"מרוץ הסמכויות" הוא מונח מתחום דיני המשפחה, שנוצר לאור המציאות המשפטית הייחודית הקיימת בישראל, לפיה קיימים שני חוקים שונים - חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג-1953 וחוק בית המשפט לענייני משפחה, תשנ"ה-1995 - לפיהם ישנן שתי ערכאות שיכולות לדון בענייניהם של בני זוג הנשואים כדת משה וישראל. מצב זה גורם לעיתים לתחרות עזה בין הצדדים, שכן לכל ערכאה פסיקות שונות בתחומים רבים, ותוצאות שונות.
למעשה, מי שפונה תחילה לערכאה - בית הדין או בית המשפט, קונה סמכות לערכאה שתדון בתיקים של הצדדים. כך, למעשה נוצר "מרוץ הסמכויות" - מרוץ בין בני הזוג מי ישיג את השני ויקבע איזו ערכאה שיפוטית תידון בעניין.
תופעה זו הינה ייחודית לענייני משפחה.
מבחינה עקרונית, ברגע שערכאה מסוימת התחילה לדון בענייני הצדדים - הערכאה האחרת לא תתערב/לא תתחיל לדון באותם עניינים. עקרון זה נקרא "כיבוד הערכאות". בכך למעשה נחרץ גורל הערכאה שתדון בתיק - וזהו "מרוץ הסמכויות".
הבדל בין ערכאה לערכאה
ההבדל בתוצאה של ניהול התיקים בין שתי הערכאות יכול להיות מהותי ביותר, באותו תיק באותן עובדות.
למשל:
בתיקי רכוש - בבית המשפט לענייני משפחה ישנן פסיקות אשר קובעות, בניגוד לחוק, כי עקרונות ה"יציאה השוויונית מהנישואין", הצדק, הדין הכללי, ודיני החוזים, גוברים על הוראות חוק יחסי ממון, החל על רוב בני זוג שמתגרשים בארץ.
בבית הדין הרבני עניין זה לא קיים כמעט.
למה הכוונה?
למשל, החוק קובע כי נכסים שהיו לאדם ערב הנישואין ישארו שלו.
בית המשפט לענייני משפחה אמץ דוקטרינה שנקראת "הלכת השיתוף הספציפי" שנקבעה במספר פסקי דין בביהמ"ש העליון. זו דוקטרינה/שיטה בה הוא מחלק נכסים שנרכשו לפני הנישואין ונרשמו על שם צד אחד, בין שני הצדדים, וזאת תוך קביעת כמה כללי בסיס לשם כך (נישואים ארוכים, ילדים, קשר יציב, דגש על דירת מגורים של הצדדים).
בבית הדין הרבני, בסיכוי סביר, הרישום קובע, כלומר: מה שאדם מגיע איתו לנישואין, בד"כ נשאר שלו. ניתן אף לומר, כי בבית הדין הרבני בעניין זה ישנה וודאות גדולה יותר ו"יישור קו" עם הוראות החוק. בנושא זה של חלוקת נכסים מלפני הנישואין, יכולה להיות חשיבות אדירה לכל צד - אם התיקים שלו יתנהלו בבית הדין הרבני או בבית המשפט לענייני משפחה.
משמורת משותפת ומזונות קטינים
נושא נוסף הוא קציבת מזונות קטינים במשמורת משותפת.
בית המשפט לענייני משפחה מאמץ את פסיקת העליון (בע"מ 919/15), לפיה במשמורת משותפת ובמצב בו שני הצדדים חולקים זמני שהיה שווים/קרובים, בד בבד עם השתכרות דומה, אזי אין חובת תשלום מזונות של צד אחד לאחר, אלא, כל צד ישא בהוצאות הקטינים בזמני השהות שלו עמם.
המשמעות היא למעשה פסיקות עד לרמת 0 מזונות (ולעיתים רחוקות אף חיוב נשים במזונות הקטינים), במצב בו הקטינים שוהים שווה בשווה עם הצדדים, שמשתכרים באופן דומה.
בית הדין הרבני אינו מקבל פסיקה זו, כלל וכלל. בית הדין הרבני קבע כבר, שכשם שבעבר בתי המשפט היו פוסקים מזונות מאוד גבוהים לגהרים, כעת בא כביכול "איזון" לצד השני, אך קיצוני, כזה העלול להביא אמהות לקבלת מזונות נמוכים מאוד עד כדי פגיעה בקטינים והבאת האמהות אל שוקת שבורה.
בתי הדין קבעו, כי פסיקה זו של המזונות בביהמ"ש העליון גרמה ותגרום לדם רב שיישפך בסכסוכים על משמורת משותפת, בשם הכסף, ולא בשם טובת הילד.
בתי הדין אכן מתחשבים במשמורת משותפת ובהשתכרות הצדדים, אך לא פוסקים 0 מזונות, מכיון שהם מתבססים על ההלכה והחוק, ולפיהם חובת המזונות מוטלת על אבות.
מאז כניסתו לתוקף של החוק להסדר התדיינויות, צד הפותח הליכי משפחה (בבית הדין או בבימ"ש) - הוא זה אשר בתום תקופת עיכוב ההליכים, יהא רשאי במשך 15 ימים (מעין "זכות קדימה") להגיש ראשון את תביעותיו, לערכאה שהוא יבחר - בית הדין או בית המשפט.
אין משמעות לטווח ארוך היכן נפתח התיק, מכיון שבסופו של הליך ישוב הסכסוך, הצד הפותח יכול לבחור היכן לנהל את התביעות העיקריות (רכוש, מזונות, משמורת). עניין זה רק העצים והחריף את מרוץ הסמכויות בין הערכאות.
הנה כי כן, בענייני רכוש ובענייני מזונות קטינים - מרוץ הסמכויות היום חי ובועט יותר מאי פעם, וישנן השלכות מרחיקות לכת בנוגע לערכאה בה יתנהלו ההליכים. את בחירת הערכאה ופתיחת ההליכים, צריך לעשות עם עו"ד בעל נסיון בתחום.
• עו"ד איתן שלו סולקין עוסק בדיני משפחה.
• טלפון ליצירת קשר: 053-9374434
• הכתבה נכתבה בשיתוף אתר zap משפטי
* המידע המוצג בכתבה אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו ואינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים או הימנעות מהליכים. כל המסתמך על המידע המופיע בכתבה עושה זאת על אחריותו בלבד.