פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      אחרי בגידה: כיצד יושפעו זכויות רכושיות בגירושין?

      פסיקת בג"ץ שניתנה לאחרונה בנוגע להשפעת בגידה על זכויות רכוש אינה מהפכנית כפי שנטען, אבל פותחת פתח בעייתי לזליגת אלמנטים מהדין הדתי לדין האזרחי

      בני זוג עצובים (ShutterStock)
      גבר, שהיה נשוי במשך 20 שנה, הגיש לבית הדין הרבני בקשה לגירושין, לאחר שגילה כי אשתו בוגדת בו (אילוסטרציה:ShutterStock)

      פסיקת בג"ץ 9780/17 שניתנה לאחרונה עוררה סערה בתחום דיני המשפחה. בג"ץ קבע (ברוב שני שופטים מול שופט אחד) כי בית הדין הרבני הגדול לא חרג מסמכותו, כשפסק שאשה שבגדה בבעלה לא תקבל את חלקה בדירת המגורים שלהם.

      פסק הדין הזה מדאיג ביותר, מאחר שבג"ץ לא פסל את החיבור הבלתי ראוי שעשה בית הדין הרבני בין אלמנטים מהדין הדתי (בגידה כבסיס לשלילת זכויות ברכוש) לבין שיקול הדעת בקביעת הזכויות ברכוש, שעל פי הלכת בבלי (בג"ץ 1000/92) אמורה להיעשות לפי הדין האזרחי.

      מהם פרטי המקרה שנדון לאחרונה בבג"ץ?

      גבר, שהיה נשוי במשך 20 שנה, הגיש לבית הדין הרבני בקשה לגירושין, לאחר שגילה כי אשתו בוגדת בו. הוא כרך את תביעת הגירושין עם תביעת הרכוש וטען כי לאשתו אין זכויות בדירת המגורים שבה התגוררו.

      על מה התבססה טענה זו?

      הגבר ירש שטח אדמה גדול לפני הנישואין. לאחר שנישא, הוא עשה עסקת קומבינציה עם קבלן, שבמסגרתה הקבלן קיבל חלק ארי של השטח, ובתמורה בנה בחלק שנותר בית, שבו התגוררו בני הזוג לאורך כל שנות הנישואין.

      יחד עם זאת, הבית נרשם על שם הבעל בלבד. לימים, במסגרת הליכי הגירושין, כשהאשה תבעה מחצית מהדירה, בעלה טען כי לא הייתה לו כוונת שיתוף, וכי מאחר שהדירה אינה רשומה על שמה, לאשה אין בה זכויות.

      מה פסק בית הדין הרבני?

      המקרה הגיע לבית הדין הרבני הגדול, שפסק לטובת הבעל וציין בפסק הדין כי מאחר שישנם סממנים רבים, המעידים על חוסר כוונת שיתוף ברכוש מצד הבעל, הרי שלאשה אין זכויות בדירת המגורים והיא אינה זכאית לחלק כלשהו בדירה.

      מרבית השיקולים המופיעים בפסק הדין של בית הדין הרבני, בבואו לקבוע כי מדובר בחוסר כוונת שיתוף, נסמכים על הדין האזרחי. יחד עם זאת, אחד הדיינים (מתוך שלושה) ציין כי היות האשה "מורדת" (בשל בגידתה) מהווה סממן נוסף, גם אם לא מהותי, הנותן גושפנקא לקביעת היעדר כוונת השיתוף. שני הדיינים האחרים לא התייחסו כלל לבגידה.

      האשה פנתה לבג"ץ וטענה כי באזכור הבגידה כשיקול במניעת זכויותיה בדירת המגורים, בית הדין הרבני חרג מסמכותו ופסק בנושא הרכוש על פי הדין הדתי.

      מה קבע בג"ץ?

      בג"ץ דחה את טענותיה. שופטי בג"ץ קבעו כי בית הדין הרבני לא חרג מסמכותו. זכותה של האשה בדירת המגורים נשללה ממנה משום שלא היתה כוונת שיתוף, ללא קשר לבגידה. על פי נימוקי בג"ץ, ההתייחסות לבגידה היתה רק סממן לא מהותי, שסייע לאחד הדיינים בבית הדין הרבני (מתוך שלושה דיינים) להכריע בעניין.

      סכסוך על בית במסגרת גירושים (ShutterStock)
      כשהאשה תבעה מחצית מהדירה, בעלה טען כי לא הייתה לו כוונת שיתוף (אילוסטרציה:ShutterStock)

      מדוע עוררה הפסיקה סערת רוחות?

      כדי להבין את סערת הרוחות, יש לבחון את נימוקי שופט בג"ץ שהיה בעמדת מיעוט (השופט יצחק עמית בדעת מיעוט, כנגד דעת הרוב של אלכס שטיין ודוד מינץ). השופט עמית טען כי להכרה בפסק הדין של בית הדין הרבני, עלולות להיות משמעויות עתידיות בלתי צפויות, במסגרת תביעות נוספות להכיר בבגידה כפוגעת בזכויות רכושיות.

      כלומר: קיים חשש כי פסיקת בג"ץ מאפשרת למעשה לבית הדין הרבני להכניס "בדלת האחורית" אלמנטים מהדין הדתי ולהחיל אותם על הדין האזרחי. פסיקת בג"ץ היא הלכה מחייבת. השאלה היא איך פסיקת בג"ץ תפורש בעתיד ע"י הערכאות הנמוכות: האם הפרשנות תהיה צרה, או שמא יפרשו את הפסיקה בצורה רחבה, כמקרה המצדיק למעשה הכנסה של אלמנטים מהדין הדתי לשיקול הדעת במסגרת הפעלת הדין האזרחי.

      לסיכום: ימים יגידו כיצד יפורש פסק הדין. האם מדובר באפיזודה חולפת או שמא פסק הדין מסמן תחילת שינוי גישה, ביחס לגישה הנהוגה מאז הלכת בבלי.

      עו"ד ומגשרת ורד לוי מתמחה בדיני משפחה וירושה.

      טלפון ליצירת קשר: 077-2304000

      הכתבה נכתבה בשיתוף אתר zap משפטי