מקרה אחד שהגיע אלינו היא חיילת שהתגייסה לתפקיד משקית הו"ד בחיל חינוך וכבר ביום הראשון חשה לחץ וחרדה מסדר היום, האחריות, העמידה בלוחות הזמנים וכיוצ"ב. בשל החרדות התקשתה לישון ואף כשהגיעה לביתה בסופ"ש הראשון סבלה מנדודי שינה. ביום ראשון שלאחר מכן בדרכה לבסיס נתקפה קוצר נשימה ושימוש במשאף לא הועיל לה. היא נתקפה בלבול ומתח רב ולבסוף הופנתה לאסף הרופא שם הוגדרה כלחוצה ומבולבלת והוחזרה לבסיס.
בימים הבאים לטירונות המשיכה להרגיש לחץ ובלבול והמשיכה לסבול מקשיים בהירדמות ומנדודי שינה ועקב כך הגיעה למצב של תשישות פיזית. כאשר היה מטווח לא השתתפה שכן חשה חרדה מנשיאת הנשק והתחילה לשאול את החיילים סביבה שאלות לא ברורות וחשה חרדה רבה. לבסוף הופנתה למיון פסיכיאטרי בתה"ש ואושפזה מיידית, טופלה כשבועיים ולאחר מכן סופחה לר"מ 2 עד שחרורה מצה"ל בפרופיל 21.
במקרה אחר נשלח החייל עם גיוסו לקורס נשק מונחה בטכניון וכבר בתחילת הקורס החל לחוש לחץ נפשי וחרדה, בעיקר בשל הלחץ לעבור את המבחנים בשביל לקבל תעודה ולהמשיך בשירות. החייל חש שהציפיות לעמוד ברף מכבידות עליו, התקשה לשבת עם חברים בחדר האוכל ועל כן לא אכל ימים שלמים אלא בחדרו, סבל מזיעה קרה והתקשה לישון בבסיס, נלחץ מהמסדרים והתחיל לסבול מהזיות- הרגיש שמרחפים סביבו כל הזמן זבובים וציפורים וחש כי צוחקים עליו מאחורי גבו.
החייל ביקש עזרה מספר פעמים ולא נענה - לא נשלח לקב"ן ואף אחד ממפקדיו לא התייחס להתנהגותו החריגה. עם סיום הקורס שובץ בעבודה משרדית בבסיס כאשר התופעות ממשיכות ללוות אותו עד שהתחיל טיפול אצל קב"ן ולבסוף אובחן כסובל מפסיכוזה אולם שוחרר מצה"ל לאחר יותר משנתיים.
בשני המקרים לעיל דובר בחיילים אשר התגייסו לצבא בריאים לחלוטין בגופם ובנפשם ועקב לחץ וחרדות אשר הופיעו מיד עם תחילת הטירונות החלו לסבול מהפרעות שאובחנו לבסוף כפסיכוזה.
לפנייה ישירה לעו"ד אלי סבן לחץ/י כאן
הפסיקה מכירה בעומס הנפשי שיוצרת הטירונות אצל מתגייסים מסוימים
טירונות היא מפגשו הראשון של המתגייס הטרי עם חיי הצבא. בתקופה זו נדרש הוא ללמוד את מקצועות החייל בין היתר מטווחים, תרגילי סדר, אימונים גופניים, מסדרים, עמידה בלוח זמנים, הכל במסגרות זמן קצובות, בלחץ, במאמץ פיזי. הדברים נכונים לטירונות קלה, בוודאי גם לטירונות קרבית. התנאים הנ"ל ייחודיים אך ורק לצבא ומאפיינים את השירות הצבאי. בבחינה אובייקטיבית זו ניתן לקבוע קש"ס בין פרוץ המחלה לשירות הצבאי (ב.ר נ' קצין התגמולים).
האם חייל שבמשפחתו רקע של בעיות נפש יכול שלא יוכר בשל העובדה כי המטען הגנטי היה גורם להתפרצות המחלה בשלב זה או אחר של חייו?
