עד לפסיקת בית המשפט העליון בתיק בע"מ 919/15, הנוהג בפסיקה היה כי בענייני מזונות ילדים, הדין החל על זוגות יהודים הנמצאים בסכסוך הוא הדין הדתי העברי. ההלכה היהודית קובעת כי חובת האב לשאת במזונות ילדיו הקטינים עד גיל 15 היא אבסולוטית, ללא קשר לחלוקת זמני השהות, האחריות ההורית ולהכנסות ההורים.
מה השינוי שחל עם פסיקת בית המשפט העליון?
בפסק דין זה, החליט בית המשפט העליון להתמודד עם השאלה כיצד יתחלק נטל מזונות הילדים בין הורים יהודים, המקיימים משמורת משותפת וזמני השהייה של ילדיהם, אצל כל אחד מהם, הם זמנים שווים והכנסתם שווה פחות או יותר.
בית המשפט העליון חיפש - והצליח למצוא, בדרך לא דרך - פרשנות חלופית לדין העברי. העליון קבע כי שני ההורים חבים באופן שווה במזונות ילדיהם, מעל גיל 6. חלוקת החיוב ביניהם תיקבע לפי חלוקת זמני השהות של הקטינים אצל כל אחד מההורים והיכולות הכלכליות של כל אחד מהם, מכל מקורות ההכנסה (שלו או שלה).
מהי משמעות פסיקת העליון?
למעשה, בית המשפט העליון פסק כי אבד הכלח על הגישה המיושנת, המקבלת ביטוי בדין העברי, כי לגבר יש משאבים כלכליים רבים יותר מאשר לאשה; וכי ראוי גם שהאם תהיה המשמורנית האולטימטיבית.
פסק הדין הארוך והמנומק שנכתב על ידי כב' השופט פוגלמן קובע כי במקרים של משמורת פיזית משותפת, יופחת חיובו של האב, בהשוואה למקובל כיום. כך, אם ההורים שקולים מבחינה כלכלית, כל הורה יישא במזונות ילדיו.
באופטימיות - הנראית כגובלת בנאיביות, סבר השופט פוגלמן כי הוא אינו מאמין שאבות יבקשו משמורת משותפת, אך ורק כדי להימנע מתשלום מזונות (ולא מתוך תום לב ורצון אמיתי להיות שותפים בגידול ילדיהם).
מדוע סברה זו בעייתית?
לצערנו, המציאות מוכיחה כי קביעה זו של כב' השופט פוגלמן אינה נכונה תמיד. טרם יבש הדיו, מרגע מתן פסק הדין - ובתי המשפט לענייני משפחה מצאו עצמם מוצפים בתביעות למשמורת משותפת מצד אבות. חלקם אכן פעלו מתוך רצון כן ואמונה בצדקת מאבקם להיות שותפים מלאים בגידול ילדיהם. ומה בנוגע לאבות אחרים? איך נאמר זאת בעדינות? חלקם "תפסו טרמפ"...
הפסיקה המדוברת אמנם מחדשת ומתקדמת ביותר, אך היא טומנת בחובה בעייתיות, הנוגעת לטענה הנשמעת מצד נשים רבות, המגובה במחקרים שונים, הגורסת כי גם כאשר האב הוא המחויב במזונות ילדים באופן אבסולוטי - עדיין, מי שמשלמות את המחיר הכלכלי של גירושין, המתבטא בירידה משמעותית ברמת החיים, הן בעיקר נשים.
מהם חסרונותיו האפשריים של פסק הדין?
מכאן עולה כי פסק הדין החדש של העליון עלול להחליש עוד יותר את החלשים. אנו רואים כיום כיצד פסק הדין מדרבן גברים רבים לדרוש משמורת משותפת, במטרה להפחית את דמי המזונות, על אף שבפועל רבים מהם אינם נוטלים את האחריות ההורית המתבקשת מכך.
חלקם לא "תרגמו" את זמני השהות הנרחבים יותר ללקיחת יותר אחריות הורית על האספקטים השונים של חיי ילדיהם, אלא הותירו זאת לאם. חלקם אינו עומד בחלוקת זמני השהות שהם עצמם דרשו.
דוגמא מקוממת במיוחד היא מקרה של אב בעל קריירה מפוארת, שבעודו נשוי התעלם לחלוטין מבנו, עד הגיעו לגיל שנתיים. הוא עשה זאת באופן כה קיצוני, עד כדי כך שהאם נזקקה לשירותי שמרטף כשיצאה מהבית, גם כשהאב עצמו שהה בבית(!) לאחר שנפרד מהאם, האב גילה פתאום את חדוות ההורות ודרש משמורת משותפת ולצדה הפחתה בדמי המזונות.
האם תום הלב של האבות הוא נקודת התורפה היחידה בפסק הדין?
יש בפסק הדין נקודה בעייתית נוספת במישור הפרקטי. מתווה מימוש העיקרון נקבע באותו פסק דין על ידי כב' השופטת ברק-ארז, קובע פתיחת חשבון משותף, לצורך מימון צרכי הילדים, אליו יפקידו הצדדים סכומי כסף, על פי חלוקה שתיקבע על ידי בית המשפט. הצדדים יסכימו על רשימת הצרכים; העלויות שלהם; ומי יהיה ההורה המוביל, אשר ינהל את החשבון ויביאו זאת לאישור בית המשפט.
מכאן, עולה גם שאלת שיתוף הפעולה. כלומר: כיצד בני זוג שנפרדו, מאחר שלא הסתדרו ביניהם, יתחילו עתה להסתדר, כדי לנהל ביחד חשבון משותף לצרכי הילדים.
לסיכום: ימים יגידו לאן תתפתח הפסיקה ועמה המציאות של חלוקת זמני השהות השווים, בין הורים שהתגרשו; ובהתאם לה, חלוקת נטל דמי מזונות הילדים. בינתיים, רק נזכיר כי בפסק דין שניתן לאחרונה בבית משפט מחוזי, נקבע כי קיומה של ההלכה החדשה של העליון אינה מהווה שינוי נסיבות כעילה להצדקת דרישה לשינוי דמי מזונות שנפסקו.
משרד עו"ד נורית פיש עוסק בדיני משפחה.
טלפון ליצירת קשר: 053-9374010
הכתבה נכתבה בשיתוף אתר zap משפטי