האם ניתן להכיר באירוע מוחי שבו לקה עובד כתאונת עבודה?

א', עובד ותיק במפעל תעשייתי, לקה במהלך יום עבודה שגרתי באירוע מוחי. לאחר שעבר שיקום ממושך, הגיש א' תביעה למוסד לביטוח לאומי וביקש להכיר באירוע המוחי כתאונת עבודה. האם די בעובדה כי האירוע המוחי אירע לא' במהלך יום העבודה, כדי שהפגיעה תוכר כתאונת עבודה? מהם התנאים שעליו לעמוד בהם, כדי שתביעתו תתקבל?
בפתח הדברים חשוב לציין כי קיימים שני סוגים של אירועים מוחיים: אירוע מוחי הנגרם כתוצאה מדימום תוך מוחי ("אירוע מוחי דימומי") ואירוע מוחי הנגרם כתוצאה מחסימה או סתימה של עורק, הגורם להפרעה בהעברת הדם והחמצן למוח (אירוע מוחי איסכמי").

על פי פסיקת בתי הדין לעבודה, ניתן להכיר בשני הסוגים הנ"ל של אירועים מוחיים כתאונות עבודה בתנאים מסוימים וברורים, אותם נפרט במאמר זה.

הוכחת "אירוע חריג"

באופן כללי ניתן לומר, כי המבחנים להכרה באירוע מוחי כתאונת עבודה זהים למדי למבחנים להכרה בהתקפי לב (אוטם בשריר הלב). בדומה להתקפי הלב, התנאי ההכרחי להכרה באירוע מוחי כתאונת עבודה הוא הוכחת התרחשותו של "אירוע חריג" במהלך עבודתו של הנפגע, כאשר הנטל להוכחת קיומו של אירוע חריג כזה מוטל על העובד הנפגע.
על העובד להראות ולהוכיח, עובדתית, כי אירע לו במסגרת עבודתו אירוע חריג ובלתי שגרתי ביחס לעבודתו הרגילה, אשר קדם להופעת האירוע המוחי.

השאלה האם האירוע שקדם להופעת האירוע המוחי הינו בגדר "אירוע חריג" היא שאלה אשר נבחנת מנקודת המבט הסובייקטיבית של הנפגע (דהיינו- כיצד האירוע השפיע עליו בפועל ולא כיצד ראוי היה שישפיע עליו), אולם במקביל על הנפגע לתמוך את טענותיו בעניין זה בראיות חיצוניות אובייקטיביות (למשל עדויות של עובדים אשר נכחו במקום בעת התרחשות האירוע החריג והדברים שמסר הנפגע לצוות הרפואי שטיפל בו לאחר האירוע).

לפנייה ישירה אל עו"ד דן גנון לחץ/י כאן

ככלל, מדובר באירוע של הפעלת מאמץ פיזי בלתי רגיל, או דחק נפשי, או מתח, או התרגזות ו/או התעצבנות, אשר חורגת משגרת העבודה היומיומית של העובד.

ניתן לציין, כדוגמא, מספר מקרים שהוכרו כ-"אירועים חריגים": ויכוח חריג בעבודה; איום שקיבל עובד במהלך עבודתו; התרגשות יוצאת דופן ובלתי רגילה; מאמץ פיזי בלתי רגיל שחרג משגרת עבודתו הרגילה של העובד; הודעה פתאומית על פיטורין וכיו"ב.

ומה באשר לאירוע מוחי שבו לקה העובד, על רקע תקופה ממושכת שבה שהה במתח או בלחץ מתמשך בעבודה? ככלל, על פי הפסיקה, מתח או לחץ מתמשך אינם יכולים להוות תאונת עבודה, שכן על הנפגע להוכיח אירוע חד פעמי, יחיד, חריג, שניתן לאתרו בזמן ומקום.

