הדרך הטובה ביותר להבטיח כיצד תחולק הירושה לאחר לכתנו מן העולם ולקבוע מי יהיו יורשינו, היא באמצעות עריכת צוואה. משום שהצוואה משקפת את רצונותיו ובקשותיו האחרונים של המצווה, חוק הירושה מעניק לצוואה חשיבות ומשקל משמעותיים, והעיזבון למעשה יחולק ליורשים בדיוק על פי הוראותיה של הצוואה, גם אם היא מנשלת חלק מהיורשים הטבעיים או מחלקת את הרכוש בין היורשים באופן לא שווה ולא הוגן.
ניסוח צוואה הינו נושא מורכב, אשר מחייב ליטול עורך דין מומחה בדיני ירושה בקיא ומנוסה ה"חי את השטח", המופיע בבתי המשפט ומייצג בהתנגדויות לצוואה, מתוך הופעות בבית המשפט ידע למנוע את אותו סכסוך ירושה שהוא מנהל כעת בבית המשפט מלקוחותיו הבאים לנסח בפניו את הצוואה.
מטרתה של צוואה הינה בין היתר למנוע סכסוכי ירושה עתידיים, ואם עושים אותה נכון היא אכן יכולה למנוע את מלחמת הירושה. יחד עם האמור, לדאבוננו ניסיוננו מעיד כי כאשר מדובר בכסף ורכוש, קשר הדם אינו מונע סכסוכי ירושה. במקרים רבים יורשים שנושלו או מודרו מחלקם בעיזבון או שמרגישים כי מגיע להם יותר, מתנגדים לקיומה של הצוואה ומבקשים לחלק את הירושה באופן אחר.
לפנייה ישירה לעו"ד לוסי מאיר לחץ/י כאן
בקשה לביטול צוואה: באילו נסיבות ניתן לבטל או לפסול צוואה לאחר מותו של המצווה?
בשל המשמעות הרבה אשר ניתנת לצוואה, כמסמך משפטי המאפשר לקיים את רצונו האחרון של המוריש, רק במקרים שבהם ניתן להוכיח כי הצוואה למעשה אינה משקפת את רצונותיו האחרונים והאמתיים של המנוח, ניתן יהיה להביא לפסילתה ולביטולה.
על כן, מי שמתנגד לקיומה של הצוואה נדרש להוכיח בבית המשפט או בבית הדין כי מצבו המנטלי של המצווה, בזמן שערך את הצוואה, לא אפשר לו להבחין בטיבה או להבין את משמעותה. כך גם במקרה שהמצווה הוטעה, הושפע על ידי אחד היורשים או גורם אחר באופן לא הוגן, היה תלוי באופן מוחלט במי שזכה בירושה, או ערך את המסמך בכפייה או עקב איומים. למעשה, אם ניתן להוכיח כי מי שזכה בירושה היה מעורב יתר על המידה בעצם כתיבת הצוואה, ניתן יהיה להביא לביטולה.
נוסף על כך, פגמים צורניים או טכניים מסוימים במסמך עלולים לגרום לפסילתו, למשל אם הצוואה נכתבה בכתב ידו של המצווה אולם ללא חתימתו, אם היא נערכה בפני עדים אולם חתימתם לא מופיעה על המסמך או שמא אין הצהרת מצווה ועוד.
קשישה הותירה בצוואה ירושה של מיליונים לאחייניות, אולם התנגדותו של אחיה הובילה לפסילת הצוואה
לאחרונה דן בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב בתקפותה של צוואה אשר הותירה קשישה שהלכה לעולמה בגיל מופלג. הקשישה, אשר מעולם לא הביאה ילדים לעולם, ערכה צוואה כשלוש שנים לפני מותה, ובמסגרתה ציוותה להעביר את מלוא הרכוש שצברה בחייה אל שתי אחייניותיה, בנות אחותה. הירושה כללה לא פחות משבע דירות מגורים, וכן סך של כשלושה וחצי מיליון שקלים.
ואולם, כאשר אחת היורשות על פי הצוואה הגישה בקשה לקיומה, אחיה של המנוחה הגיש את התנגדותו, בטענה ששתי היורשות השפיעו על הקשישה תוך ניצול מצבה הנפשי וגרמו לה לכתוב את הצוואה, במצב קוגניטיבי שבו היא כלל אינה כשירה לערוך צוואה בשל מחלת הדמנציה אשר ממנה סבלה.
