ביולי 2017 נפל דבר בישראל. פסיקת בית המשפט העליון, הידועה כבע"מ 919/15, הרעידה את עולם המשפט ושינתה את חוקי המשחק בקבעה כי הורים החולקים משמורת משותפת ורמת הכנסה דומה, יישאו במשותף בנטל המזונות. המטרה היתה להקל על המשפחה "הגרושה", אלא שהתוצאה לא תמיד משרתת את הילד בהליך הגירושין.
עד לאותו יום, נהגה מערכת המשפט לפסוק משמורת על פי הכלל המשפטי "חזקת הגיל הרך", כתוצאה מכלל זה, היה ילד בהליך הגירושין חי בבית אחד קבוע אותו ההורים (כל אחד בנפרד) היו צריכים לתחזק. לאב במקרה זה היו ניתנים הסדרי ראייה, אשר לרוב כללו יום או יומיים במשך השבוע וכל סוף שבוע שני.
אך כמו כל תחום אחר בחיים, גם התחום המשפטי אינו חף מטרנדים, ובעקבות אותה פסיקה של העליון, הפכה המשמורת המשותפת לטרנד החם החדש, הדורש מן ההורים לתחזק שני בתים ולכלכל את הילדים באופן שיוויוני, ללא קשר לרצון הקטין, יכולותיו הנפשיות, המעגל החברתי וכיוצ"ב, וההשפעות הפסיכולוגיות של מגורים בשני בתים שונים, אצל הורים שאינם אוהבים זה את זו.
מצד אחד: היתרונות
יתרונות המשמורת המשותפת ברורים, ונוגעים בעיקר להיבט הכלכלי מצד האב - בהינתן משמורת משותפת ורמת הכנסה דומה לזו של האם, יקבל האב הקלה משמעותית בגובה המזונות ביחס למה שהיה משלם אילו האם היתה ההורה המשמורן.
בנוסף, טוענים תומכי המשמורת המשותפת כי הילדים זקוקים לנוכחות שווה של שני ההורים בחייהם, וכי צמצום משמעותי של נוכחות אחד ההורים רק תעצים את המשבר אותו הם חווים בעקבות הגירושין, ואת התגובות הרגשיות והקשיים הנפשיים שהם עלולים לפתח בעקבותיו.
מצד שני: החסרונות
למעט התועלת הכלכלית שעשוי להפיק האב מתשלום דמי מזונות מופחת, הרי שהיחידה המשפחתית בכללותה, לא יוצאת נשכרת מהסדר זה. משמורת משותפת מצריכה תחזוק של שני משקי בית במקביל, תופעה שמייצרת עול כלכלי גבוה על שני בני הזוג ואינה בהכרח תורמת לילד, למעמדו החברתי, יציבותו הנפשית וכאמור לרווחתו הכלכלית. מטבעה, משמורת משותפת מצריכה גם תקשורת כמעט יומיומית בין ההורים, דבר שעלול להקשות על בני הזוג הגרושים בסיטואציה רגישה ובתחילת דרכם הפרודה.
ובאמצע, כמו תמיד - הילדים
בכל הליך גירושין, הילדים נמצאים באמצע - הם חיים בצל מערכת היחסים המסוכסכת בין ההורים כשהקושי והכאב מלווים אותם גם שנים לאחר הגירושין. על קשיי הפרידה נוספת לילדים גם התמודדות עם חיים כפולים ומבלבלים, הכוללים שני בתים שונים, חדרים שונים, מערכות כפולות של בגדים וחפצים ובמקרים רבים גם שתי מערכות חברים שונות. הילדים נדרשים לסתגלנות וגמישות כדי להתחיל את יומם בבית אחד ולסיים אותו באחר. מצב מבלבל זה עלול לגרום לקונפליקטים רגשיים עמוקים ולהרס נפשי, אם לא יטופל כראוי.
כהורים וכחברה, אנחנו רגילים להתייחס אל הילדים כאל מקשה אחת, ולהחליט את הטוב ביותר עבורם באופן גורף, אך ברוב המשפחות מדובר בכמה אחים וההורים שוכחים שמה שנכון לאח אחד, לאו דווקא נכון לאחותו. יכול להיות שאח אחד ידע לעשות את הפיצולים בין הבתים בצורה מטיבה ואילו אחותו, תתקשה עם הכפילות הנכפית עליה.
בתיקי המשמורת, העוסקים באופן בו ינוהלו חייהם, הילדים כלל אינם משמשים כמשיבים, וצרכיהם האישיים, כל ילד בפני עצמו, לרוב אינם נבחנים. הקטינים כמעט ואינם נשמעים בהליכי משמורת, וכאשר ישנה הסכמה בין ההורים על משמורת משותפת, צרכיהם האישיים הנפרדים לא יישמעו כלל.
לסיכום, חיי הילדים אינם טרנד אופנתי שיש לקדש, אלא דבר קדוש שיש לבחון במלוא העדינות והזהירות. לפיכך, את קביעת המשמורת יש להתאים בכל מקרה לגופו, להתייעץ עם מומחים מתחום המשפט והטיפול ואף להגדיל לעשות ולטפל בכל ילד וילד בפני עצמו. ניתן בהחלט לקבוע משמורת שונה לגבי כל אחד מהילדים, אם יש בכך צורך, ולמנוע מצב בו בעוד ילד אחד חי בשלום עם המשמורת שנקבעה, עבור האחר השפעתה היא הרסנית.
עו"ד אלה שינפלד מתמחה בדיני משפחה וגירושין, חוק הנוער, ייצוג קטינים, ייצוג זקנים ואנשים עם מוגבלויות, ואפוטרופוסות.
טלפון: 077-2314666
הכתבה באדיבות Zap משפטי
המידע המוצג בכתבה אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו ואינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים או הימנעות מהליכים. כל המסתמך על המידע המופיע בכתבה עושה זאת על אחריותו בלבד.