לפני מספר ימים ניתן פסק דין בית המשפט העליון (בג"ץ 9780/17) אשר עורר סערה ציבורית, כשאישר בדעת רוב את פסה"ד של בית הדין הרבני הגדול, לפיו האשה לא תקבל מחצית מהבית המשותף, בין היתר מכיוון שבגדה בבעלה.
על אף שהלכת בבלי (בג"ץ 1000/92) קובעת כי בנושא של חלוקת רכוש, על בית הדין הרבני לנהוג לפי הדין האזרחי בלי קשר לשאלת הגורם לגירושין, קבעו השופטים דוד מינץ ואלכס שטיין בדעת רוב, כי במקרה הזה אין להתערב בפסיקתו של בית הדין הרבני הגדול.
דעת המיעוט
על ההחלטה כתב בפסה"ד כבוד השופט יצחק עמית, שהחזיק בדעת המיעוט: "המשמעות המעשית היא שבכל פעם שבית הדין הרבני ידון בסוגיה של שיתוף ספציפי בנכס, ניתן יהיה להביא את אלמנט הבגידה כראיה להיעדר כוונת שיתוף. מכאן קצרה הדרך לתופעה של הבאת ראיות על מעשי בגידה וניאוף של מי מבני הזוג במסגרת סכסוך בענייני רכוש, ואנה אנו באים".
בבחינה של פסה"ד ניתן לראות, כי הסוגיה העיקרית הנדונה כאן אינה עוסקת בעצם המשמעות החוקית שיש לבגידה באשר לחלוקת ממון, אלא נוגעת יותר למערכת היחסים בין מערכת המשפט האזרחית (בית המשפט העליון) למערכת המשפט הדתית (בית הדין הרבני), ועד כמה בג"ץ מתערב בהחלטתו של בית הדין הרבני.
בסיס המחלוקת: חלוקת הבית המשותף
הסיבה שהובילה לעתירה לבג"ץ נעוצה במחלוקת העיקרית בין בני הזוג באשר לחלוקה שוויונית של הבית המשותף שבו גרו במשך 20 שנות נישואיהם, בהתאם לחוק יחסי ממון בין בני זוג (תשל"ג-1973). בית שנבנה על חלק מקרקע שקיבל הבעל בירושה, רשום על שמו בלבד, והבעל כיום הוא המחזיק היחיד בבית לאחר שהאשה עזבה.
לאחר שבית הדין הרבני המחוזי בחיפה פסק כי יש להכיר בשיתוף ספציפי בבית המגורים, ולכן האשה זכאית למחצית משווי הבית, ערער הבעל לבית הדין הרבני הגדול שהפך את ההחלטה, ופסק כי במקרה הזה, האשה לא זכאית למחצית מהבית ו/או מהקרקע שעליו הוא בנוי.
בנימוקי פסה"ד הוזכרה, בין היתר, בגידתה של האישה כעניין השולל את זכאותה לשיתוף ברכוש ועל כן עתרה האשה לבג"ץ, בטענה כי בעצם המשקל הגדול שייחס ביה"ד הרבני לבגידה במניין שיקוליו לשלילת השיתוף, הוא למעשה יישם את הדין הדתי על הסוגיה של שיתוף ספציפי בבית המגורים, ובכך ישנה סטיה ברורה מהוראות דין שמהווה חריגה מסמכות.
דעת הרוב, דחתה כאמור את העתירה, וקבעה כי החלטתו של ביה"ד אינה מסתמכת על הבגידה, אלא על שיקולים אחרים רלוונטיים, ועל לכן אין כאן חריגה מהסמכות שמצדיקה את התערבות בג"ץ.
מתגרשים? שימו לב
ההשלכות העיקריות שעתידות להיות לפסה"ד הזה, נוגעות בשלוש נקודות חשובות:
1. שאלת המחזיק - מההיבט הרכושי, בדין האזרחי אין משמעות רבה לעזיבה של אחד מבני הזוג מהבית המשותף, אך בביה"ד השאלה מי מחזיק (גר) בנכס היא מהותית, שכן ע"פ ביה"ד הרבני, ברגע שאדם יצא מהבית הוא זה שצריך להביא את הראיות שהנכס שייך גם לו.
2. מרוץ הסמכויות - פסה"ד מוכיח כי מרוץ הסמכויות בין ביה"ד לביהמ"ש עדיין חי ובועט. על אף שביה"ד הרבני מחויב לפסוק בענייני רכוש לפי הדין האזרחי, ניתן לראות כי עדיין קיים הבדל בין הפסיקות. החלטתו של בית הדין הרבני הגדול, שלא לחלק את דירת צדדים המשותפת באופן שוויוני בין הצדדים, הינה חריגה ומיוחדת בעיקר בשל הנסיבות המיוחדות של דירת ירושה הרשומה על שם הבעל בלבד שהוא גם המחזיק.
3. בגידה - רבים מהנבגדים בגירושין חשים ש"חוטא יוצא נשכר" - הוא גם בגד וגם יקבל חצי? אז כן. ע"פ החוק, הדיון על הרכוש צריך להיות נייטרלי ולעסוק בזכויות הממוניות בלבד, ולכן בגידה אינה מהווה עילה לאיבוד הרכוש. עם זאת, בגידה ממושכת לאורך חיי השיתוף מהווה אינדיקציה לאי-שיתוף, ויכולה להוות ראיה, גם בבית המשפט האזרחי, לאי שיתוף נכס שרשום על של אחד מהצדדים.
ההיבט הפוליטי - המהפכה של שקד
לא ניתן להתייחס לפסה"ד מבלי להתייחס להיבט הפוליטי של הדברים, שבא לידי ביטוי בהחלטתם של שני שופטים שמונו לאחרונה, מינץ ושטיין, שבוחרים שלא להתערב בהחלטות שיפוטיות של ביה"ד הרבני בניגוד לרוח שנשבה בימי המהפכה השיפוטית, כפי ששיקף אותה השופט מינץ בדעת יחיד.
מהפכות קורות לאט. בג"ץ 9780/17 מהווה צעד קטן בהצלחת המהפכה.
* עו"ד ומגשר רונן כרמי מתמחה בדיני משפחה
טלפון ליצירת קשר: 077-2303714
הכתבה נכתבה בשיתוף אתר zap משפטי