חשוב לציין כי אמנם תנאי הכרחי לקבלת התביעה הוא הוכחת התרחשותו של אירוע חריג. יחד עם זאת, גם נפגע ששהה לאורך תקופה ממושכת במתח מתמשך יוכלל הצליח בתביעתו, ככל ויוכיח כי המתח הנפשי המתמשך שממנו סבל במשך תקופה ממושכת הגיע לשיא באירוע אחד מסוים, שניתן להצביע עליו בזמן ובמקום.

זאת ועוד. כחלק מהמגמה המרחיבה של בתי הדין לעבודה, כבר נפסק לא פעם כי בנסיבות מיוחדות ומתאימות ניתן גם להכיר בפעולה שגרתית שביצע העובד כ- "אירוע חריג", זאת אם יוכיח העובד כי עקב מצב בריאותי בזמן ביצוע הפעולה השגרתית הנ"ל- היא גרמה לו למאמץ מיוחד, כך שהפעולה השגרתית והמאמץ הרגיל הפכו, מבחינת העובד, למאמץ בלתי רגיל.

שאלת הקשר הסיבתי

השלב הבא בתביעתו של העובד, לאחר שהצליח להוכיח קיומו של "אירוע חריג", יהיה הוכחת הקשר הסיבתי בין האירוע המוחי לבין האירוע החריג שאירע לו בעבודתו. זאת ייעשה באמצעות חוות דעת רפואית של מומחה רפואי.

כדי שהתובע יצליח בתביעתו, על המומחה לקבוע תחילה כי קיימת סבירות של מעל 50% כי קיים קשר סיבתי כלשהו בין האירוע המוחי לבין האירוע החריג שאירע לעובד בעבודתו. רק אם אכן כך קובע המומחה, עליו יהיה להשיב בחיוב גם לשאלה האם השפעתו של האירוע החריג אינה "פחותה בהרבה" מהשפעתם של גורמי סיכון אחרים, ככל וישנם- עישון, השמנת יתר, יתר לחץ דם וכו'.

הנה כי כן, תביעתו של הנפגע תתקבל, רק אם המומחה הרפואי יקבע כי קיימת סבירות של למעלה מ-50% לקיומו של קשר סיבתי כלשהו בין האירוע החריג לאירוע המוחי וכן כי השפעת האירוע החריג "אינה פחותה בהרבה" מיתר הגורמים האחרים.

סמיכות הזמנים בין האירוע החריג לבין האירוע המוחי
פעמים רבות לוקה הנפגע באירוע המוחי, כאשר הוא כבר נמצא מחוץ לעבודתו (בביתו, או בכל מקום אחר), זמן מה לאחר שאירע אותו "אירוע חריג" כאמור ונשאלת השאלה, האם יש בכך על מנת לגרוע מסיכויי תביעתו.

התשובה לכך היא שככלל, אין חובה שהנפגע ילקה באירוע המוחי דווקא בזמן העבודה. גם אירוע מוחי שבו לקה הנפגע בביתו יכול, בתנאים מסוימים, להיחשב כתאונת עבודה וזאת, כמובן, אם יוכיח כי קדם לו אירוע חריג בעבודה.

ואכן, בפועל, ישנן דוגמאות למקרים שבהם האירוע המוחי הופיע מספר ימים לאחר התרחשותו של האירוע החריג ועדיין, נקבע כי קיים קשר סיבתי בין השניים.

עם זאת, ברור הוא, כי ככל וקיימת סמיכות זמנים "הדוקה" יותר בין המועד שבו התרחש האירוע החריג בעבודתו של העובד לבין המועד שבו הוא לקה באירוע המוחי- כך יגברו סיכוייו להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין השניים ולזכות בתביעתו.

הכתבה מאת עו"ד דן גנון באדיבות אתר עורכי דין LawGuide.co.il .

*המידע המוצג כאן אינו מהווה יעוץ מכל סוג או המלצה לנקיטת הליך או אי נקיטת הליך. נכונות המידע עלולה להשתנות מעת לעת.
כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד.