אחות בקופת חולים, ילידת 1956, שנפגעה בתאונת עבודה הגישה תביעה לפיצויים נגד המעסיקה. לטענת התובעת, בחודש דצמבר 2005, ארון כבד נפל עליה במהלך המשמרת, וכתוצאה מכך נגרמו לה נזקי גוף שונים. בית משפט השלום בנצרת נדרש להכריע במחלוקת בין הצדדים לגבי מישור האחריות, שאלת קיומו של אשם תורם, הנכות שהוסבה לתובעת והנזק.
התובעת העידה כי ביום התאונה היא ביקשה לפתוח מגירה עליונה בארון כבד, הניצב במרפאה, שבו מאוחסנים תיקי המטופלים. בעת שפתחה את המגירה החל הארון לנטות קדימה ונפל לכיוונה. התובעת נתקעה בין הארון לבין השולחן תוך שהיא מחזיקה בשתי ידיה את הארון בחציצה בינה לבין פלג גופה העליון.
התובעת ציינה כי הייתה נתונה במצוקה ובהלה קשה, עד כדי כך שנגרמה לה בריחת שתן לא רצונית. האירוע נמשך דקות ספורות, ולאחר מכן חולצה באמצעות שני גברים - רופא שהיה נוכח במקום ואדם נוסף שהמתין במרפאה, אשר הצליחו להרים את הארון.
התובעת טענה כי כתוצאה מהתאונה נותרה לה נכות רפואית אורתופדית צמיתה בשיעור 15%, נכות פסיכיאטרית בשיעור 15%, נכות של 15% בגין יתר לחץ דם. ואף טענה כי נכותה התפקודית עולה על נכותה הרפואית ומאז האירוע היא סובלת מקשיים תפקודיים ניכרים הבאים לידי ביטוי בחוסר תפקוד ביתי וצורך בעזרה מרובה.
לאיתור עורך דין בתחום תאונות ונזקי גוף לחץ/י כאן
הנתבעת טענה מנגד כי יש לדחות את התביעה, מאחר שהאירוע הנדון היה בלתי צפוי וכי אין להטיל אחריות נזיקית בגינו. הנתבעת ציינה כי מדובר בארון שהיה במרפאה במשך שנתיים מבלי שהתעוררה לגביו כל בעיה, על כן יש להשית אשם תורם על התובעת, נוכח היותה אחות אחראית במרפאה.
בית המשפט דחה את טענות הנתבעת וקבע כי אין חולק כי מעסיק חב חובת זהירות רחבה כלפי עובדיו, כפי שנקבע פעמים רבות בהלכה הפסוקה. על המעסיק לדאוג לסביבת עבודה בטוחה, לספק כלי עבודה מתאימים ובטוחים, להדריך את עובדיו, להזהירם מפני הסיכונים הכרוכים בביצוע עבודתם ולפקח על נקיטת אמצעי הזהירות הדרושים.
מתצהיר הנתבעת עלה כי הארון שנפל לא היה מקובע לקיר, וכי מדובר בארון מלא וכבד שניצב על הרצפה. די היה בפתיחה לחזית של המגירה העליונה כדי לגרום לכך שיציבותו תתערער והוא ייפול לפנים. בית המשפט סבר כי השתלשלות זו היא ברת צפייה ואף חובה לצפות אותה במסגרת אחריותו וחובתו של המעסיק להעמיד לעובדיו תנאי וסביבת עבודה בטיחותיים.
מטעם הנתבעת לא הובאה כל ראיה בדבר בדיקה בטיחותית כלשהי שנעשתה ביחס לארון ואופן הצבתו בזיקה לשימוש הנעשה בו על ידי העובדים. ואף לאחר התאונה, קובע הארון, לכן ניתן היה למנוע את התאונה באמצעי פשוט ויעיל ביותר של קיבועו לקיר, אולם מאחר שהדבר נעשה רק לאחר פגיעת התובעת, עלתה המסקנה כי הנתבעת נהגה ברשלנות ועקב כך היא נושאת באחריות נזיקית כלפי התובעת בגין פגיעתה.
בסופו של דבר קיבל בית המשפט את התביעה, וקבע כי התובעת זכאית לפיצויים בסך של 631,000 שקלים, בגין הפסד שכר, פגיעה בכושר ההשתכרות, הוצאות וכאב וסבל. לאחר ניכוי גמלאות מביטוח לאומי, חייב את המעסיקה לפצות את התובעת בסך 223,000 שקלים, בצירוף עלות חוות דעת המומחים, אגרת בית המשפט ושכר טרחת עורך דין בשיעור 20% מסכום הפיצויים.
ת"א 8906-04-12
הכתבה באדיבות אתר עורכי דין lawguide
* המידע המוצג בכתבה אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו ואינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים או הימנעות מהליכים. כל המסתמך על המידע המופיע בכתבה עושה זאת על אחריותו בלבד.