בכתב האישום שהגישה פרקליטות מחוז תל אביב כנגד אליהו בר זכאי מצוינות עבירות שנושאות עונשים חמורים, עבירת ההריגה לבדה נושאת עונש מאסר מרבי של 20 שנה. אך העתירה המדוברת שהוגשה לבג"ץ על ידי עורכת הדין דנה פוגץ', נועדה לא רק להחמיר את העונש המרחף מעל ראש הנאשם ולהוסיף עבירה שהעונש המרבי בגינה עומד על ארבע עשר שנות מאסר. המטרה האמתית של העותרים ממשרד עורכי הדין פוגץ' קידר המתמחה בנפגעי עבירה, היא להעביר מסר הרתעתי וחינוכי כאחד לנהגים המעורבים בתאונה ולחדד את דרישת המחוקק להפגין קודי התנהגות מחמירים שאי עמידה בהם גוררת ענישה חמורה.
ולנסיבות המקרה; על פי הנטען, הנאשם נהג שיכור ופגע באילון שעמד על המדרכה והמתין לאור הירוק לפני שיחצה את הכביש במעבר חצייה. הנאשם, כך נטען, עסק לאחר התאונה בקבלת הנחיות טלפוניות לשיבוש הראיות, ולאחר מכן שקד על מימוש הנחיות אלה. התנהגותו זו באה תחת מילוי חובותיו הקבועות בחוק ובהן: החובה לעצור במקום, להושיט עזרה בהתאם לנסיבות המקרה ולמקום התאונה, להזעיק את גופי ההצלה, להמתין ליד הנפגע עד להגעתם, לדאוג למניעת כל נזק נוסף לנפגע ובמידה שהוכשר לכך - להגיש עזרה ראשונה. במקרה זה, הנאשם אמנם לא הסתלק מהמקום, אך הטענה היא שעצם הישארותו במקום התאונה אין בה די, כל עוד לא מילא את חובותיו האחרות הקבועות בחוק.
נכון הדבר כי במקרים רבים מי שמעורב בתאונת דרכים עם נפגעים מצוי במצב נפשי הפוגע בתפקודו. בנוסף, כאשר התאונה קורית במקום סואן והומה אנשים, תמיד יהיה מי שיזעיק את כוחות ההצלה וינסה להושיט עזרה לנפגע, ובמקרה כזה פעילותו של הפוגע תחשב כחסרת תועלת ואף תקשה על התביעה להאשימו בעבירת הפקרה. אך המצב שונה כאשר מתברר כי הפוגע התעשת במהרה מהתאונה, ותחת מילוי חובותיו החוקיות, פעל כדי להרחיק עצמו ממקצת העבירות שעתידות היו להיות מיוחסות לו או מרובן.
מהי הפקרה?
הפקרה במובנה הקלאסי מתייחסת לנהג שנס מן המקום והפקיר את קורבן התאונה להתבוסס בדמו, אך המחוקק הרחיב את הגדרת העבירה כך שהישארותו של הפוגע במקום התאונה היא רק אחת משרשרת החובות המוטלות עליו. כך, בנסיבות מתאימות, גם הימצאות במקום התאונה - אך ללא הושטת עזרה - תחשב כעבירה של הפקרת הנפגע.
הוריו של אילון ז"ל אינם זכאים לעיין בחומר של התביעה ולכן עתירתם לא נשענת על ראיות אלא מתבססת על שמועות או הדלפות מטענות עובדתיות שהופצו באמצעי התקשורת. דרכם קשה עוד יותר לאור הלכתו של בית המשפט העליון כי המקרים בהם הוא מתערב בשיקול דעתה של הפרקליטות בשאלה האם להגיש כתב אישום כנגד אדם ובאילו אישומים, הם נדירים ביותר, עד לא קיימים.
הוריו של המנוח, בצמוד לעתירתם, ביקשו צו ביניים המורה למעשה לעכב את ההליך המשפטי עד לפסק דינו של בית הדין הגבוה לצדק בעתירתם. בקשתם זו נדחתה, ושלב הראיות במשפטו של הנהג החל. ככל שיתקדם הדיון בתיק ויושמעו ראיות ועדים, תהפוך החלטתו של בית המשפט העליון בעתירה - גם אם תתקבל - לתאורטית. לאחר שהנאשם כפר בכתב אישום, תיקון כתב האישום יעשה רק ברשות בית המשפט, וזה ייתן את רשותו לכך רק אם הגנתו של הנאשם לא נפגעה עקב התיקון. טיעון זה עלול להתחזק ככל ששלבי המשפט יתקדמו.
גם אם סיכויי העתירה אינם גבוהים והיא תדחה לבסוף, יש לצפות מבית המשפט העליון שיעביר מסר ברור. האמירה צריכה להשתמע מהחלטותיו או מפסק דינו ולהבהיר כי בנסיבות המתאימות, גם נהגים שלא עזבו את מקום התאונה עלולים להיות מורשעים בעבירת הפקרה.
עו"ד שי גלעד הינו אחד מעורכי הדין הבולטים בתחום התעבורה.
לפרטים נוספים היכנסו עכשיו לאתר של עו"ד גלעד>>
053-9374959
הכתבה באדיבות אתר ZAP משפטי