על פי עובדות התביעה, בסוף חודש ספטמבר 2009, התובע השתתף בפעילות של פתיחת שנה בצופים, בקיבוץ מעגן מיכאל. במסגרת הפעילות נתבקשו התובע וחבריו לרוץ במעגלים על הכביש. לטענת התובע, הכביש היה רעוע, מלא בסדקים ואבנים בולטות, ובמהלך הריצה רגלו נתקלה בסדק והוא נפל על הכביש, נחבל בידו השמאלית וסבל משבר.
התובע הוסיף וטען כי האירוע התקיים בשעות הערב, והמקום היה חשוך וללא תאורת רחוב, לכן לא הבחין במפגעים בכביש בעת הריצה, ואף לא היה יכול להבחין בהם. התובע הציג בפני בית המשפט את דו"ח הפציעה אשר מולא על ידי רכזת השבט כשבוע ימים לאחר הנפילה ותיעוד רפואי.
בדו"ח הפציעה נכתב כי סיבת הנפילה היא כביש רעוע, וכי החניך, שהשתתף בפעולה כחלק מטיול פתיחת שנה, החליק על אבנים קטנות שהיו פזורות על הכביש ושבר את ידו.
כב' השופט ברכיה קבע בפסק דין מקיף וארוך כי התובע מסר גרסאות שונות באשר לקרות האירוע, פעם העיד כי נפל בשל סדק שהיה בכביש ופעם טען כי נפל כתוצאה מכביש משובש. בכתב התביעה נכתב כי נפל כתוצאה מאריח או ממפגע ובדו"ח הפציעה נכתב כי החליק כתוצאה מכביש רעוע ואבנים קטנות פזורות, ואף בפני מומחה רפואי ציין התובע כי רגלו נתקלה בחפץ.
בית המשפט הגיע למסקנה כי ריבוי הגרסאות הן בשל העובדה כי התובע, אשר היה קטין בעת האירוע אינו זוכר פרטים רבים, אך אין מחלוקת כי נפל משיבוש כלשהו שהיה בכביש בעת פעילות של הצופים.
למענה משפטי בפורום תאונות כלליות לחץ/י כאן
הפעילות התקיימה בחושך במקום לא בטוח וללא תאורה:
עורך דינו של התובע, אופיר בן משה, טען כי תנועת הצופים הפרה את חובת הזהירות כלפי התובע, בכך שקיימה פעילות חברתית לילדים שכללה ריצה, בכביש משובש עם מפגעים, בשעות החשיכה במקום לא מואר.
לאחר שמיעת טענות הצדדים ועיון בראיות השונות, בית המשפט קיבל את טענות התביעה והגיע למסקנה כי תנאי הדרך שבה התקיימה הריצה הם שהובילו לתאונה, וכי הנתבעת הפרה את חובת הזהירות כלפי התובע, בכך שקיימה פעילות עם ילדים בשעות הלילה במקום שאינו מואר. לכך נוספה העובדה כי הצופים לא הביאו עדים מטעמם ואף משכו ברגע האחרון תצהיר של המדריכה, אשר ממילא לא סתר את טענות התביעה.
נקבע בפסק הדין כי אין להעביר את נטל הראיה לכתפי הנתבעים אך בכל מקרה הוכחה הרשלנות במלואה.
מומחה מטעם התביעה טען כי כתוצאה מהנפילה והשבר ביד, נותרה לתובע נכות בשיעור של 20% בגין הגבלת תנועה בשורש כף היד וחיבור גרוע של הרדיוס ועיוות העצם. מנגד טען מומחה מטעם הנתבעת כי לתובע לא נותרה כל מגבלה כתוצאה מהנפילה.
לאור הפער שבין קביעות המומחים, מונה מומחה רפואי מטעם בית המשפט, אשר קבע כי נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור 10%, אשר פוגעת ותפגע בתפקודו, לרבות בכושר השתכרותו לאורך השנים.
בית המשפט דחה את טענות הנתבעים, אשר נסמכו על סרט צילום שבו נראה עובד עם ידיו ותמונות שהוצגו, כי הנכות אינה נכות תפקודית ופסק לתובע פיצוי בגין הפסדי שכר מלאים בהתאם לשכר הממוצע במשק.
לציין כי עוד קודם לפסק הדין, במהלך ההליך המשפטי, פיצתה חברת כלל את התובע מכוח פוליסה לתאונות אישיות בעשרות אלפי שקלים.
כאמור, בפסק דין נרחב ומקיף, התביעה התקבלה, והנתבעות חויבו לשלם לתובע פיצויים בסך כולל של 435,300 שקלים, בגין הפסד כושר השתכרות בעבר ובעתיד, הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד, עזרת הזולת וכאב וסבל, בצירוף שכר טרחת עורך דין בשיעור 20% בתוספת מע"מ, הוצאות משפט ואגרה ובסל כולל של למעלה מ-540,000 שקלים.
התביעה הוגשה על ידי עו"ד אופיר בן משה, המתמחה בתביעות נזקי גוף וביטוח. כמו כן, עו"ד בן משה מנהל פורומים משפטיים של תאונות ורשלנות רפואית.
שלום הרצליה ת.א. 54632-08-15 פלוני נ' תנועת הצופים ואח'
*המידע המוצג כאן אינו מהווה יעוץ מכל סוג או המלצה לנקיטת הליך או אי נקיטת הליך. נכונות המידע עלולה להשתנות מעת לעת.
כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד.