בין הוראות החיקוק בכתבי אישום בגין מעורבות בתאונת דרכים, ישנה אחת המייחסת לנאשם נהיגה בקלות ראש או ברשלנות. בפקודת התעבורה נקבע כי נוהג רכב בדרך בקלות ראש, או ברשלנות, או במהירות שיש בה בנסיבות המקרה סכנה לציבור - אף אם היא פחותה מן המהירות המקסימלית שנקבעה - דינו שנתיים מאסר או קנס. בנוסף, פקודת התעבורה מחייבת את בית המשפט, אם הרשיע את הנאשם, פסול בפועל את רישיונו לתקופה שלא תפחת משלושה חודשים.
הוראת חיקוק אחרת מייחסת לנאשם נהיגה בחוסר זהירות. תקנות התעבורה קובעת כי לא ינהג אדם רכב בקלות ראש, או בלא זהירות, או ללא תשומת לב מספקת בהתחשב בכלל הנסיבות: סוג הרכב, מטענו, בלמיו ומצבם, אפשרות של עצירה נוחה ובטוחה והבחנה בתמרורים, אותות שוטרים, הולכי רגל ועצמים הנמצאים על פני הדרך או סמוך לה ובמצב הדרך. לעבירה זו, הנחשבת קלה יותר מהראשונה, לא נקבע עונש מזערי כלשהו והחוק מקל עם מבצעיה.
קלות דעת או רשלנות?
שיקול הדעת באיזו מהוראת החיקוק יואשם הנהג שגרם תאונת דרכים, לעולם נתון לנציג התביעה החתום על כתב האישום. לבית המשפט, מאידך, נתון שיקול הדעת לקבוע אם העבירה היא מסוג קלות דעת או רשלנות, ובכך לחלוק על קביעתה של התביעה.
בפסק דין שניתן בעניין, הבהיר בית המשפט לתעבורה את הקריטריונים לקביעת סעיף האישום. המקרה הנדון התייחס לתאונה שגרם נהג אוטובוס ציבורי. על פי הנטען בכתב האישום, הנהג איבד את השליטה על רכבו ללא סיבה סבירה, סטה ימינה והתנגש ברכב שחנה בצד ימין של הדרך. כתוצאה, נדחף הרכב הנפגע ונגרם נזק לרכבים נוספים שחנו בצד הדרך.
בבית המשפט טענה ההגנה כי הנהג סטה מדרכו בשל אובדן הכרה רגעי, ולפיכך יש לייחס לו נהיגה בלתי זהירה ולא נהיגה רשלנית. בית המשפט, כדי להכריע בסוגיה, קבע את הקריטריון הבא: על פי פקודת התעבורה, כדי להרשיע נהג בעבירה של נהיגה רשלנית, על התביעה להוכיח קיומו של יסוד נפשי, קרי פזיזות או מעש רשלני רבתי המגיע עד קלות דעת. זאת, להבדיל מנהיגה בחוסר זהירות, שאינה דורשת כתנאי להרשעה הוכחת יסוד נפשי כלשהו, אלא רשלנות בלבד.
בית המשפט קבע, כי סעיף הרשלנות תקף במקרים בהם קיימת חומרה יתרה במעשה הנאשם, שעשויה להתבטא ברמת מחשבה פלילית גבוהה יותר או בנסיבות עובדתיות חמורות יותר. לפיכך, אין להשתמש בסעיף החמור באופן שרירותי, ואם התביעה מוצאת לנכון לייחס לנאשם סעיף זה, עליה לציין בפירוש בכתב האישום מהי אותה חומרה יתרה.
תקנה מקלה או חלופה מחמירה?
במקרה האמור טען הנאשם כי סטה מנתיב נסיעתו עקב "מסך שחור" שהופיע מול עיניו ונמשך מספר שניות. בית המשפט קיבל את הטענה וקבע כי במקרה כזה אין מדובר ביסוד נפשי או עובדתי חמור אצל הנאשם, המצדיק הוספת סעיף רשלני.
לדידו של בית המשפט, לו סטה הנהג מנתיב נסיעתו כתוצאה מעייפות, אי-תשומת לב מספקת לדרך ולתנאיה, דיבור בטלפון ללא דיבורית או בכוונה תחילה (למשל כדי לחמוק מניידת משטרה הרודפת אחריו) - או אז היתה הצדקה להוספת סעיף הרשלנות. כמו כן, אין מדובר בנהג שסבל ממגבלה רפואית הידועה לו ולמרות זאת נהג וסיכן אחרים. אי לכך, החליט בית המשפט, יש לייחס לנהג חוסר זהירות בלבד, ובהתאם לכך - גם להקל בדינו.
בעניין אחר קבע בית המשפט לתעבורה, כי במצבים בהם הנהג נקט כמעט בכל האמצעים כדי להימנע מתאונה, או שנהג לאט ובזהירות, ובכל זאת קרתה תאונה בשל חוסר תשומת לב שאינו מגיע לקלות ראש, ראוי להשתמש בתקנה המקלה עם הנהג, ולא בחלופה המחמירה בפקודת התעבורה.
ולסיכום, אומר בית המשפט: "בלי לקבוע מסמרות בדבר כי בתאונת דרכים, בנסיבות של שכרות או מהירות או עקיפה מסוכנת/קו הפרדה או אי ציות לאור אדום או תמרור עצור, נראה כי הסעיף המכריע הוא נהיגה בקלות ראש בהתאם לסעיף 62(2) לפקודה. במצבי ביניים, כשמדובר בנהיגה אטית וזהירה ובתשומת לב חלקית, הרכיב המכריע יהא אי זהירות, ובתוך כך תקנה 21(ג) לתקנות התעבורה תשלוט בכיפה".
עו"ד שי גלעד הינו אחד מעורכי הדין הבולטים בתחום התעבורה.
לפרטים נוספים היכנסו עכשיו לאתר של עו"ד גלעד>>
טלפון: 053-9374959
הכתבה באדיבות אתר ZAP משפטי
המידע המוצג בכתבה אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו ואינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים או הימנעות מהליכים. כל המסתמך על המידע המופיע בכתבה עושה זאת על אחריותו בלבד.