חזרתו של הסדר הישן: בג"ץ החזיר לאישה הבוגדת את חלקה בדירת המגורים

בדיון נוסף בפרשת האישה הבוגדת קבע בג"ץ כי חוסר נאמנות מינית לא מהווה עילה לשלילת זכויות בדירה משותפת. בכך הושב הסדר המשפטי הישן על כנו. אבל מה יקרה כשלבית המשפט תגולגל בגידה מתמשכת של בן זוג לאורך כל שנות הקשר?

  • גירושים
  • בגידה
  • בג"ץ
עו"ד רינה פוליטי, בשיתוף zap משפטי
גירושים (צילום: ShutterStock)

בצעד דרמטי הפך בג"ץ במסגרת דיון נוסף את פסק דינו מלפני שלוש שנים, שקבע כי אישה שבגדה בבעלה תאבד את כל זכויותיה בבית המגורים, שנרשם על שם הבעל. פסק הדין המקורי של בג"ץ עורר הדים רבים, וכך גם ההחלטה על הפיכתו שהתקבלה בדיון הנוסף ברוב של 6 שופטים מול 3.

בג"ץ ביטל את הקביעה, שלפיה לחוסר נאמנות מינית עלולות להיות השלכות כלכליות בגירושין, ובפועל למרות שחוסר הנאמנות מכאיב עליו להישאר אל מחוץ להסדרים הרכושיים. עוד קבע בג"ץ כי בכל הנוגע לחלוקת רכוש רק הדין האזרחי חל, והוסיף כי נטל ההוכחה לכוונת שיתוף בדירת מגורים הוא "קל כנוצה" ולא ניתן לבטלו בדיעבד. בכך הושב הסדר המשפטי הישן על כנו.

עוד בוואלה!

הרופא התרשל? כך תדאגו שתקבלו את הפיצוי המגיע לכם

לכתבה המלאה

בגידה לאחר 30 שנות נישואין

פסק הדין עבר גלגולים רבים עד להחלטת בג"ץ בדיון הנוסף. בבסיסו עוסק פסק הדין בתביעת גירושין שהגיש בעל כנגד אשתו, לאחר 30 שנות נישואין, לבית הדין הרבני האזורי. בתביעה טען הבעל כי יש לשלול מאשתו את זכויותיה בבית של השניים, לאחר שבגדה בו במשך כמה חודשים.

הבית היה רכושו הפרטי של הבעל, נבנה על מגרש שקיבל בירושה כמה חודשים לפני הנישואין, ונרשם על שמו בלבד. האישה רכשה זכויות בבית מכוח הלכת השיתוף, וכוונת השיתוף של הבעל נלמדה, בין היתר, משיפוץ שערכו השניים בבית ומאמירות שונות של הבעל לאורך השנים.

ואולם, לטענת הבעל כוונה זו נשללה משגילה על הבגידה. הגלגול הראשון היה בבית הדין הרבני שפסק לטובת האישה. מאוחר יותר התהפכה ההחלטה בביה"ד הרבני הגדול. בג"ץ קיבל תחילה בהחלטה מפתיעה את עמדת בית הדין הרבני הגדול, אך בדיון הנוסף חזר בו והפך את החלטתו.

השאלה מי אשם לא חשובה

פסק הדין שניתן כעת משיב, כאמור, את הסדר המשפטי הישן, זה שהיה קיים לפני שבג"ץ טלטל אותו. בפסק הדין מאשרים שופטי הרוב כי הלכת בבלי (בג"ץ 1000/92 בבלי נ' בית הדין הרבני הגדול) הקובעת כי בענייני רכושיים על בית הדין הרבני לפסוק לפי הדין האזרחי, עדיין בתוקף.

פסק הדין בוחן לעומק את הלכת השיתוף בנכס ספציפי. כזכור, על פי חוק יחסי ממון, במועד סיום הנישואין כל אחד מבני הזוג זכאי למחצית השווי של כלל הנכסים שלהם, חוץ מנכסים שהיו לבני הזוג ערב הנישואין או נכסים שהם קיבלו במתנה או בירושה במהלך חיי הנישואין המשותפים.

