בכל קופת קופת חולים פועלים רופאים שחלק מתפקידם אינו לבדוק חולים אלא לבדוק את ההמלצות הרפואיות של הרופאים שכן בודקים חולים, לוודא שאותן המלצות עומדות בקריטריונים של סל הבריאות למימון הטיפול, ולאשר או לדחות את ההמלצות. אלו הם הרופאים המנהליים.
בכל קנה מידה, מדובר בתפקיד הטומן בחובו ניגוד עניינים קיצוני ותמידי בין חובת הרופא לחולה לבין חובתו למעסיק שלו ולתקציב הבריאות. לניגוד העניינים הזה יש משמעויות עמוקות יותר ומסוכנות יותר מניגוד עניינים של פקידי ממשל, למשל. החלטותיהם השגויות, הנובעות מאותו ניגוד עניינים, מובילות לעתים לפגיעה ממשית בחולה הספציפי ויתכן אף לתמותה של מטופלים ומטופלות.
מצד אחד, כמי שנשבע בשבועת הרופא, מחויב הרופא המנהלי לכללי אתיקה, לפרקטיקה רפואית תקינה ומקובלת וחלה עליו חובת זהירות של רופא כלפי מטופליו. מאידך, הרופא המנהלי מחוייב למנהליו ולשמירה על מסגרת התקציב. קיימים מקרים שבהם הרופא סוטה מהקוד האתי ומעדיף את השיקול הכלכלי על פני חובותיו כרופא.
רבים מאיתנו נדרשו לעבור בדיקה רפואית, צילום או פעולה פולשנית שנדרשת אף להציל חיים, אך הרופא המטפל הודיע כי הנהלת הקופה אינה מאשרת את ביצוע הבדיקה. נניח לרגע בצד את החובות המוטלות על הרופא המטפל במצב כזה ונתמקד בסירוב הרופא המנהלי לאשר את ביצוע הבדיקה, בדיקה שהרופא המטפל סבר שהיא נחוצה לשם טיפול נאות בחולה שלו. חובת ההתייעצות הרפואית קיימת תמיד וראוי שהרופא המטפל יתייעץ כאשר הוא מקבל החלטות ובוודאי כאשר מדובר בהמלצה רפואית הרת גורל. אבל בוודאי כולם יסכימו שלא ראוי שהרופא המטפל יתייעץ עם מי שיש לו ענין כלכלי בהמלצה.
לדוגמה, ברור כי אין זה ראוי שהרופא ייתייעץ עם נציג חברת תרופות האם להמליץ על תרופה המיוצרת על ידי אותה חברה. כך גם לא ראוי שהרופא המטפל הממליץ על בדיקת MRI יתייעץ עם רופא שמייצג חברה המשווקת מכשירי CT. באותו אופן, אין לקבל את השיטה הנהוגה, ולפיה הרופא המטפל מעביר בקשה לאישור בדיקה או טיפול לרופא שתפקידו לשמור על התקציב של קופת החולים. הרי מעבר לכך שמדובר ברופא שמצוי בניגוד עניינים, מדובר ברופא שמקבל החלטות טיפוליות, ברשלנות אינהרנטית לתפקידו, ברופא שלא בודק את החולה ושלא מכיר את מצבו הרפואי, לא הקליני ולא האנמנסטי עד תום. לתפקיד כזה, באופן שבו הוא מבוצע, לא נדרש רופא ודי היה להציב עמדת מחשב שתנפק אישורים או דחיות על בסיס הנתונים המוקלדים.
פסיקת בתי המשפט בתחום הרשלנות הרפואית מלמדת אותנו שעל רופא לשקול תמיד את טובת החולה לפני שיקולים כלכליים או מנהליים כאלה או אחרים. הפסיקה הענפה בנושא רשלנות רפואית קובעת כי חובת הרופא בעת קבלת החלטות היא קודם כל, למטופליו ולא למערכת שהוא עובד בה. במקרה שמתברר שלא כך הדבר, ולחולה שבקשת הרופא שלו לאשר טיפול נחוץ נדחתה, ניתן להגיש תביעה בגין רשלנות רפואית - גם נגד הרופא המנהלי והנהלת הקופה.
במקרה שבו רופא מנהלי דוחה בקשה של רופא מטפל לאישור בדיקה או טיפול, נניח לבדיקת MRI בחשד למחלה ממאירה, ניתן בזמן אמת ולפני שנגרם נזק להגיש עתירה לבית הדין לעבודה בבקשה להורות לקופה לממן את הבדיקה. עם זאת, במקרה שבו בדיקת ה־MRI למשל לא אושרה וכעבור מספר חודשים מתברר שהחולה סובל ממחלה ממאירה שלא אובחנה במועד, ניתן להגיש תביעת רשלנות רפואית בגין איחור באבחון המחלה ואובדן (או הפחתת) סיכויי ההחלמה. בתביעה יהיה על התובע להוכיח שהבדיקה הייתה נחוצה, שניתן היה לאשר אותה ושניתן היה לאבחן את המחלה ולהביא להחלמה במועד. במקרה כזה, החולה הניזוק עשוי לזכות בפיצויים משמעותיים על פי היקף הנזק שנגרם לו.
על מנת למנוע מקרים קשים כאלה נכון להזהיר ולהנחות את הרופאים המנהליים כי הם עלולים לחוב ברשלנות רפואית על כך שהם מונעים טיפול מתאים מהחולה, ללא העמקה וללא סיבה מספקת.
הסוגיות בנושא זה רבות, כמו גם הדוגמאות, אך נסכם באופן כללי כי חובתם הרפואית והמשפטית הראשונה של רופאי המנהלה בקופות החולים נתונה לחוליהם. בכל מקרה שבו קופת החולים שוקלת שיקולי עלות ותקציב, שאינם ענייניים, ומעדיפה שיקולים אלה על פני שיקולים רפואיים וכתוצאה מכך נגרם לחולה נזק, הקופה עלולה למצוא עצמה מתמודדת עם תביעת רשלנות רפואית - שאגב, תעלה בסוף של דבר הרבה יותר מעלות הבדיקה שאותה היא מנעה.
• המאמר אינו תחליף לייעוץ משפטי בידי עורך דין. האמור מעניק מידע כללי בלבד, ואינו מהווה ייעוץ משפטי מחייב ואף לא חוות דעת משפטית ואין להסתמך עליו בכל צורה שהיא.
עו"ד יאיר סקלסקי עוסק ברשלנות רפואית, משפט רפואי וזכויות החולה.
טלפון: 03-751-8405
הכתבה באדיבות אתר Zap משפטי