אין הדבר נכון בהכרח: ההלכה היא שאפילו הייתה המחלה קונסטיטוציונאלית או תורשתית יש להכיר בה כמחלה שנגרמה ע"י תנאי השירות, ובלבד שפרצה עקב תנאי השירות.
חשוב להדגיש כי אין הכרח להראות כי בשירותו של החייל בצה"ל אירע מקרה חריג שגרם לפריצתה- די לנו להוכיח כי המחלה פרצה עקב תנאי שירות ייחודיים לצבא וקשורים במתח, בלחץ או בפחד.
שאלת הקשר הסיבתי:
ההלכה והפסיקה דורשות כי יתקיים קשר סיבתי הדוק בין תנאי השירות של החייל ובין מחלתו שהתפרצה בעת השירות או אף לאחר סיומו.
לבחינת קיומו של הקש"ס המשפטי קבעה ההלכה מבחן כפול- לצד היסוד הסובייקטיבי, רגישותו המיוחדת של הניזוק, יש לבחון גם את היסוד האובייקטיבי, בכך שהאירועים יהיו קשורים לייחודיות של השירות הצבאי ולא אירועים שוליים שיכולים להתקיים גם בחיי האזרחות.
עם זאת, ברי כי טענה כללית בדבר עצם המעבר מהחיים האזרחיים למסגרת הצבאית, ומבלי לקשור את התובע לאירועים שונים במסגרת שירותו, לא תצלח. אין להכיר באירוע טריוויאלי או בקשר רופף בינו לבין המחלה, כמבסס קשר סיבתי.
לפעמים חייל לוקה בהתקף פסיכוטי בתנאים אשר לא נראה כי הובילו לכך והראיה- אף אחד מחבריו ליחידה לא לקה בבעיה נפשית כלשהי. האם העובדה כי חייל זה לבדו לקה במחלה הינה ראיה לכך שלא תנאי שירותו הם אלו שהביאו לפרוץ המחלה?
דוגמה לכך הינו מקרה שהגיע למשרדנו בו חיילת התגייסה לתפקיד תצפיתנית וכבר במהלך השבועיים הראשונים בטירונות חשה לחצים ומתחים חריגים בעוצמתם ומעמסה פיזית ונפשית. סדר היום העמוס והנוקשה, ההקפדה הנוקשה על משמעת, לוחות זמנים קצובים וקצרים, תנאי לינה קשים, נסיעות ארוכות ומתישות מהבסיס הביתה וחזרה, רעידות, נשימה כבדה ומחסור בשעות שינה. בלילות לא הצליחה להירדם וסבלה מסיוטים והזיות ודיווחה על כך למפקדות. באחד הימים כאשר נסעה לביתה, בא אביה לאסוף אותה מתחנת הרכבת ומצא אותה שכובה על ספסל בתחנה מרכזית ב"ש ומזמזמת לעצמה. עם הגיעה הביתה הסתגרה בחדרה. שבועיים ויום לאחר גיוסה אושפזה ע"י הוריה במחלקה סגורה בתה"ש ואובחנה כסובלת ממאניה והתקף פסיכוטי.
במקרה זה קבע ביהמ"ש המחוזי כי על קצין התגמולים לדון במקרה בהתאם לחולשותיו האינדיווידואליות של החייל הספציפי ובהתאם לייחודיות השירות בצבא ומיוחדותו עבור החייל הספציפי וכן לקחת בחשבון שהחיילת סבלה מתחים ולחצים, עומסי חום וחסך שינה אשר הביאו בפועל לפריצת מחלתה הנפשית.
ביהמ"ש קבע כי מכלול הנסיבות בהן מצאה עצמה המשיבה במהלך השבועות הראשונים לשירותה הצבאי, מהווה בהחלט גורם דחק שעלול להביא להתפרצות המחלה (מדינת ישראל- קצין התגמולים נ' פלונית).
ההלכה קובעת כי החייל יכול שיהיה בעל גולגולת "דקה- מכל- דקה" ("הלכת אביאן"), ומבחינת היסוד הסובייקטיבי הטירונות, גם הקלה, גרמה אצלו ללחצים שלא יכול היה לעמוד בהם. ובמילים אחרות, לחייל רגישות סובייקטיבית רבה שניתן לראות בה כמבססת את הקש"ס שבין הטירונות לבין מחלת הנפש שפרצה.
