ואחרי שיסתיימו טקסי יום השואה - מה יקרה?

מדי שנה ביום השואה מתקיימים ברחבי הארץ אירועים ממלכתיים חשובים, במטרה לכבד את זיכרון הקורבנות ולהגדיל את המודעות לניצולים ולזוועות שהתרחשו. הערך העיקרי של אירועים ממלכתיים מסוג זה הוא לא בעצם קיומם, אלא בתודעה, במורשת ובאחריות החברתית שהם יוצרים בקרב הציבור, עם דגש על הדור הצעיר. לא מספיק שערכים אלו יתקיימו בטקס עצמו, אלא נדרש שתהיה להם המשכיות חברתית. למרבה הצער, חוששני שזה הולך ומתפספס.

השנה אנו מגיעים ליום השואה כשאנחנו (בתקווה) בשלהי מגפת הקורונה, אירוע דרמטי בסדר גודל עולמי, שעדיין מכתיב את סדר יומן של מדינות רבות בעולם, אשר קוברות מדי יום את מתיהן ושרויות במצוקה גדולה. עבור רבים מאיתנו זו הייתה תקופה של חרדה קיומית, מצוקה חברתית וקשיי תעסוקה ופרנסה.

הסיטואציה מחייבת אותנו להיות רגישים יותר לניצולים, כי להם קשה הרבה יותר, ולא מדובר בעניין סמלי בלבד. רבים מהניצולים החיים איתנו מנהלים חיים לא פשוטים, ועם השנים המצב רק נעשה קשה יותר. האחריות החברתית שלנו היא לנסות להקל, להשתתף, לסייע. להבין שהסיפור שלהם הוא גם הסיפור שלנו, ושגם לנו יש אחריות להתמודד עם אירועי העבר.

חלק מהאחריות שלנו היא להעביר ולהנחיל לקח לאומי ולקח אוניברסלי, על מנת למנוע מצב בו אירועים שכאלו יוכלו להתרחש שוב חלילה. החלק החשוב הנוסף הוא להבין שאנחנו חיים בחברה אחת עם הניצולים, ושמתפקידנו לסייע להם. סיוע לניצולי שואה, ולאנשים מבוגרים בכלל, איננו רק "תפקיד של הממשלה", אלא אחריות של החברה כולה.

גם את הממשלה לא אפטור מאחריות כמובן. יש בהחלט דברים שהיא יכולה לעשות למען ניצולי השואה. לא רק להפנות משאבים ולהגדיל תקציבים (עניין שקשה יותר ליישם בתקופת משבר), אלא גם להקל עליהם ועל תהליך מיצוי הזכויות המגיעות להם, ולחסוך בבירוקרטיה. התרעתי על כך רבות בעבר, ואני מוצא את עצמי חוזר על הדברים שוב ושוב, אך כל עוד הבעיה לא תוקנה, אינני יכול לעמוד מנגד בתואנה ש"כבר אמרתי", ועליי לחזור ולהציף את העניין.

הסרבול הבירוקרטי פוגע בניצולי השואה ומקשה עליהם מאוד לקבל את המגיע להם. חלקם מתייאשים במהלך התהליך ומקבלים רק חלק מזכויותיהם, וגם אלו שמתמידים ומתעקשים נאלצים לעבור מסע תלאות מיותר שלא לצורך. קשה להם גם כך.

הדוגמה האחרונה לכך היא מענקי הקורונה, המחולקים באמצעות ועידת התביעות. בידי אותו הגוף ישנה רשימה חלקית של הזכאים ובידי הרשות לזכויות ניצולי השואה רשימה נוספת, ובמקום פשוט להעביר את הכספים הללו לניצולי השואה, מחייבים אותם שוב למלא טפסים על גבי טפסים. לטעמי, ללא צורך ממשי, אלא כהכבדה בלבד.

הסרבול עליו אני מדבר הוא תוצאה של תוספות על גבי תוספות, שנוצרו במהלך השנים במערכת הזכויות, במקום שכלל הזכויות יוסדרו מחדש יחדיו. מדובר ב"שכבות ארכיאולוגיות" של תקנות וחקיקה. מדי תקופה מנסים לשפר ולהוסיף זכויות, אך זה נעשה תמיד באופן חלקי, ומבלי לראות את התמונה הרחבה. התוספות אמנם מסייעות לחלק מן הניצולים, אך הרבה מאוד שורדי שואה "מאבדים את ידיהם ורגליהם" בסבך הבירוקרטי, ומתקשים לשפר את מצבם.

אני מאמין שאם אנו כחברה נדע לתת את חלקנו ונהיה מודעים לניצולי השואה ולאנשים מבוגרים בכלל כך גם הממשלה והפוליטיקאים יהיו מחויבים להם יותר. בסופו של יום, פוליטיקאים מזניחים את מה שלא מעניין את הציבור, ולכן חשוב להראות ששורדי השואה מעניינים גם מעניינים אותנו. כך, לממשלה לא תהיה ברירה אלא לתת גם היא את חלקה.

הכותב עומד בראש משרד דוד ידיד - משרד עורכי דין ונוטריון, המתמחה בזכויות ופיצויים לניצולי שואה בארץ ובחו"ל.

לאתר משרד דוד ידיד - משרד עורכין דין ונוטריון

טלפון: 0737780042

הכתבה באדיבות Zap משפטי

המידע המוצג בכתבה אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו ואינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים או הימנעות מהליכים. כל המסתמך על המידע המופיע בכתבה עושה זאת על אחריותו בלבד