בעלת דירה באשקלון, פנתה לאחרונה אל בית משפט השלום והגישה תביעה לפינוי מושכר. בית המשפט נדרש להכריע האם היעדרו של הסכם לתקופת האופציה קובע כי אין לשוכר זכות להחזיק בדירה, ולבחון האם השוכר הפר הפרות נוספות באופן המצדיק את פינויו.
על פי עובדות התביעה, בתחילת חודש ספטמבר 2015, נערך בין הצדדים הסכם שכירות לתקופה של 11 חודשים, תמורת דמי שכירות בסך 2,900 שקלים. במסגרת החוזה ניתנה לשוכר אופציה להאריך את תקופת השכירות לשנה נוספת עד לסוף יולי 2017, בתנאי שיודיע על רצונו להאריך את השכירות בכתב עד חודש מאי, יחתום על חוזה חדש ויפקיד שיקים להמשך תקופת השכירות.
התובעת טענה כי הדייר לא הודיע לה על רצונו להאריך את תקופת השכירות במועד הקבוע ומנע ממנה להציג את הדירה לקונים. עוד הוסיפה כי נאלצה להשכיר לו את הדירה למרות התנהגותו ולבסוף נעתר להאריך את תנאי החוזה בהתאם למכתב ששלחה לו.
לאיתור עורכי דין בתחום פינוי שוכר לחץ/י כאן
למרות שהסכימה להאריך את תקופת השכירות, הגישה בעלת הדירה תביעה לפינוי, במסגרתה תיארה באריכות את המחלוקות מול השוכר וטענה כי הוא מתכחש לחוזה ביניהם, ומאחר שלא שילם לרשויות, לא העביר ערבות בנקאית ולא עשה ביטוח בהתאם לחוזה, היא ביקשה לפנותו מהדירה. לטענתה, היא לא יכולה להמשיך ולהשכיר את הדירה לנתבע, כדי למנוע איומים וקללות ויחסים עכורים שמכניסים אותה ללחץ נפשי.
הנתבע טען להגנתו כי התובעת היא אישה מוזרה אשר מעלילה עלילות ומגישה תלונות שווא. לטענתו החוזה חודש בהתכתבות במייל, ונשלחו 12 שיקים וכן נערך חידוש לערבות בנקאית וביטוח לדירה. הנתבע הוסיף כי פעל על פי החוזה ומסר לתובעת שיקים פתוחים כבטוחה לתשלום לרשויות ואף צירף העתק של השיקים ושל ההתכתבות עמה.
לטענתו התביעה הוגשה לאור תלונותיו בנוגע לליקויים בדירה והתנערות מחובתה לתקן אותם. וכן, לאור איומיה לקחת כספים מהערבות הבנקאית וחוסר הסכמתו לפנות את המושכר ללא פיצוי מטעמה על הפרת ההסכם.
הנתבע לא הביע התנגדות לעזוב את הדירה בטרם סיום תקופת השכירות, אולם לנוכח התנהלות בעלת הדירה, פחד לעשות כן מבלי שיקבל בחזרה את השיקים שמסר לביטחון ומבלי שתהיה לו שליטה על כך שלא יחויב עבור חשבונות ותיקונים שהוא לא חייב בהם.
לאחר שמיעת טענות הצדדים, סבר בית המשפט כי התובעת מתקשה לשלוט ברגשותיה ומתפרצת בצורה שאינה הולמת את הסיטואציה החברתית והעובדתית העומדת בפניה, והגיע למסקנה כי היא לא הוכיחה כי השוכר הפר את ההסכם הפרה יסודית המצדיקה את פינוי המושכר.
החוזה מנוסח באופן בוטה לטובת המשכיר
בית המשפט ציין כי ההסכם מנוסח באופן בוטה לטובת המשכיר וכולל הוראה שלפיה כמעט כל התניות בהסכם הן התניות שהפרתן היא הפרה יסודית, עם זאת לא הוכח כי הנתבע הפר את ההסכם ואף אם הפר תיקן את הפרתו והפרותיו לא עלו לכדי הפרה יסודית המצדיקה את סילוקו מהדירה.
בסופו של דבר קבע בית המשפט כי לא ניתן לכפות על התובעת להמשיך להשכיר את הדירה לנתבע מעבר לתקופת השכירות הקבועה בחוזה, על כן חייב את הנתבע לפנות את הדירה בתום תקופה המסתיימת בסוף יולי 2017 ולמרות דחיית התביעה, ניתן מכוח פסק הדין לפנותו אם לא יעזוב את הדירה בתום תקופת השכירות.
תא"ח 1716-12-16
הכתבה באדיבות אתר עורכי דין Lawguide
* המידע המוצג כאן אינו מהווה יעוץ מכל סוג או המלצה לנקיטת הליך או אי נקיטת הליך. נכונות המידע עלולה להשתנות מעת לעת.
כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד.