כיצד נראה עתידו של זוג מתגרש?

מעל ל-11 אלף זוגות מתגרשים מדי שנה בישראל. אפשר להאשים את המדינה, החברה, המצב הכלכלי, החמות, את מי מבני הזוג או אפילו משקעי ילדות, אך הסיבה לא תשנה את העובדה שכל הזוגות המתגרשים עתידים לחוות מציאות חדשה, אליה ידרשו להתרגל ולבצע התאמות. עד כמה משפיעה ההחלטה המשותפת על "פירוק החבילה"? כיצד יש לנהוג כאשר הבחירה להתגרש נעשית על ידי צד אחד? מה לגבי טובת הילדים? ומהי נקודת ההתייחסות המועילה ביותר לזוג גרוש? כל התשובות כאן בכתבה.

להחלטה המשותפת להתגרש יש השלכות רבות על משך התהליך, האופן שבו יתנהל והרתמות הצדדים לסיים את הגירושין בהסכם. לכך יש מספר סיבות, ראשית - ההסכמה נעשית באופן שיתופי כך שבני הזוג מתאבלים ביחד ולחוד על העבר המשותף. שנית - הנטייה לנקמה, כעס ותסכול פוחתת ויש מקום לשיתוף פעולה רחב יותר המכשיר את הקרקע ליחסים העתידיים כהורים משותפים לילדים.

כאשר הבחירה להתגרש נעשית על ידי צד אחד נוצר מצב רגשי לא מאוזן- בין הצד היוזם לבין הצד המקבל את הבקשה לגירושין. הצד היוזם כבר הבשיל והשלים עם ההחלטה, עבר את חלקו הגדול של תהליך האבלות עוד לפני שהרעיון עלה על בדל שפתיים ונעשה מוחשי, כמהה להגיע לסוף המערכה ולהתחיל את החיים החדשים שלו - ואילו הצד השני מוכה הלם, פגיע ופגוע, חווה חוסר תקווה ולמעשה נכפית עליו מציאות חיים חדשה, בה אינו מעוניין ואיתה הוא צריך להשלים. האופן שבו בן הזוג היוזם את הגירושין, מכיר בקושי הרגשי והפיזי של הצד השני, ישליך באופן ישיר על קידום ההליכים, אופיים והמשכם.

בדרך כלל, בן הזוג שעליו נכפים הגירושין חש כחיה פצועה. הוא נוטה לתגובות הישרדותיות ולא ניגש בחפץ לב אל שולחן המשא ומתן, לעיתים יתקשה לשתף פעולה באופן מלא עם ההליך ופעמים רבות יצפה לקבל פיצוי כלשהו על עוגמת הנפש - בין אם מדובר על פיצוי כספי, שיבוא לידי ביטוי במזונות או בחלוקת הרכוש ובין על פיצוי מהותי בקביעת התנאים הקשורים בגידול הילדים, קבלת החלטות חינוכיות, זמני השהות וכדומה.

חשוב להבין שתחושת אי ההוגנות היא סובייקטיבית ומגיעה ממקום כואב אבל אינה מחייבת את יוזם הגירושין לוותר על דרישותיו או זכויותיו. בקשת הגירושין היא אינה עונש, אלא הצפה של בעיות וניסיון להגיע לעמק השווה בכל הקשור לניהול הפרידה והסדרת המשך התקשורת סביב גידול הילדים ואף ניהול הרכוש המשותף.

בני הזוג ואין זה משנה באיזה צד של המתרס הם מצויים, נדרשים להבין שאת המאבק האישי ביניהם יש להשאיר בין כותלי המשפט. החלטות בית המשפט הן אבני דרך להתנהלות בזמן ההליך המשפטי, אך הן אינן נוגעות להתנהלות בשגרה היום יומית. ברמה המוסרית, חשוב לקיים שיח מכבד לטובת הילדים ויש להימנע מלהכניס את השיח המשפטי על ההליכים בחיי היום יום ובהתנהלות השוטפת מול הילדים. חשוב להבין שלמעורבות הילדים בהליך המשפטי וביחסים השליליים בין ההורים יש השלכות הרות גורל, במחקרים פסיכולוגיים רבים נמצא שילדים שחוו הליך גירושין מכוער של הוריהם עלולים לחוות עיכובים התפתחותיים וקשיים אישיים שבדיעבד השליכו על ההורים, החריפו את המחלוקת והכבידו על הכיס.

הליך הגירושין הוא הסוף של מערכת היחסים הזוגית במתכונתה הנוכחית אך גם התחלה של מציאות חדשה והשאלה כיצד זו תראה תלויה פעמים רבות באופן ניהול הליך הגירושין. מסרונים, דואר אלקטרוני וכל הודעה במדיה החברתית מהווה ראיה קבילה בבית המשפט ולכן חשוב לנהל שיח בערוצים אלו במשנה זהירות.

לסיום, על אף שברמה הזוגית מתקיימת פרידה, השיח מול בן הזוג בכל הקשור לגידול הילדים ולשמירה על רווחתם ממשיך לכל תקופת החיים. לילדים יש זכות ששני הוריהם ילוו אותם אל החופה, ונכדיכם העתידיים בוודאי ירצו לראות שסבא וסבתא מסתדרים ביניהם גם אם אינם חיים תחת קורת גג אחת. זה הזמן לשנס מותניים, לנסות להסתכל על חצי הכוס המלאה ולמצות את מירב הפוטנציאל שקיים ביחסים שבין זוגות גרושים. מערכת היחסים משולה לשותפות עסקית לכל דבר ועניין ולכן חשוב לתפעל אותה באופן מטיבי ולאורך זמן.

עו"ד ירדן שלומי

טלפון - 053-9345869

הכתבה באדיבות Zap משפטי

המידע המוצג בכתבה אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו ואינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים או הימנעות מהליכים. כל המסתמך על המידע המופיע בכתבה עושה זאת על אחריותו בלבד