בעת רכישת דירה חדשה על המוכרים חלה חובת גילוי. עליהם לדווח לרוכשים טרם הקנייה על כל הליקויים הקיימים בדירה ולמסור כל מידע אחר שהוא רלוונטי למחזיקים בה. פעמים רבות חובת הגילוי אינה עומדת בקנה אחד עם האינטרס של המוכרים, מכיוון שהיא עלולה לסכן את עסקת המכר. לעיתים בדירה יש נזקים שהמוכרים באמת אינם מודעים אליהם, אך לא תמיד קל לגלות מהי האמת. מקרה כזה עלה לאחרונה לדיון בבית משפט השלום בחיפה.
על פי עובדות התביעה, בחודש אוגוסט 2013 רכשו התובעים דירה בחיפה בסכום של 2.6 מיליון שקלים. לטענת הרוכשים, בהסכם המכר הצהירו המוכרים שבדירה אין פגמים או ליקויים שידועים להם. כחודשיים וחצי לאחר קבלת המפתחות התברר לתובעים כי הן בדירה והן בבניין כולו יש ליקויי רטיבות חמורים.
התובעים טענו כי אם היו יודעים על ליקויים אלה הם לא היו רוכשים את הדירה וכי נוסף לנזק הכלכלי נגרמה להם עגמת נפש וירידה באיכות החיים. לדעתם הנתבעים הסתירו במכוון את בעיית הרטיבות ואף מנעו מהם לדבר עם השכנים פן יגלו את הבעיה ולא ירכשו את הדירה. התנהלות זו מפרה את הסכם המכר ולכן הם תבעו פיצויים.
הנתבעים דחו את הטענות המיוחסות להם וביקשו לדחות את התביעה. לטענתם, במועד מכירת הדירה לא היו נזילות או בעיות רטיבות בדירה או ברכוש המשותף ואף הם לא מנעו מהתובעים ליצור קשר עם דיירי הבניין לקבלת חוות דעת חיצונית. הנתבעים הוסיפו כי כמה שנים לפני מכירת הדירה אכן היו שתי בעיות רטיבות, אך אלה טופלו ומאז לא חזרו, ואף התובעים ידעו על אחד מאותם המקרים.
לאיתור עורך דין בתחום חוזה מקרקעין לחץ/י כאן
טענה נוספת מצד הנתבעים הייתה שעל הרוכשים היה לבדוק את תקינות הדירה בעזרת בעלי מקצוע ואין הם יכולים להתלונן על מצבה בדיעבד. על כך השיבו התובעים כי הוזמנו בעלי מקצוע לדירה, לרבות שמאי מקרקעין, אך לא הביאו מומחה לרטיבות מכיוון שסמכו על דברי הנתבעים. כמו כן, לפי הפסיקה הקונה יכול להסתמך על דבריו של המוכר, גם אם הייתה לו הזדמנות לבדוק את המכר והוא לא ניצל אותה וגם אם ניצל את ההזדמנות ולא מצא פגמים.
חובת הגילוי גוברת על החוזה
לאחר שמיעת טיעוני הצדדים, עדויות השכנים בבניין וחוות דעת המומחים, קבע בית המשפט כי אין ספק שבבניין הייתה רטיבות בקנה מידה נרחב. בשל כך על הנתבעים היה לדווח לתובעים על מצב הדירה וזאת בשל חובת גילוי אשר גוברת על סעיפי החוזה שבהם הוצהר כי הדירה נרכשת "As is". על כן על הנתבעים לפצות את התובעים.
אף על פי שלפי החוזה סכום הפיצויים הוא 263,000 שקלים, בית המשפט קבע כי סכום הפיצויים בפועל יהיה נמוך יותר. זאת לפי פסיקת עבר הגורסת כי הפיצוי צריך לעמוד על יחס סביר בין הפיצוי לבין הנזק ולפי ציפיות הצדדים בעת החתימה על ההסכם. על כן נפסק כי על הנתבעים לפצות את התובעים בסכום של 130,000 שקל בתוספת שכר טרחה לעורך דין בסכום של 10,000 שקלים.
ת"א 34537-01-15
הכתבה באדיבות אתר LawGuide.co.il
* המידע המוצג בכתבה אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו ואינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים או הימנעות מהליכים. כל המסתמך על המידע המופיע בכתבה עושה זאת על אחריותו בלבד.