ההתמודדות עם הוועדות הרפואיות והבעייתיות הקיימת בה

מה קורה כאשר אדם מגיע לוועדה שנקבעה לו בין אם זה בביטוח לאומי, במשרד הביטחון, בנציבות המדינה או בין אם מדובר בוועדה מחודשת של משרד הבריאות וכן בוועדות אחרות? הוא צריך להשמיע את טיעוניו בתמציתיות ולעיתים לספר סיפור של שנים בפרק זמן של דקה בו עליו לתאר את המצב הרפואי העדכני ולהצביע על הקשר בין המחלה לבין קשיי העבודה והתעסוקה שגרמו לפגיעה או למחלה - פיזית, נפשית או אחרת.

לקריאה נוספת: עיקול גמלת נכון לאדם עם מוגבלות

במקרה זה עומדות לרשותו זכות הטיעון, שהיא זכות חוקתית. טיעוני התובע נרשמים בפרוטוקול הוועדה תוך התייחסות לכל אמירה או מסמך רפואי שמוצג בוועדה. לאחר מכן התובע יכול לערער על הוועדות באמצעות תהליך הגשת ערר. אף כי ההתנהלות בוועדות זהה, לכל וועדה יש קשיים משלה.

כפי שציינתי קודם לכן לא פעם עלולים לצוץ קשיים שונים המקשים על התובע להציג את טיעוניו ולהתמודד עם המצב. הנה כמה דוגמאות רווחות מהמציאות היום יומית בת-זמננו:

מיועדת לעובדי מדינה שמוצאים עצמם בתקופת גיל העבודה כשהם אינם כשירים לתעסוקה מסיבות רפואיות. כדי לתבוע את זכויותיהם עליהם להגיש בקשה למעסיק ואילו המעסיק הוא זה שפונה לוועדה בשם התובע.

תהליך זה חוזר חלילה גם בשלב התשובות - וזאת כיוון שתשובת הוועדה ניתנת למעסיק ולא לתובע. ההתנהלות הסבוכה והמעורפלת ממשיכה אף לתקשיר - תקנון עובדי המדינה, וכל אלו מקשים על קבלת פרוטוקול, רישום מסודר והצגת טיעונים. ראוי להדגיש כי בהתנהלות זו טמון קושי רב בוודאי כאשר הלקוח נדרש לייצוג הולם.

דרכים להתמודדות:

כדי להתמודד עם המצב הסבוך מלכתחילה חשוב להגיש מסמכים עדכניים, שקושרים את הבעיה הרפואית לאי-כושר ההשתכרות באופן מסודר ועל התובע לשכנע את חברי הוועדה מדוע הוא לא כשיר לעבוד בתעסוקת המדינה בעזרת נימוק מעמיק ופירוט הליקויים הרפואיים. הדרך לעשות זאת היא באמצעות מכתב שמהווה את אמצעי השכנוע העיקרי.

אגב בהקשר זה יש להדגיש שהתהליך מתחיל עוד בשלב בהגשת התביעה ובפתיחת התיק ולא בשלב ההגעה לוועדה (כמו שרבים סבורים) שכן כלל המסמכים הנלווים לבקשה הם אלו שייסעו לפקיד התביעות לגבש עמדה בנוגע לתובע בטרם התכנסות הוועדה.

בקשה להגשת תביעה לתו חנייה היא סוג נוסף של וועדה רפואית שמתנהלת בהתכתבות. תחילה שולחים את טפסי הבקשה בלבד לאגף מוגבלי ניידות למשרד הרישוי בחולון ולאחר מכן רופא מנהלי של משרד התחבורה בודק את הבקשה ומקבל החלטה תוך 90 יום. כך למעשה נוצר מצב שהאדם לא מוזמן ולכן לא יכול להסביר את טענותיו. נוסף לכך גם כאשר ניתנת תשובה - היא לקונית, קצרה ואינה מפרטת את סיבות השלילה לזכאות. לבסוף יש פה תהליך מסורבל מאוד בהתנהלות בעניין חשוב לאדם - תו חנייה לרכב נכה. כמובן שניתן לערער על הבקשה ויש הצלחה רבה לערעורים אך גם תהליך הערעור מתבצע בהתכתבות ללא כל דרך להביע עמדות ולהשמיע טענות בפני חברי הוועדה.

כיצד מתמודדים?

אני מציע שכל אדם יפעל על פי שיקול דעתו ועל פי מה שליבו אומר. אם הוא משוכנע שיש בכוחו להתמודד עם הוועדות הוא יכול להגיע בליווי עורך דין רק בשלב ועדת הערר. אולם אם הוא נתקל בקושי לבטא את עצמו ולהסביר את טיעוניו - כיצד הפגיעה שלו פוגעת בכושר ההשתכרות שלו ובאורך החיים שלו - הוא יוכל להסתייע בעורך דין שישמש כ"פה" עבורו יטען את טיעוניו בתמציתיות ויענה על שאלות שונות, שיש להיערך אליהן מבעוד מועד (ממש כמו שעורכים הדמיה של מצב לפני ראיון או פגישה חשובה).

באשר למועד המתאים לפנייה לעורכי דין המייצגים בוועדות השונות מדרג ראשון ואף מדרג שני, הרי ככל שהדרגים מתקדמים יותר כך הדרך להכרה מורכבת יותר ואף עלולה לעבור דרך אולמות בית הדין לעבודה. מומלץ לפנות בשלבים הראשונים וזאת במטרה לגבש נייר עמדה להבעת הטענות בזמן קצר מאוד ולהבין את המשמעויות והפרשנויות מתוך הפציעה.

יש להדגיש שהתוכן בכתבה אינו מהווה ייעוץ משפטי וכל מקרה נבחן לגופו.

הכותב הוא עורך הדין גיא אקוקה המתמחה בדיני מוגבלויות ומייצג את לקוחותיו בוועדות השונות להכרה בנכותם ולמימוש זכויותיהם הרפואיות. לפרטים נוספים ולייעוץ משפטי צרו קשר:
052-803-4955


גיא אקוקה - משפחה - נזיקין - זכויות רפואיות

טלפון: 053-6318326

הכתבה באדיבות Zap משפטי

המידע המוצג בכתבה אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו ואינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים או הימנעות מהליכים. כל המסתמך על המידע המופיע בכתבה עושה זאת על אחריותו בלבד