העובדה שמדובר במקרה לעיל בטירונות אותה עובר מספר רב של מגויסות מדי שנה, אינה שוללת בהכרח, אפריורית, את קיומו של היסוד האובייקטיבי בהקשר זה.
במילים אחרות- עצם העובדה כי מצב מסוים הינו שכיח אינה הופכת אותו בהכרח לטריוויאלי.
מה קורה במקרה בו חייל לוקה בהתקף פסיכוטי בתחילת הטירונות? האם זמן קצר מספיק על מנת לבסס קשר סיבתי?
את התשובה לשאלה זו ניתן להדגים באמצעות המקרה הבא: חייל שהתחיל טירונות בשיריון, שכללה מסעות רבים, אימונים, ריצות, מטווחים, סיורים, סחיבת אלונקות עם פצוע ובלי פצוע, בחני מסלול, לילות רבים ללא שינה וטרטורים רבים, תיזוזים, עמידה בלוחות זמנים צפופים, שמירות, תורנויות וכיוצ"ב כנדרש מכל לוחם בשריון.
עקב התנאים כאמור החל לחוש לחצים ומתחים נפשיים עזים, עייפות, בלבול. התחיל לשמוע קולות, צחק ובכה ללא סיבה, דיבר לעצמו, הפסיק לישון בלילות וחש כי רודפים אחריו. במהלך חפש"ש כאשר נסע לביתו התדרדר מצבו הנפשי ואביו לקח אותו להדסה שם נבדק במיון הפסיכיאטרי ואובחן כסובל מהתקף פסיכוטי חריף. לאחר כחודשיים בלבד, אובחן חד- משמעית כסובל מסכיזופרניה פרנואידית והתחיל לקבל טיפול תרופתי ולאחר מכן שוחרר מצה"ל בפרופיל 21.
לעניין זה קבעה הפסיקה את "חזקת השירות הקצר" הקובעת כי "כאשר מדובר בשירות קצר, ניתן ללמוד על אופיו המיוחד של השירות מתוך תנאי המתח והמאמץ הגופני בהם שרוי החייל, הסמוכים מבחינת הזמנים לפרוץ המחלה".
חזקת השרות הקצר מכירה ברלוונטיות האופי המיוחד של שירות צבאי קצר על תנאי המתח שבו, כמביאים בפועל להתפרצות המחלה וזאת בשילוב עם מבחן "הגולגולת הדקה" כאמור אשר מכיר בתנאי טירונות אשר מהווים, עבור החייל הספציפי, אירוע טראומטי ודרמטי, ברמה המתקבלת על הדעת, אשר הוציאו מן הכוח אל הפועל את פגימתו הנפשית.
אין ספק שחוסר המוכנות הנפשית של החיילים למה שצפוי להם במהלך הטירונות גם הוא גורם שמוסיף לכך שכל לחץ יכול לגרום להתקף פסיכוטי.
ברי כי לא ניתן להעביר הכנה פסיכולוגית לכל חייל עם גיוסו לצה"ל אולם תשומת לב מצד המפקדים ואף יותר מכך- בזמן השיבוץ בבקו"ם, תוכל להביא להורדת אחוזי המקרים כמו בדוגמאות לעיל ואף למנוע אותם.
מן הראוי כי המפקדים בטירונות ישימו יותר לב לחיילים ויקפידו לשמוע על מצוקותיהם ובעיותיהם הרפואיות ולשבצם לתפקיד לא מלחיץ ואף להקל עליהם במהלך הטירונות על מנת למנוע נזק בלתי הפיך לחייל.
הכתבה מאת עורך דין אלי סבן באדיבות אתר עורכי דין LawGuide.co.il
*המידע המוצג כאן אינו מהווה יעוץ מכל סוג או המלצה לנקיטת הליך או אי נקיטת הליך. נכונות המידע עלולה להשתנות מעת לעת.
כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד.