בשנת 1995 חוקק חוק בית המשפט לענייני משפחה. הייתה זו התחלה של מהפיכה חוקתית לגבי פתרון סכסוך בין בני משפחה. החוק חל על בני המשפחה המורחבת לרבות הורים, ילדים, בני זוג, בני זוג לשעבר. ביסוד החוק התפישה כי סכסוך משפחתי אינו ככל סכסוך. מעורבים בו: מניעים נסתרים, רגשות קנאה ולעיתים אף רגשות נקמה.
לעומת סכסוך משפחתי בסכסוך עסקי לדוגמא פסק דינו של בית משפט המכריע בסכסוך מביא לכך שהצדדים מתנתקים אחד מהשני עם קבלת פסק הדין.
לעומת זאת, שופט שדן בסכסוך משפחתי ומכריע בו לא גורם לנתק בין הצדדים בשל קשרי הדם המתקיימים ביניהם. אם יקלעו שוב לסכסוך, ישובו ברוב המקרים (אלא אם השופט שינה מעמדו או משיקול מערכתי אחר) לאותו שופט בעקבות התפישה JUDGE ONE FAMILY ONE.
אותו שופט מכיר כבר את מהות הסכסוך, על רבדיו השונים, הגלויים והסמויים. כאשר ידון בסכסוך הפעם, ידע כבר את הרקע שהוביל אליו ומהן הבעיות האמתיות העומדות בפניו. בשנה האחרונה מתקיימת מיני מהפכה נוספת בדיני המשפחה.
ראשיתה, בחוק להסדר התדיינות בסכסוכי משפחה (הוראת שעה) תשע"ה 2014, הגם שחוק זה חוקק כבר בשנת 2014 הרי רק מחודש ספטמבר 2016 יושמו הוראותיו כהוראות מחייבות אשר סנקציה בצדן.
זוהי מהפכה בסדרי הדין ובגישה כי יש לראות בהליך גישורי הליך חובה, כפתיח לפתרון הסכסוך בתוך המשפחה. משמעות החוק להסדר התדיינות בסכסוכי משפחה הינה כי צד אשר מעוניין היום לפתוח הליך משפטי בתוך המשפחה בין אם זה בתחום המזונות, המשמורת, איזון משאבים, תביעה בעניין קטין, אבהות ועוד, מחויב ראשית להגיש בקשה ליישוב סכסוך.
לפנייה ישירה אל עו"ד נאוה סרף-הרשקוביץ לחץ/י כאן
מיד עם הגשת הבקשה מקבל מי שפתח את ההליך מועד לישיבת מהו"ת ראשונה. משמעות ראשי התיבות מהו"ת: מידע, היכרות ותיאום. על שני הצדדים להתייצב לישיבה ואי התייצבות דינה כאי התייצבות לדיון משפטי על כל הכרוך בכך. לישיבה זו מופיעים בעל הדין בלבד ללא עורכי הדין מטעמם.
הישיבה מתקיימת במסגרת יחידות הסיוע של בתי משפט לענייני משפחה המאוישות בעובדים סוציאליים בעלי ניסיון בסכסוכי משפחה וכן בעו"ד שהינם עובדים של מערכת בתי המשפט ואשר משתתפים, בעת הצורך, בישיבות המהו"ת.
לכאורה, יש כאן היפוך תפקידים- העובד הסוציאלי הופך לדמות הראשונה שמערכת המשפט ממנה לפתור את הסכסוך.
לעומת שופט, לעובד הסוציאלי אין את כוח הכפייה אך לאור הניסיון הנצבר ישנם סכסוכים אשר מצליחים להיפתר במהלך ישיבות המהו"ת. קיימת ביקורת ואף מוצדקת על החוק אך זה חורג ממסגרת זו.
הצדדים יכולים אחרי הישיבה הראשונה להודיע אם בכוונתם להמשיך בהליך יישוב הסכסוך ואזי תיקבענה ישיבות מהות נוספת, אשר אליהן יוכלו בעלי הדין להגיע עם עורכי דינם. החוק קובע כי פגישות המהו"ת תיערכנה על פני תקופה של 45 ימים וניתן להאריך תקופה זו ב 15 ימים נוספים. הרעיון הגלום בכך אם ניתן להגיע לפתרון ראוי לסכסוך, יש לעשות זאת במרץ בתקופה יחסית קצרה.
