חייך, צילמו אותך: האם עיריות רשאיות להתקין מצלמות ולחלק דוחות?

ביום בהיר אחד, נקלט ש' על ידי מצלמת וידאו נייחת, כשהוא מחנה את רכבו ברחוב ראשי בתל אביב בחנייה כפולה. ש', שהכחיש את ביצוע העבירה, זוכה על ידי בית המשפט לעניינים מקומיים משני טעמים:

פגיעה בזכות לפרטיות: בית המשפט לעניינים מקומיים קבע כי במקרה דנן מדובר אמנם במתקן המצלם ומקליט את הנעשה ברחוב ולא בשטח פרטי, אבל לאדם יש זכות לפרטיות גם במרחב הציבורי. נכון הדבר כי בנסיבות אלה זכות זו מצומצמת יותר מאשר בביתו, אך הזכות ליהנות מן "האנונימיות של ההמון" וההגנה על הפרטיות בהקשר זה, היא הגנה על החרות לעשות כל שיחפוץ, ומצלמה במרחב הציבורי מגבילה את חירות הפעולה של כל האזרחים.

בהקשר זה, אין לבחון רק את הפגיעה של כל מצלמה בפרטיות של העוברים ברחוב, אלא את מגמת התפשטות המצלמות, כך שהאזרח יהיה מפוקח על ידן על כל צעד ושעל.

סמכות העירייה להתקין מצלמות ווידאו ברחוב - בית משפט לעניינים מקומיים קבע כי היה צורך בהסמכה מפורשת בחוק לשם התקנת המצלמות, כפי שעשה המחוקק כאשר הסמיך את הרשויות המקומיות לאכוף עבירות תעבורה באמצעותן. משלא הוסכמה הרשות המקומית כחוק, אין תוקף לשימוש זה במצלמות.

עיריית תל אביב לא הרימה ידיים וערערה לבית המשפט המחוזי שקיבל את ערעורה והרשיע את הנהג. לעניין הפגיעה בפרטיות, נקבע כי מדובר במצלמות ווידאו נייחות שהעירייה הציבה בצירי תנועה ראשיים בעיר, אזורים בעייתיים וקשים לצורך אכיפה יעילה של הסדרי החניה בהם.

למצלמות סטטיות אלה, שדה ראייה מצומצם, והצילומים נעשים מרחוק וברזולוציה נמוכה, כך שלא ניתן להבחין בפני אנשים ובזהותם, גם לא בפני הנהגים המצולמים. משמעות הדבר היא שהמצלמות מתעדות רק עבירות חניה ומיועדות לזיהוי לוחיות הרכב בלבד. תיעוד זה איננו מקושר למאגרי מידע עירוניים וחיצוניים, למעט בסיס נתוני הרכב. בנוסף, סרטי הווידאו הללו אינם נשמרים במאגר, אלא לפרק זמן הדרוש לאכיפה ובקרה. הפקח, היושב במרכז הבקרה, צופה בזמן אמת בשידור המתקבל מהמצלמה, וכאשר הוא מבחין בעבירת חניה, הוא רושם דוח בזמן אמת.

בנוסף, העירייה עדכנה באתר האינטרנט שלה את הציבור מראש על הפעלתן הצפויה. כמו כן, במקומות בהן הוצבו המצלמות, הוצב שילוט בולט וברור המלמד על "אזור אכיפת חניה מוגברת באמצעים אלקטרונים".

לאור נתונים אלה, קבע בית המשפט המחוזי כי הפגיעה בפרטיות - אם ישנה כזו - עומדת בתנאי פסקת ההגבלה, והיא אף מוצדקת לתכלית שלשמה היא נועדה.

בדיון בעניין המצלמות הובעו חששות כבדים והשערות הטוענות כי מספר המצלמות הללו יגדל, והן תוצבנה בכל מקום תוך פגיעה חמורה בפרטיות האזרחים העוברים במרחב הציבורי. בית המשפט המחוזי קבע כי להשערות הללו אין בסיס עובדתי כלשהו וכי אין לייחס למצלמות הללו תכונות של מצלמות מעקב על אזרחים והתחברות לרשת של מצלמות שונות אחרות ושמירת התיעוד , שכן אין להן יכולות כאלה כלל.

בית המשפט ציין כי מדובר על הצבת תשע מצלמות ווידאו סטטיות במרחב הציבורי לצורך אכיפת חוקי החניה, כשהן מוגבלות בזמני ושעות ההפעלה, ורק כאשר פקחי חניה מאיישים את חדר הבקרה. מצלמות אלה מכוונות לעבר תמרורים וחניות בלבד, שדות הראייה שלהן מצומצמים והרזולוציה נמוכה, ולכן לא קיימת פגיעה בפרטיותם של האזרחים. בית המשפט אף הדגיש כי גם אם ישנה פגיעה, הרי שעוצמתה קטנה ביותר ועל כן מידתית ולתכלית ראויה.

באשר לסמכות המערערת להציב מצלמות לצורך אכיפת עבירות חניה, בית המשפט המחוזי ציין את חוזר מנכ"ל משרד הפנים מאפריל 2018, המסדיר את נוהל השימוש במצלמות ווידאו לצורך אכיפת עבירות חניה.

על בסיס נימוקים אלה קיבל בית משפט המחוזי את ערעור העירייה והרשיע את ש' בעבירה של חנייה כפולה. ש' לא השלים עם פסיקת בית המשפט המחוזי, וביקש לערער על פסיקה זו לבית המשפט העליון. בקשתו נדחתה והרשעתו נותרה על כנה.

עו"ד שי גלעד הינו אחד מעורכי הדין הבולטים בתחום התעבורה

לפרטים נוספים היכנסו עכשיו לאתר של עו"ד גלעד>>

טלפון: 053-9374959

הכתבה באדיבות ZAP משפטי

המידע המוצג בכתבה אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו ואינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים או הימנעות מהליכים. כל המסתמך על המידע המופיע בכתבה עושה זאת על אחריותו בלבד