת.
כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד.