אי קיום יחסי מין – האם זו עילת גירושין?

במדינת ישראל, דיני הגירושין והנישואין, קבועים מכוח הדין העברי–דתי. כלומר – בני זוג יכולים להתחתן בהתאם להלכה העברית. כפועל יוצא, גירושין בין בני זוג, ייערכו בפני בית הדין הרבני, כאשר בהתאם להלכה העברית, כדי להתגרש – יש צורך בהוכחה של עילת גירושין.

כל זאת – נכתב לידיעתכן/ם ונוחיותכן/ם, הגולשות והגולשים. לפני שנתחיל, נעיר כי המאמר שלהלן הוא מאמר כללי, שאינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי.

נישואין וגירושין בישראל:

חוק שיפוט בתי הדין הרבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג–1953, קובע כי נישואין וגירושין בישראל ייערכו לפי דין תורה. ללמדנו, כי בני זוג שמבקשים להתגרש כדין בישראל, ייעשו כן מכוח ההלכה העברית. כפועל יוצא, גם גירושין ייערכו מכוח ההלכה העברית.

זאת ועוד: הצד המבקש להתגרש, יגיש את תביעתו לבית הדין הרבני. אך לא ניתן להתגרש בקלות, מאחר שבן זוג המבקש להתגרש, יצטרך להוכיח כי יש לו עילת גירושין מבין עילות הגירושין המופיעות בהלכה העברית.

מבין עילות הגירושין המוכרות: בגידה (כלומר – אישה נשואה שמקיימת יחסי אישות עם גבר אחר), מעשה כיעור, פגם או מום גופני שלא היה מוכר לפני הנישואין ועוד. עם זאת, האם אי קיום יחסי אישות בין בעל ואישה, מהווה עילת גירושין? על כך – בחלק הבא.

תביעת גירושין:

כאמור, בני זוג המבקשים להתגרש, יפנו לבית הדין הרבני. צד המבקש להתגרש, יגיש תביעת גירושין באמצעות כתב תביעה לגירושין. במסגרת כתב התביעה לגירושין, על מבקש הגירושין להסביר ולפרט מהן טענותיו העובדתיות וכמובן – אילו עילות גירושין עומדות לטובתו.

ככלל, גירושין יכולים להיערך בשתי דרכים: הדרך האחת, היא בהסכמה. במקרה כזה, בני הזוג יכולים להגיש תביעה משותפת לאישור הסכם גירושין. הדרך השנייה, היא באמצעות ניהול הליך גירושין מן ההתחלה ועד הסוף וזאת כאשר אין הסכמה בין בני הזוג לגירושין. נעיר כי ניהול תביעת גירושין בבית הדין הרבני, הוא בעצם ניהול של תביעה משפטית לכל דבר ועניין.

לפנייה ישירה אל עו"ד חגית הלוי לחץ/י כאן

עובדות המקרה:

במקרה שנדון בבית הדין הרבני בפתח תקווה, במסגרת תיק 1098104 פלוני נ' פלונית (פורסם בנבו), הוגשה תביעת גירושין על ידי הבעל נגד אשתו. בני הזוג, בני המגזר החרדי, נשואים במשך 35 שנים, שבמהלכן נולדו שישה ילדים. לטענת הבעל, במהלך השנים, בני הזוג כלל לא קיימו יחסי מין, למרות שהם ישנו באותו החדר. כמו כן טען הבעל, כי האישה התנהגה אליו בצורה מחפירה. בין היתר, טען הבעל כי האישה קיללה אותו, איימה עליו ועוד. לטענתו, הוא לא עזב את הבית משום שלא רצה לפגוע בילדים המשותפים של בני הזוג.

למעשה, הבעל טען כי יש להורות על גירושין בין בני הזוג, מכוח עילת מורדת. מנגד, האישה טענה כי הבעל צופה "במראות אסורים" ברשת וכן דחתה האישה את טענת הבעל, לגבי אי קיום יחסי מין. האישה סירבה להתגרש מהבעל והתנגדה לתביעת הבעל.

הכרעת בית הדין:

בית הדין קבע כי ההתרשמות העולה מהתיק, כלומר – מתביעת הגירושין, היא שהאישה מסרבת להתגרש מטעמי נוחות בלבד ולא מטעמי רגש. לטענת בית הדין, "ראה שנוח לה (לאישה) משיקוליה האישיים שאינם קשורים לזוגיות להנציח את המצב הקיים". זאת ועוד: בית הדין הרבני קבע, כי בין הבעל והאישה, אכן לא התקיימו יחסי אישות למעלה משמונה עשרה שנים.

בית הדין הרבני גם דחה את טענת האישה, שלפיה בעלה "מעולם לא ביקש לקיים יחסי מין". מכאן קבע בית הדין כך: "נראה אם כן כי האישה מרדה בבעל ומאסה בו ללא אמתלה מבוררת עוד קודם לנושא האינטרנט הפרוץ, שגם הוא לא הוכח ומוכחש ע"י הבעל. הבעל כיום נחוש בדעתו להתגרש ומסרב ללכת לייעוץ. עוד יש להוסיף בנדון, את היות האישה מאוסה על הבעל ב'אמתלה מבוררת', עקב התנהגותה ויחסה כלפיו, כפי שתואר לעיל". מכאן קבע בית הדין הרבני, כי יש להורות על גירושין בין בני הזוג.

הכתבה מאת עו"ד חגית הלוי באדיבות אתר עורכי דין LawGuide.

* המידע המוצג בכתבה אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו ואינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים או הימנעות מהליכים. כל המסתמך על המידע המופיע בכתבה עושה זאת על אחריותו בלבד.