להיתפס על ידי אשתך כשאתה בחברת המאהב אף פעם לא נעים. עם זאת, לא כל נואף עלול להפוך לקורבן מעשה לינץ' המוני באותו המקום. איתרע מזלו של גיבור סיפורנו, כי הדבר קרה לו בניגריה - מדינה המפלה את אזרחיה על בסיס נטייה מינית. ניגריה היא מדינה בה להומוסקסואלים "ברי מזל" צפוי מאסר 14 שנים! בחלקים הצפוניים, בהם יש רוב מוסלמי, החיים תחת משטר השריעה, העונש הוא מוות בסקילת אבנים. יתר על כן: מי שמודע לפעילות הומוסקסואלית ואינו מדווח עליה, עלול לקבל עונש מאסר 5 שנים.
נרדף על רקע נטייה מינית ונמלט לארץ הקודש
כאשר אותו אדם, אשר מכורח הנסיבות והפרטים האינטימיים המתפרסמים כאן, ייקרא בשם הבדוי "איבוקו", נתפס וזהותו המינית האמיתית - קרי משיכתו לגברים - נחשפה, הוא ברח לחיות עם קרובי משפחה בעיר אחרת. תוך זמן קצר התברר כי עקב חוסר הסובלנות וחוקי המדינה המוזכרים לעיל, גם קרוביו עלולים לפעול נגדו ולהסגיר אותו לשלטונות. עקב כך, נאלץ איבוקו להתגנב לביתו כדי לקחת את הדרכון ולעלות על הטיסה הראשונה למדינה זרה. כך, הגיע למדינת ישראל, אשר בה כידוע קיימת הגנה עבור חברי קהילת הלהט"ב.
איבוקו הגיע לישראל בשנת 2013, והגיש בקשת מקלט על בסיס אמנת הפליטים - היותו חלק של מיעוט נרדף בניגריה. משך מספר שנים חי ועבד בארץ כמבקש מקלט, בעל אשרת שהייה זמנית.
דחיית בקשת המקלט על ידי יחידת הטיפול בפליטים
רק בשנת 2016 התקבלה החלטה לגבי קבלת מעמד פליט, על ידי הוועדה הבין משרדית, אשר נציגיה מגבשים את ההמלצה לשר הפנים על דחיית או קבלת בקשות מקלט. מה היו הנימוקים בגינם סורבה הבקשה? חברי הוועדה הודו כי קיימים חוקים נגד הומוסקסואלים בניגריה, אולם טענו כי איבוקו לא הוכיח כי אכן קיימת סכנה עבורו שם, מפני שייתכן והחוקים אינם נאכפים בפועל. כמו כן, נטען כי יש לו בת בניגריה מנישואיו, איתה הוא שומר על קשר.
מה נדרש להוכיח מבקש מקלט בישראל כדי לקבל הכרה כפליט?
איבוקו נדרש להציג בפני הוועדה ניתוח משפטני-סטטיסטי אשר יוכיח כי החוקים בניגריה אכן מיושמים בפועל, וכי הומוסקסואלים אכן נרדפים באופן מוחשי. כך, בשעה שרשויות מדינת ישראל לא עשו שימוש בכלים מקצועיים לבדיקת הנושא - נדרש איבוקו עצמו להביא דיווחים בנושא, בעיתוני ישראל וברשת.
החומרים שאיתר איבוקו צורפו לבקשה על ידי משרד הח"מ אשר טיפל בערעור. יש לציין כי נציג משרד החוץ בוועדה תמך בבקשת המקלט, אך לא שיתף את המידע שברשותו עם שאר חברי הוועדה.
מסיבות מובנות, איבוקו מעולם לא שיתף את משפחתו וחבריו בניגריה בזהותו המינית; הוא מעולם לא נודה, אוים או נפגע עקב היותו הומוסקסואל, עד הרגע בו זהותו נחשפה והוא נאלץ לברוח מניגריה מתוך חשש לחייו.
לכן, נראה היה לנציגי הוועדה הגיוני להניח שאין סיבה לחשש אם איבוקו ישוב לארצו. העובדה שאיבוקו אדם שומר חוק, פעלה באופן פרדוקסלי לרעתו, מפני שהוועדה טענה כי לא ייגזר עליו עונש מאסר או מוות, לפי חוקי המדינה, אם יחזור לניגריה.