במקרה זה קיבל הבעל את המגרש שעליו נבנה הבית לפני הנישואין. על פי הלכת השיתוף שהתפתחה בפסיקה, ניתן להתגבר על חוק יחסי ממון אם מוכיחים כוונת שיתוף של בני הזוג בנכס. על פי פסק הדין של בג"ץ, כדי להוכיח כוונה כזאת צריך להראות "דבר מה נוסף" מעבר לקיום חיי הנישואין.

איזה "דבר מה נוסף"? שופטי הרוב מדגישים כי הוכחת הנטל היא "קלה כנוצה". בפסק הדין נקבע כי במקרה זה הוכחה כוונת השיתוף לאורך חיי הנישואין של השניים.

קביעה חשובה בפסק הדין היא כי לשאלה מי אשם בפירוק הנישואין אין חשיבות בעת חלוקת הרכוש, והיא לא צריכה להוות שיקול של בית המשפט. על פי בג"ץ, אי נאמנות מינית ואשם בפירוק הנישואין אינם מהווים נסיבות שיש בכוחן לשלול מאחד מבני הזוג זכויות שהתגבשו ברכוש הזוגי.

לא ניתן לשלול זכויות בדיעבד

על פי דעתם של שופטי הרוב, לאחר שבן זוג הופך לבעלים משותפים בנכס וזכויותיו מתגבשות לא ניתן לשלול בדיעבד את הזכויות שרכש

הקביעה המשמעותית ביותר בפסק הדין היא כי לא ניתן לשלול בדיעבד זכויות שרכש אחד מבני הזוג בשל בגידה. על פי דעתם של שופטי הרוב, לאחר שבן זוג הופך לבעלים משותפים בנכס וזכויותיו מתגבשות לא ניתן לשלול בדיעבד את הזכויות שרכש. קביעה זו מוסיפה נדבך נוסף ליציבות שמבקש לגבש פסק הדין.

שופטי הרוב מקיימים בפסק הדין דיון מעניין על הגבולות של כוונת השיתוף בנכס בין בני זוג. על פי החלטתם, בגידה כשלעצמה איננה שוללת את כוונת השיתוף של בני זוג (במקרה זה דובר על בגידה של כמה חודשים בקשר שהתנהל בין בני זוג במשך 30 שנה).

עם זאת, שניים משופטי הרוב (חיות ועמית) ציינו כי במקרי קיצון של בגידה מתמשכת, מקרים שבהם כל הקשר מבוסס על בגידה ורמייה ניתן להניח כי בן הזוג הנבגד לא היה מסכים לשתף את הנכס עם בן הזוג האחר. כלומר, בנסיבות חריגות ניתן לקבוע כי לא היתה כוונת שיתוף.

לסיכום, תוצאת פסק הדין בעיני הח"מ נכונה וראויה. בסופו של יום, מבחינה משפטית אין חידוש אמיתי בפסק הדין, ובית המשפט העליון למעשה החזיר את הסדר על כנו.

ראשית, אין משמעות לאשם בחלוקת רכוש - בן הזוג הבוגד לא יאבד את הסתמכותו הרכושית לאורך שנות הנישואין.

שנית, מה שניתן על ידי מי מבני הזוג (גם כחלק מכוונת שיתוף ללא רישום) לא יילקח ממקבל המתנה.

שלישית, כדי להוכיח כוונת שיתוף בדירת מגורים חיצונית צריך רק הוכחה קלה של כוונת שיתוף בדירת מגורים חיצונית, דבר המותיר שיקול דעת רחב לשופטי בתי המשפט למשפחה להיות "בוחני כליות ולב" ולהתחקות בדיעבד אחרי כוונות צדדים.

עו"ד רינה פוליטי ב-Zap משפטי

לאתר של עו"ד רינה פוליטי

טלפון 053-9374039

הכתבה באדיבות Zap משפטי

המידע המוצג בכתבה אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו ואינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים או הימנעות מהליכים. כל המסתמך על המידע המופיע בכתבה עושה זאת על אחריותו בלבד

walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully