חוק שעות עבודה ומנוחה משנת 1951 מגדיר מושגי יסוד כמו 'יום מנוחה שבועי', 'משמרת לילה' ו-'שעות נוספות'. החוק הוותיק משקף מדיניות סוציאלית המקדמת את איכות חייו וכבודו של העובד. בין היתר, קובע החוק כי עובד שעבר את מכסת השעות היומית או השבועית שלו, זכאי לתוספת תשלום מהמעסיק.
רוח החוק אכן דואגת לעובדים, אך למרבה הצער, המעסיקים פחות. מעסיקים רבים שפועלים בניגוד לחוק, לא משלמים לעובדיהם את המגיע להם וכדי להצדיק את מעשיהם, הם מעלים טענות שונות ומשונות.
"העובד בחר לעבוד שעות נוספות על דעת עצמו וללא אישור"
מנהלת חשבונות שהגישה תביעה לבית הדין לעבודה בתל אביב טענה כי במשך שנתיים עבדה כ-100 שעות נוספות מדי חודש. לדבריה, לא הייתה לה כל ברירה מאחר ששפע המשימות שהוטלו עליה אילץ אותה להישאר במשרד מדי יום עד שעה מאוחרת.
החברה הנתבעת טענה כי לא זו בלבד שהעובדת לא נדרשה לעבוד שעות נוספות, אלא שאף לא קיבלה אישור לכך. החברה הציגה להגנתה את חוזה ההעסקה, בו צוין במפורש כי העובדת אינה רשאית לעבוד שעות נוספות ללא אישור בכתב מהממונה עליה.
בית הדין השיב לטענה זו כי תנאי החוזה נכתבו כלאחר יד וללא כוונה ממשית לאכוף אותם. יתרה מכך, למרות שעל פניו העובדת הפרה את ההתחייבות שלה שלא לעבוד שעות נוספות, החברה בחרה שלא לנקוט נגדה צעדים משמעתיים מאחר שבסופו של יום, הדבר שירת את האינטרסים שלה.
"העובד לא עמד על זכויותיו בתקופת ההעסקה"
במקרה של אותה מנהלת חשבונות, טענה החברה כי התובעת הייתה מודעת לכך שאינה זכאית לגמול עבור השעות הנוספות, והראייה - היא לא דרשה אותו במהלך תקופת ההעסקה.
זו טענה שכיחה נוספת שהיא בבחינת "האשמת הקורבן". לעניין זה הבהיר בית הדין כי הזכות לקבלת גמול שעות נוספות היא קוגנטית, כלומר העובדת אינה יכולה (גם לו רצתה) לוותר על המגיע לה על פי חוק.
בית הדין ציין כי במקרים רבים נמנעים עובדים מלתבוע את זכויותיהם החוקיות משום שאינם מעוניינים להתעמת עם המעסיק שלהם. במקרים אחרים, העובדים אינם תובעים פשוט משום שאינם מודעים לזכויותיהם.
"החוק לא חל על העובד בשל תפקידו הייחודי"
החוק קובע החרגות בהן לא ניתן להחיל את החוק על תנאי ההעסקה של העובד. כך למשל, שוטרים במשטרת ישראל, אנשי צוות אוויר ועובדי דיג. החוק לא חל גם על עובדים בתפקידי הנהלה או בתפקידים הדורשים מידה מיוחדת של אמון אישי. במקרה שלעיל, הנתבעת ניסתה להוסיף ולטעון להגנתה כי כיוון שהתובעת עבדה בתפקיד בכיר שדרש מידה רבה של אמון, חוק שעות עבודה ומנוחה לא אמור לחול עליה.
אולם החרגה זו משמשת את בתי המשפט במשורה. השאיפה היא שמרבית העובדים יוכלו ליהנות מההגנה שמעניק החוק. בית המשפט, בבואו לקבוע האם מדובר בתפקיד הדורש מידה מיוחדת של אמון אישי, מתייחס למאפיינים כמו מידת החשיפה למידע רגיש של הארגון, גובה השכר ועוד. במקרה שלעיל, קבע בית הדין כי העובדת לא תפקדה כחלק מההנהלה וכי לא נדרשה בו מידה מיוחדת של אמון.
אל תוותרו על המגיע לכם
אם המעסיק מסרב לשלם גמול שעות נוספות בטענות שונות ומשונות, יש לפנות לעורך דין לענייני עבודה. עובדים רבים מוותרים על זכותם משום שאינם יכולים לשלם את שכר הטרחה של עורך הדין, אך כדאי לדעת כי בתחום דיני העבודה מקובל כי שכר הטרחה מתבסס על אחוזים מהפיצוי ולכן הוא ישולם רק לאחר שהעובד יקבל מהמעסיק את המגיע לו על פי חוק.
עו"ד אורנה שמריהו עוסקת בתחום דיני העבודה מעל 18 שנה ומייצגת עובדים ומעסיקים בכל הערכאות השיפוטיות.
טל' ליצירת קשר: 077-9977542
הכתבה נכתבה בשיתוף אתר zap משפטי
המידע המוצג בכתבה אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו ואינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים או הימנעות מהליכים. כל המסתמך על המידע המופיע בכתבה עושה זאת על אחריותו בלבד.