אם לאחר הישיבה הראשונה מחליט צד זה או אחר כי אין בכוונתו להמשיך בהליך, ישנו טופס מיוחד להודעה על כך לבית המשפט. בחלוף 60 יום מהיום בו הוגשה הבקשה ליישוב סכסוך, יוכלו הצדדים להגיש כתבי תביעה, כפי שהיה לפני חוק להסדר התדיינות.
תקופה זו של 60 יום ( 45 יום ועוד 15 יום) מכונה, תקופת עיכוב ההליכים. במהלכה של תקופה זו יכול צד אשר מרגיש כי זכויותיו נפגעו, צד אשר זקוק לסעד דחוף לפנות בבקשה דחופה לבית המשפט ולנמק מדוע על בית המשפט להעניק לו את הסעד עכשיו בתוך תקופה עיכוב ההליכים. רק אם ישתכנע בית המשפט כי אכן הסעד המבוקש ראוי שיינתן ע"מ לשמור על מצב קיים או לעיכוב יציאה מן הארץ של צד זו או אחר.
לדוגמא אם הורה חושש כי ההורה האחר ינסה להבריח קטין אל מחוץ לגבולות המדינה או שבן/בת זוג חושש שהצד השני מתכנן לברוח מן הארץ. כמו כן יינתן סעד של מזונות זמניים לקטינים, בעיקר במקרים בהם צד זה או אחר יוכיח כי נותר ללא מקור מחייה עקב פעולות שונות שהצד האחר נקט בהן.
זו מהפכה תפישתית המנסה להביא את הצדדים להכרעה גישורית בסכסוך.
אם פגישות המהו"ת מעלות חרס, אזי פונים הצדדים להליך המשפטי הרגיל של תביעות ודיונים.
המהפכה הנוספת הינה בתחום מזונות הקטינים. מחודש יולי 2017, בעקבות פסיקת בית המשפט העליון כי בעת משמורת משותפת לגבי קטינים ומצב הכנסות דומה בין ההורים, לא ישולמו מזונות לקטינים וההורים יישאו בהוצאותיהם בחלקים שווים.
זו פסיקה צודקת, ראויה, המתאימה, אם כי מאוחר במקצת, את דיני המזונות למשפחה כיום, משפחה בה שני ההורים מגדלים את ילדיהם באופן שוויוני. המשמורת המשותפת הינה דרך המלך הראויה בחלוקה הורית במשפחה בה ההורים מתגרשים זה מזה, אך לא מילידיהם. במשפחה היום אין מקום להטיל חובת מזונות על האב באופן בלעדי. מובן כי כל מקרה הוא לנסיבותיו וגם בפ"ד של בית המשפט העליון הוטלו סייגים למען טובת הקטין, במקרה זה או אחר אך המסגרת הוכתבה כמסגרת שוויונית.
יש להדגיש כי ישנם שופטי משפחה, אשר יישמו הלכה זו עוד לפני שבית המשפט העליון קבע אותה נחרצות אך לא הייתה אחידות דעים בעניין זה. כך לדוגמא, אבות שייצגתי מהמגזר הקיבוצי ואשר שני ההורים נשארו לגור באותו קיבוץ, ממילא מתקיים אחד התנאים העיקריים למשמורת משותפת-מגורים בסמיכות ( ויודגש כי לא תמיד וכל מקרה לגופו) וחלוקת זמנים שווה, לא חויבו במזונות ובית המשפט קבע כי הצדדים יישאו בחלקים שווים בהוצאות הקטינים עוד טרם פסיקת בית המשפט העליון.
לאור פסיקת בית מהשפט העליון החלו אבות ששילמו מזונות גבוהים להגיש בקשות ליישוב סכסוך בתחום של הפחתת מזונות.
גם תיקי מזונות שהתנהלו עוד טרם החוק ליישוב סכסוכי משפחה נפתרים באופן של יישום פסיקת בית המשפט העליון, כך פורסם פסק דינה של השופטת מירה רום פלאי מבית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון, אשר הפחיתה ב90% את סכום מזונות הקטינה ששילם אב לבתו במסגרת הליך שהתנהל למעלה משנתיים בפניה.
אנחנו רואים כיצד שני השינויים האחרונים, הן החוק להסדר התדיינות והן פסיקת בית המשפט העליון לגבי מזונות קטינים, יוצרים הורות שוויוניות תוך ניסיון לפתור את הסכסוך המשפחתי באמצעי גישור והתדיינות ולאו דווקא "קרב ומלחמה".
נכתב ע"י נאוה סרף-הרשקוביץ, עו"ד באדיבות אתר עורכי דין LawGuide