פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      חילוץ המשק הישראלי ממשבר הקורונה - על פי הגישה הכלכלית למשפט

      המלצות להתמודדות עם תרחיש של מגפה עולמית הונחו על שולחן הממשלה כבר לפני למעלה מעשור, אך זכו להתעלמות. מה משמעות הדבר לגבי הנפגעים הזכאים לפיצוי והאם התנהלות הממשלות מקימה עילת תביעה לנפגעים מן המחלה?

      מתחם היבדק וסע בבאר שבע 4 ביוני 2020 (ראובן קסטרו)
      קורונה (צילום: ראובן קסטרו)

      בתחילת נובמבר 2019 אובחנו תשעה חולי קורונה בעיר ווהאן שבסין. השתלשלות העניינים בשבועות הבאים הובילה לגילוי נדבקים נוספים, מקרי מוות ראשונים וחשדות של המודיעין האמריקאי בדבר הסתרת ממדי ההדבקה. לקראת סוף ינואר 2020 החליטה ממשלת סין להטיל סגר על אוכלוסייה בת מאות מיליונים במחוז ווהאן ובשלוש ערים נוספות - הסגר הרפואי הגדול ביותר בהיסטוריה המתועדת.

      הכתובת היתה על הקיר

      במהלך 25 השנים האחרונות עקבו מומחי בריאות בישראל אחר מגפות שונות מאותה משפחה. עם התפרצות הסארס, שגם היא החלה בסין ב-2003, דנו מומחים בארץ ובעולם כולו בתרחיש של הדבקה גלובלית במחלה נשימתית.

      כבר ב-2005 עסקו דיונים אלו בהערכות של נזקי הגוף והרכוש שייגרמו לנפגעי הגל הראשון של מחלה מסוג זה בישראל, והחל מ-2007 יצאו דוחות מסודרים מטעם משרד הביטחון, משרד הבריאות ומבקר המדינה. אלו נתקלו בלא יותר ממשיכת כתף אדישה מצד הממשלות המכהנות.

      על פי דוחות שהוגשו לממשלות ישראל בין השנים 2007 ו-2020 , לא נדרשו בהכרח שינויים רוחביים ויקרים במערכת הבריאות הציבורית. המלצות המומחים כללו גם היערכות שמרנית, שבמסגרתה נדרשו פעולות בסיסיות כגון: רכישת ציוד מחו"ל לפני הגל הראשון, הכנת הצוותים הרפואיים וביצוע התאמות נקודתיות של המשק והרשויות על פי התרחיש שצויר.

      מיותר לציין כי המלצות אלו לא יושמו כלל. הצעדים בהם נקטה הממשלה להתמודדות עם מגפת הקורונה החלו רק כשהגל הראשון עמד בפתח, בינואר 2020. האם, לפיכך, התנהלות הממשלות מקימה עילת תביעה לנפגעים מן המחלה?

      מקרה קלאסי של רשלנות

      התעלמותן של ממשלות ישראל מהמלצות המומחים מהווה עוולת רשלנות בדומה לכל מקרה רשלנות קלאסי. על פי החוק היבש, המדינה נושאת באחריות נזיקית רחבה, כך שמשבר הקורונה מצדיק ללא ספק הגשת תביעת נזיקין כנגדה. אלא שעצם הטיפול המשפטי באלפי תביעות אזרחיות אינו אפשרי ואינו כלכלי - הן עבור המדינה והן עבור התובעים עצמם - שכן משאבי המדינה מוגבלים.

      הפתרון, ככל הנראה, לא יימצא בין כתלי בית המשפט, אך ייתכן שניתן לבסס אותו על עקרונותיה של הגישה הכלכלית למשפט. גישה זו מפרקת ובונה מחדש את הנחות היסוד של תורת הנזיקין הקלאסית. במקום להגדיר את היחסים שבין המזיק לניזוק במונחים של תביעה נגד הגנה, שני הצדדים מוגדרים מחדש כשותפים, הנזק מוגדר כהפסד משותף, והדרך לפתרון היא עצם השיתוף של הרווחים וההפסדים, וחלוקת הנזקים כאילו היו רכוש משותף של התובעים והנתבעים.

      להימנע מצונאמי של תביעות

      המשמעות המעשית של ניהול משבר הקורונה על פי גישה זו: המדינה, בשיתוף עם המשק כולו, תבצע רפורמות יסודיות על בסיס תועלתני-כלכלי. במסגרת רפורמות אלה, ענפים לא רווחיים יאבדו את התמיכות, פנסיות תקציביות יקוצצו, יורחב המיסוי על האלפיון העליון ומשרות הבכירים יצומצמו. מנגד, תתמוך המדינה בעצמאים בדגש על עוסקים פרודוקטיביים שיתוגמלו בהתאם לערך המשוקלל שהם מוסיפים למשק בכללותו.

      בדרך זו ניתן יהיה להיחלץ מהמשבר ולהפוך את המשק לגוף מאוזן המחזק את החלקים היצרניים שלו, כאשר ברירת המחדל תוביל להצפה של תביעות שהדרך לערכאות פתוחה בפניהן. ללא שינוי בסיסי בתשתית הכלכלית-פוליטית, לא ניתן יהיה להטות את הצונאמי של הנזקים, שיטביע את המדינה ואת המשק, דרך הצינורות המשפטיים הרגילים, שאינם יכולים להתמודד עם המצב המשפטי שנוצר באמצעות הליכים שיפוטיים בלבד.

      עו"ד גלעד זליבנסקי עובד במשרד עורכי הדין סמדר בן דור המתמחה במשפט מנהלי, דיני תכנון ובנייה, מקרקעין, פלילי ואזרחי.

      טלפון: 077-2314274

      הכתבה בשיתוף עם Zap משפטי

      המידע המוצג בכתבה אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו ואינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים או הימנעות מהליכים. כל המסתמך על המידע המופיע בכתבה עושה זאת על אחריותו בלבד