אף על פי שהאחיינית טענה כי המנוחה הייתה אישה עצמאית ודעתנית, אשר התייחסה אל שתי היורשות כאל בתן, השופטת התרשמה מחוות דעת מומחה ומתסקיר של שירותי הרווחה כי מצבה הקוגניטיבי התדרדר וכי בזמן כתיבת הצוואה, היא כלל לא הייתה מודעת להיקף רכושה ולכספים שהיו ברשותה. כמו כן התברר כי לא הייתה מודעת לזהותן של שתי היורשות.
על כן הגיעה השופטת למסקנה כי בזמן שבו הצוואה נערכה, המנוחה לא הייתה כשירה לערוך אותה. מלבד זאת קבעה השופטת כי בשל אי כשירותה הקוגניטיבית, אף שהייתה עצמאית מבחינה פיזית באותו הזמן, הצוואה נערכה תחת השפעה לא הוגנת של הזוכות בצוואה.
כראיה לכך צוין כי לפני עריכת המסמך, שתי האחייניות קיימו עם המנוחה קשרים הדוקים, כאשר אחת האחייניות ובנה סייעו לה רבות אל מול רשויות הרווחה, המוסד לביטוח לאומי ובית האבות. שלושה חודשים בלבד אחרי שהצוואה נערכה ונחתמה, הקשר ההדוק פסק והקשישה הועברה למחלקת תשושים בשל הזנחה אישית וסביבתית וקשיים בתפקוד. מסיבות אלה הוחלט לקבל את ההתנגדות לקיום הצוואה ולבטלה. האחיינית שביקשה לקיים את הצוואה חויבה בהוצאות המשפט בסכום של 30 אלף שקלים.
ת"ע 43608-08-14, 43796-08-14, 43691-08-14
במקרה אחר שייצג משרדה של עוה"ד לוסי מאיר, התנהל סכסוך ירושה בין אחים, על ירושתו של האב המנוח. האח, העביר את כל כספו של המנוח וטען כי מדובר ב - "מתנה בחיים" (המאפשרת לו ע"פ חוק את קבלת כל הכספים). האח הציג מסמך שבו "כביכול" כתוב כי הכספים הועברו לאח במתנה מן המנוח, עליו לכאורה חתם המנוח.
להליך הראיות (לאחר מאבק סבוך בסוגיית גילוי המסמכים) הצגנו את מסמכי הבנק המקוריים המצויים בבנק, אשר בהם לא היה כל זכר למסמך שהציג האח. כאשר האח נחקר בבית המשפט לא צלח הוא לתת גרסה אחת עקבית ואחידה.
התגלה כי את הכתב שהציג האח כתב בכלל האח וכי המנוח לא ידע היטב לקרוא ולכתוב. גם עדות פקיד הבנק שהבאנו לעדות בבית המשפט סתר את גרסתו של האח. לאחר 3 ישיבות הוכחות ארוכות ומייגעות, נתן בית המשפט לענייני משפחה פסק דין, שלפיו גרסתו של האח אינה מהימנה עליו וכי בית המשפט לא שוכנע בגמירות דעת של המנוח ליתן במתנה את כל חסכונותיו לאח. כמו כן קבע ביהמ"ש כי לא ניתן לשלול את האפשרות שהאח הכתיב למנוח שהכספים ישמרו לטובת האח בחשבונו.
לפיכך פסק ביהמ"ש כי הכספים שהעביר האח לחשבונו הם כספי עיזבון וחייב את האח להעביר מחצית מן הכספים לאחות בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ואף חייב את האח שהפסיד במשפט בהוצאות משפט שיועברו לטובת האחות, שתביעתה התקבלה.
מדובר במקרים שבהם מחויבת פעולה זריזה ונכונה. רצוי במאבק על ירושות וצוואות לפנות לעו"ד העוסק בתחום דיני המשפחה ובתחום זה בלבד, בעל ניסיון והבקיא ברזי המשפט.
* המידע המוצג בכתבה אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו ואינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים או הימנעות מהליכים. כל המסתמך על המידע המופיע בכתבה עושה זאת על אחריותו בלבד.
הכתבה מאת לוסי מאיר, משרד עורכי דין, באדיבות אתר עורכי הדין LawGuide