פסק דין "המורדת": מהו המהפך הגדול שנקבע לגבי בגידה בין זוג נשוי?

בעבר, היה ידוע לכל כי בית המשפט לענייני משפחה אינו מייחס חשיבות לסוגיות של בגידה כאשר הוא בא לדון בפירוק השיתוף ברכוש בעת גירושין. לעומתו, בבית הדין הרבני, הפוסק לפי הדין הדתי, קיימת אפשרות לקשור בין שני הנושאים, ולשלול מאחד מבני הזוג את חלקו ברכוש המשותף בשל בגידה או מעשה חמור אחר.

כך היה לפחות עד לפני מספר חודשים, אז יצאה פסיקה חדשה של בית המשפט העליון, בשיבתו כבית משפט גבוה לצדק, ששינתה את כל התמונה וקבעה הלכה לפיה בית הדין הרבני לא יקשור שתי סוגיות אלה זו בזו.

ראשית דבר החל לפני מספר שנים, עת בית הדין הרבני הגדול דן בתיק גירושין שהגיע לפתחו. האישה הגישה ערעור על החלטת בית הדין הרבני האזורי, שקבע כי היא תנושל מחלקה ברכוש המשותף משום שבגדה. בית הדין הרבני הגדול דחה את הערעור וקבע כי לפי הדין היהודי ניתן לקשור בין היחסים שבין בני הזוג לבין אופן חלוקת הרכוש המשותף, שאותו יש לחלוק בעת גירושין.

לקריאה נוספת מאת עו"ד היקרי:

הבעל לא היה חייב לגלות לאשתו שהוא הומוסקסואל>>

פסק הדין של בית הדין הרבני הגדול התבסס על התפיסה בדין היהודי הרואה בבגידה כמעשה מחפיר. מעשה מחפיר הוא כזה שעשייתו מעידה על ביטול כוונת השיתוף ברכוש המשותף בדיעבד. למה הכוונה? לפי הדין הדתי, אם אחד מבני הזוג מפר את האמון היסודי ביותר של היחסים ביניהם ובוגד באחר, הרי שמעשהו מעיד על אובדן כוונת השיתוף הזוגי לרבות הרכושי.

עצם מעשה הבגידה מעיד על כך שבן הזוג שבגד הוציא את עצמו לא רק מהיחסים המשותפים אלא גם מהרכוש המשותף. לכן, מבחינת הדין הדתי, אי-נאמנות מינית מצדיקה ביטול כוונת השיתוף ברכוש בדיעבד, בעת הגירושין, ואת נישולו של בן הזוג שבגד מחלקו ברכוש המשותף.

בניגוד להלכה היהודית, המשפט האזרחי החילוני אינו מתייחס כלל לאי-נאמנות מינית כשיקול שיש להביא בחשבון בעת קבלת החלטות באף אחת מהסוגיות הכרוכות בגירושין. נושא הרכוש אינו נבדל מכל סוגיה אחרת, ומכאן, שמעשה בגידה אינו עילה לגיטימית לביטול השיתוף ברכוש, השואב כוחו מדינים עצמאיים אחרים שכלל אינם תלויים בטיב מערכת היחסים האינטימית.

למעשה, הקביעה העקרונית החשובה של בג"ץ מיוני 2021 היא שבית הדין הרבני אינו רשאי לדון בחלוקת הרכוש על פי ההלכה היהודית, אלא מחויב לכללי המשפט האזרחי בעניין זה.

לאחר פסיקת בית הדין הרבני, האישה הגישה עתירה לבג"ץ. העתירה הוגשה לפני מספר שנים, אך אז בית המשפט העליון אישר את פסיקת בית הדין הרבני הגדול. חרף זאת כאשר התקיים דיון נוסף בנושא, נפסקה ההלכה חדשה, הידועה כ"פסק דין מורדת".

הפעם, העליון הפך את פסיקתו הקודמת וקבע כי בגידה היא לא עילה לנשל את בת או בן הזוג שבגדו מחלקם ברכוש המשותף, וכי יש להפריד בין הנכסים של בני הזוג לבין היחסים ביניהם. כלומר, גם כאשר בית דין רבני הוא הערכאה שבה נדונה חלוקת הרכוש שנכרכת בתביעת גירושין, חובה על בית הדין להפריד בין השיקולים המנחים את החלטותיו לגבי הרכוש, ומה ייחשב רכוש משותף ומה לא, לבין השיקולים המנחים את החלטותיו בכל הקשור ליחסים בין בני הזוג, והסנקציות המוטלות על מי שפגע בהם.

על פי ההלכה החדשה של בג"ץ, ישנם מקרים שבהם אכן ניתן לקבוע כי התנהגותו של אחד מבני הזוג מעידה על אי כוונת שיתוף. אך נדרשות נסיבות חריגות לשם כך. למשל, אם מתברר בדיעבד כי במהלך גיבוש מערכת היחסים ביניהם, אחד מבני הזוג ניצל מצוקה נפשית של השני כדי ליצור שותפות ברכוש ולעשוק את בן זוגו, הרי שבמקרה כזה ניתן לבטל את כוונת השיתוף ברכוש.

לחילופין, אם מי מבני הזוג מגלה כי לאורך כל תקופת החיים המשותפים שלהם בן הזוג השני ניהל "חיים כפולים" בכך שהיה בקשר עם בן זוג נוסף, הרי שאז אפשר להצדיק את ביטול כוונת השיתוף גם בדיעבד.

ואולם, בג"ץ קבע כי אם בני זוג מקיימים חיים משותפים, בצורה כנה, לאורך מספר שנים, מקימים משפחה ומגדלים ילדים, בדומה למקרה שהובא בתחילת הכתבה, הרי שכוונת השיתוף ברכוש מובעת בעצם המעשים שלהם.

לאור זאת, אי-הנאמנות המינית, שקרתה בחודשים האחרונים לנישואיהם, אינה יכולה להיחשב כנסיבות חריגות העולות לכדי הצדקה לשנות מכוונת השיתוף בדיעבד באופן של קביעת חלוקה לא שוויונית של הרכוש.

לסיכום, פסיקת בג"ץ מבשרת על סנונית חדשה בתחום דיני המשפחה ומכוננת הפרדה ברורה בין סוגיות הרכוש המשותף לסוגיות היחסים האישיים.

משרד עורכי דין איתיאל היקרי מתמחה בדיני משפחה וליווי משפטי בהליכי גירושין.

טלפון: 077-2314198

הכתבה באדיבות Zap משפטי

המידע המוצג בכתבה אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו ואינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים או הימנעות מהליכים. כל המסתמך על המידע המופיע בכתבה עושה זאת על אחריותו בלבד