כשהזוגיות פורחת, אנו רוצים להאמין שדבר לא יפגע בה. זוגות רבים מעדיפים שלא לחשוב על התרחישים השונים הנוגעים לסיומו של הקשר, ולא מכינים עצמם אליהם. בפועל, החיים הם בלתי-צפויים וכל קשר זוגי עלול להיקלע למצבים לקראתם מוטב להיערך עם החלטות ברורות שיגדירו לשני הצדדים ולמשפחתם את אופן ההתנהלות מרגע זה ואילך.
קשר זוגי יכול להגיע לסיומו בשלוש דרכים:
• פרידה מרצון - אחד מבני הזוג או שניהם יוזמים את הפרידה, בעודם בחיים, במצב זה ההתנהלות תיקבע על פי הסכם ממון;
• פטירה - בפטירת אחד מבני הזוג תתבצע, למעשה, פרידה בעקבות מוות. מה ייעשה בעיזבון המנוח/ה תגדיר צוואה, או באין כזאת - חוק הירושה;
• נבצרות - אחד מבני הזוג נכנס תחת ההגדרה של נבצרות עקב תאונה, אירוע מוחי, דמנציה או כל סיבה אחרת - מצב מורכב הדורש התייחסות מיוחדת, אותה ניתן להסדיר באמצעות ייפוי כוח מתמשך.
הסכם ממון אינו רלוונטי במקרה של פטירה, כפי שצוואה אינה רלוונטית במקרה של פרידה. צוואה אינה רלוונטית למצב של נבצרות, והסכם ממון גם הוא לא ייתן מענה מספק. כל אחד מהמסמכים עומד בפני עצמו, אך עריכה מסודרת של שלושתם באופן שמדבר באותה השפה וקושר ביניהם, תבטיח כיסוי לתרחישים אפשריים.
והם חיו בערבות הדדית עד עצם היום הזה...
'הסכם לחיים משותפים', או 'הסכם ממון', הוא כלי המאפשר לבני זוג להסדיר היבטים כספיים ולהבטיח ערבות הדדית ביניהם, הן במהלך הקשר הזוגי והן במקרה של פרידה.
באמצעות הסכם זה יכולים בני הזוג לשמור על הפרדה רכושית ולהגדיר מראש את חלוקת הנכסים במקרה של פרידה. בנוסף, ההסכם מגדיר התייחסות למצבים הדורשים התנהלות מיוחדת, כמו הריון, ילד משותף או מחלה של אחד מבני הזוג - המצריכים כולם החלטה לגבי ההוצאות שיידרשו. מומלץ לפתוח חשבון בנק משותף בו יופקד סכום מסוים, ולכלול בהסכם החיים המשותפים סעיף ערבות הדדית המגדיר את הצרכים והתנאים בהם ניתן להשתמש בכסף זה.
אותה הדדיות כדאי שתישמר גם במקרה שאחד מבני הזוג ילך לעולמו, באמצעות צוואות הדדיות. בעבר, כאשר בני זוג ערכו צוואות הדדיות, כל אחד מהם יכול היה להחליט חד צדדית לשנות את צוואתו, ועורך הדין הממונה על עריכת הצוואות היה מנוע מלהודיע על כך לבן הזוג השני. כיום, בעקבות תיקון בחוק, כל עוד הם חיים יחד (ידועים בציבור/ זוג נשוי) מחויבים שני הצדדים זה לזה ולא ניתן לשנות או לבטל את הצוואה ללא ידיעת הצד השני.
החלטות לשעת חירום
הצלע האחרונה של המשולש היא זו שעל פי רוב נותרת לא מטופלת, ובכך מצבים סבוכים ממילא עלולים להחמיר ולהסתבך- נבצרות של אחד מבני הזוג. מצב זה, שעשוי להיות זמני או קבוע, מצריך קבלת החלטות וביצוע פעולות בתחומים כספיים ורפואיים, אך כאשר ישנה הפרדה רכושית, בן הזוג הבריא שצריך לממן את הטיפולים, לאשפז במוסד סיעודי וכדומה, מנוע מלגשת לכספים של בן זוגו.
ללא הסכם ייפוי כוח מתמשך, שיאפשר לכל אחד מבני הזוג להגדיר מראש מי מבני המשפחה יהיה אחראי על ההחלטות השונות הקשורות בו במצב של נבצרות, ייאלצו בני המשפחה לנקוט באמצעים קיצוניים יותר כמו מינוי אפוטרופוס. צעד כזה יגדיר את הנבצר כלא כשיר ויפקיע ממנו את כל זכויותיו.
ייפוי כוח מתמשך, כמו הצלעות האחרות ב"שילוש הקדוש", ימנע מלחמות מיותרות בין בני המשפחה באשר לחלוקת האחריות, הרכוש, או כל נושא אחר שעשוי לעמוד במחלוקת. על אחת כמה וכמה נדרשים המסמכים המשפטיים הללו עבור זוגות בפרק ב' של חייהם, אשר חוו על בשרם את המשמעויות של סיום קשר זוגי, ושברוב המקרים מתמודדים עם מצב משפחתי מורכב יותר, בו בנוסף לילדים המשותפים, אם ישנם כאלה, מגיע כל אחד מהצדדים עם ילדים מנישואיו הקודמים.
עו"ד ונוטריון דורית גלוברמן-קרט היא מגשרת מוסמכת, מייצגת בתחום דיני המשפחה והגירושין, לרבות בעריכת הסכמים לחיים משותפים, וכן מתמחה בעריכת צוואות הדדיות בפני נוטריון ומוסמכת לערוך ייפוי כוח מתמשך.
טלפון: 053-9374941
הכתבה באדיבות אתר Zap משפטי
המידע המוצג בכתבה אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו ואינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים או הימנעות מהליכים. כל המסתמך על המידע המופיע בכתבה עושה זאת על אחריותו בלבד