ע', בשנות ה-50 לחיו התגייס לצה"ל בשנות ה-80' כשהוא במצב רפואי תקין. כחצי שנה לאחר הגיוס, עבר ניתוח לכריתת תוספתן, וזמן מה לאחריו החל לסבול מכאבי בטן בתכיפות הולכת וגוברת. במשך כשנתיים התלונן ע' על כאבים בפני המערכת הרפואית הצבאית ובפני קצין העיר, אך תלונותיו נדחו והוא סווג כסובל מבעיה נפשית.
שנתיים לאחר הניתוח, פנה ע' לחדר המיון בבית החולים שיבא כשהוא סובל מכאבים עזים. למרות תוצאות חריגות שעלו מבדיקות הדם, ע' לא עבר בירור נוסף, ורק נשאר להשגחה תחת משככי כאבים.
מי ש(לא) מאמין לא מטפל
המערכת הרפואית, הן הצבאית והן האזרחית, נוטה לא אחת להמעיט בחשיבותן של תלונות המגיעות מחיילים, ולקטלג אותן כהעמדות פנים שנועדו לשם הוצאת ימי מחלה ("גימלים") בלבד. גם אם לעיתים זה אכן המצב, כאשר גישה זו מאומצת באופן גורף, היא עלולה לפגוע אנושות בחיילים שתלונותיהם אמיתיות.
במקרה של ע', לאחר שבילה עשר שעות בהשגחה במיון כשהוא סובל מכאבים עזים, התברר כי במעיו התפתח נמק שהצריך ניתוח דחוף לכריתה חלקית של המעי הדק והגס. בעקבות הניתוח המורכב, ע' סובל עד היום מתופעות רבות, בהן חולשה תמידית, שלשולים, ירידה במשקל ומצב של תת ספיגה המצריך טיפול ומעקב באופן שוטף.
הכתובת: קצין התגמולים של משרד הביטחון
מאבקו של ע' להכרה בנכותו החל מיד עם שחרורו בשנת 1990. ע' טען כי מצבו נגרם עקב טיפול בלתי נאות, וכי לו היו טענותיו נלקחות ברצינות, ניתן היה למנוע את התפתחות הנמק במעי.
כאשר חייל בשירות צבאי נפגע עקב רשלנות רפואית מצד הצוות המטפל - בין אם היתה זו המערכת הרפואית הצבאית, ובין אם האזרחית - הכתובת לתביעה היא קצין התגמולים של משרד הביטחון. החלטת קצין התגמולים מתבססת על חוות דעת של מומחה רפואי מטעמו שבוחן את הבקשה וקובע האם מתקיים קשר סיבתי בין הנכות ובין השירות הצבאי.
במקרה של ע', תביעתו נבחנה על ידי מומחה בכירורגיה שלא מצא קשר כזה, ולכן היא נדחתה. ע', שערער על ההחלטה, הגיש חוות דעת של מומחה למחלות דרכי העיכול ומחלות פנימיות שהתייחס להחלטות הרפואיות שנעשו לאורך כל הטיפול בו. כיוון שאיננו כירורג, נדחו טענות המומחה בנוגע להחלטות שהתקבלו ע"י הכירורג שטיפל בע' בבית החולים. כך נותר קצין התגמולים עם חוות הדעת הראשונה של המומחה מטעמו והערעור הראשון של ע' - נדחה.
בחינה מחדש בעקבות ראיות חדשות
על פי החוק, החלטת קצין התגמולים ניתנת תמיד לבחינה מחודשת, "אם נתגלה על סמך ראיות חדשות שלא היו בפני נותן ההחלטה הקודמת, כי אותה החלטה בטעות יסודה". בשנת 2017 הגיש ע' בקשה לבחינה מחודשת, מלווה במסמך רפואי של מומחה בכירורגיה שבחן את השתלשלות הטיפול על כל שלביו, וקבע נחרצות כי חוסר האבחנה והיעדר טיפול נכון במועד הם אלו שהובילו לנזק ממנו סובל ע' עד היום.
קצין התגמולים דחה את בקשת המערער על הסף וקבע כי אין במסמכים שהגיש משום ראיה חדשה או עובדות חדשות. על החלטה זו הגיש המערער ערעור לבית המשפט בשבתו כוועדת ערעורים לפי חוק הנכים.
הרכב בראשות כב' הש' שי מזרחי קבע, כי אותה "ראיה חדשה" הנדרשת על פי חוק לשם בחינה מחדש של הבקשה להכרה, אינה חייבת להיות התפתחות או גילוי חדש בתחום הרפואה. כיוון שחוות הדעת הרפואית הקודמת שהוגשה מטעם ע' נדחתה, הרי שמעולם לא הוגשו לקצין התגמולים מסקנות המתעמתות עם חוות הדעת הראשונית מטעמו, זו שהובילה לדחיית הבקשה המקורית של ע'.
הערעור התקבל ובית המשפט פסק כי חוות הדעת החדשה היא אכן בבחינת "ראיה חדשה" כמשמעותה בחוק, וכי על קצין התגמולים לבחון מחדש את הבקשה, ולפצות את ע' ב-10,000 ש"ח על הוצאות המשפט.
ממשרד עו"ד רכבי, הראל ושות' אשר ייצג את ע' בהליכים שמנהל כנגד משרד הביטחון נמסר: "אנו מברכים על החלטתו החשובה של בית המשפט בשבתו כוועדה לעררים לפי חוק הנכים ומקווים שהחלטה זו תביא צדק למרשנו לאחר כ-30 שנות סבל".
הכתבה באדיבות Zap משפטי
טלפון - 03-6938409
המידע המוצג בכתבה אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו ואינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים או הימנעות מהליכים. כל המסתמך על המידע המופיע בכתבה עושה זאת על אחריותו בלבד