לבסוף, ככל הנראה כטיעון המכריע לדחיית הבקשה, טענה הוועדה כי איבוקו שמר על הקשר עם משפחתו בפייסבוק, כולל עם אשתו, על אף שבהיותו בניגריה, חשש כי יסגירו אותו לשלטונות. זאת ועוד: לאחר הגעתו לישראל, נולדה לאשתו בת, שהוא רשום כאביה (יש לציין כי בניגריה ניאוף נחשב לפשע בר מאסר). המסקנה הידועה גם מבקשות מקלט וקביעת מרכז חיים קודמות, בהן טיפל משרדנו: מבקשי מקלט אמורים לנתק את הקשר עם חייהם בארץ המוצא.
משרד הפנים אינו פועל לפי הנהלים של עצמו לגבי בקשות מקלט
בנקודה זו, לפי הוראות המשפט בישראל, סדרי התקנות והשכל הישר, היו אמורים נציגי משרד הפנים לעמת את איבוקו מול טענות הוועדה, לבקש ממנו להגיב ולהסביר את כוונותיו ואת נסיבות העניין. הרי לכל אדם בישראל שמורה הזכות לשימוע, הזדמנות לנסות להסביר את הסתירות לכאורה בטענותיו, בפני הרשות המוסמכת, במיוחד כאשר מדובר - ממש מילולית - בעניין של חיים ומוות.
עם זאת, הוועדה החליטה לדחות את בקשת המקלט, ללא כל התייחסות של איבוקו לטענות כנגדו, ולהורות לו לצאת מהארץ בהקדם האפשרי.
ערעור בפני בית הדין לעררים כנגד החלטת משרד הפנים
איבוקו לא ויתר והחליט לפנות, בסיוע עורך דין, אל בית הדין לעררים, על פי חוק הכניסה לישראל, כדי לערער כנגד החלטת הוועדה. הערר הוגש במועד ואיבוקו קיבל צו ביניים למניעת הרחקה מהארץ, עד לדיון וקבלת החלטה בערר.
נציגי הלשכה המשפטית של משרד הפנים ביקשו לדחות את הערר על הסף. לטענתם, על פי התקנות, בכל הנוגע לערר על בקשת מקלט, חובה לכלול מידע חדש ורלוונטי שלא היה ידוע למשיבה בעת קבלת ההחלטה. הערר של איבוקו הסתמך בעיקרו על הפרת זכותו של איבוקו למתן תשובה, כנגד טענות משרד הפנים. מבקש המקלט לא קיבל כל הזדמנות להתעמת מול המידע, על בסיסו דחתה הוועדה את טענותיו ולהסביר את עצמו.
לאחר דין ודברים בין נציגי הצדדים, בפני הדיין בבית הדין לעררים, הוסכם להחזיר את תיקו של איבוקו לבחינה מחודשת, תוך 30 יום, אצל הוועדה הבין משרדית, למטרת עיון מחדש. לאחר הריאיון, משרד הפנים נדרש לקבל החלטה בעניין בקשת המקלט, תוך 60 ימים. משרד הפנים נדרש לשלם לאיבוקו החזר הוצאות בסך 2,000 שקלים. נכון להיום, חרף החלטת בית הדין לעררים, משרד הפנים מתעכב בזימון איבוקו לראיון, זאת בניגוד להוראות פסק הדין. לאור ניסיון העבר, אנו צופים כי הטיפול בבקשה תתארך וגם ייתכן כי איבוקו יידרש לשוב אל בית הדין לעררים בהמשך הדרך.
לסיכום: באופן עקרוני, מדינת ישראל מאפשרת קבלת מקלט על בסיס רדיפה, בפרט במקרים בהם חייו של מבקש המקלט מצויים בסכנה. עם זאת, לעתים משרד הפנים מערים קשיים על מבקש המקלט; ועליו להיאבק על זכותו מול רשויות ההגירה לישראל. ייצוג משפטי בידי עו"ד העוסק בתחום עשוי להגביר את סיכויי קבלת המקלט.
עו"ד נחמה עובדיה, משרד עורכי דין כהן, דקר, פקס וברוש; המשרד ייצג את מבקש המקלט בהליכים המתוארים במאמר זה (באמצעות עו"ד נחמה עובדיה מצוות המשרד).
טלפון ליצירת קשר: 053-9376328
הכתבה נכתבה בשיתוף אתר zap משפטי
* המידע המוצג בכתבה אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו ואינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים או הימנעות מהליכים. כל המסתמך על המידע המופיע בכתבה עושה זאת על אחריותו בלבד.