"מרגע שנכנסתי להיריון המעסיק שלי החל לפגוע בתנאי עבודתי, ניכה לי כספים ללא כל סיבה מוצדקת מתלושי השכר שלי, ובשלב מסוים אפילו התחיל לדרוש ממני כסף במקום לשלם לי משכורת כמו שצריך", כך טוענת א', בתביעה שהגישה לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה.
במסגרת התביעה מעלה העובדת שורה של טענות כנגד החברה שבה הועסקה. בין היתר טוענת כי נאלצה להתפטר כדין מפוטר וזאת מחמת הרעת תנאים והתעמרות בעבודה, ולאחר שהמעסיק הביא לה מחליפה, בעיצומה של חופשת הלידה. בתביעה דורשת העובדת פיצוי של כמעט 120 אלף שקלים על שלל הפגיעות בזכויותיה.
"נאלצתי לשלם למעסיק בסוף החודש"
העובדת, בשנות העשרים לחייה, עבדה אצל המעסיק במשך כשלוש שנים, כאשר לטענתה מעולם לא היו כנגדה תלונות. ההפך הוא הנכון. החברה שיבחה את העובדת מפעם לפעם על תמורתה לחברה, דבר אשר ניתן לראות בעצם הישארותה של העובדת בחברה זמן רב.
בתקופת עבודתה עברה העובדת משבר קשה, בעקבות הפלה שעברה, שבעקבותיה מסרו לה הרופאים כי נגרמו לה נזקים אשר בגינם לא תוכל להיכנס להריון שוב. לאחר מספר חודשים ונגד כל הסיכויים, הצליחה העובדת לשוב ולהיכנס להיריון, אולם לטענתה מרגע שבישרה זאת למעסיק שלה, הוא החל להתנכל לה ולשדר כלפיה עוינות.
מיד לאחר מכן, החתים המעסיק את העובדת על חוזה ההעסקה שהיה אמור להחתימה כשנה וחצי קודם לכן, בעת שנקלטה לעבודה בחברה. המעסיק אמר לעובדת כי עליה לחתום על החוזה על אף שכבר העבירו אותה לעובדת חודשית וזאת לצורך עדכון מול קופת הפנסיה ולצורך עדכון פרטים קודמים. בין היתר, טוענת העובדת כי לאחר שנכנסה להיריון המעסיק העביר אותה למתכונת העסקה של עובדת שעתית (לאחר שהועברה כבר למתכונת של שכר חודשי גלובלי שנה קודם לכן) והחל לנכות לה ימי חופשה מבלי לשלם את שוויים כנדרש.
חמור מכך, העובדת טוענת כי המעסיק החל לנכות מהמשכורת שלה בכל חודש סכומים שונים ללא כל הצדקה, כך שהיא קיבלה בחודשים רבים "משכורות של מינוס", כלומר נאלצה למעשה לשלם למעסיק בסוף החודש במקום לקבל משכורת.
"הגעתי לעבודה עם תפרים קשים"
ההיריון התקדם, ועל פי התביעה בימי ההיריון האחרונים שהתה העובדת בימי מחלה. בינואר 2020 ילדה העובדת את בתה הבכורה, ובזמן שהיא שהתה באשפוז היא נדהמה לגלות ששוב נוכו משכרה תשלומים בגין החזרי הלוואות שהיא מעולם לא לקחה.
העובדת טוענת בתביעה כי בכל תקופת הריונה, וכאשר שהתה בחופשת לידה, הרע המעסיק את תנאיה וניכה לה החזרי הלוואה באלפי שקלים, ללא כל הצדקה או אסמכתא. כתוצאה מכך, הותיר המעסיק את העובדת עם חובות גדולים ותחושות קשות בו בזמן שעברה את לידתה הראשונה ושהתה בהחלמה בביתה עם בתה הפעוטה.
לטענת העובדת, בחודש מרץ 2020 היא ביקשה להודיע למעסיק שלה כי היא מאריכה את חופשת הלידה בשלושה חודשים, אולם לאחר שלא הצליחה להשיג אותו בטלפון היא נאלצה להגיע פיזית למשרד, בעוד היא "מחלימה מניתוח עם תפרים קשים ותינוקת קטנה בבית. לדבריה, כאשר הודיעה למעסיק על הארכת חופשת הלידה, האחרון זעם על הודעה זו.
החברה נכנסה לפירוק והדיון הוקפא
על פי התביעה, שבועיים לפני המועד שבו הייתה העובדת אמורה לחזור לעבודה התקשר אליה המעסיק לפתע וביקש שתמתין בבית עוד שבועיים עד לחזרתה - על חשבונה. זאת, משום שעליו לפטר עובדת מחליפה שאותה העסיק, דבר שלטענת העובדת נודע לה כשקר.
לאחר שביררה העובדת את זכויותיה, היא שבה לעבודה מיד עם סיום חופשת הלידה, ולדבריה מאותו רגע הפכה כל הסביבה שלה לעוינת. לטענתה, לאור מצבה הכלכלי העגום, ובהיעדר יכולתה לשלם עבור מעון, היא נאלצה לעזוב את העבודה.
ביוני 2020 הודיעה העובדת כי היא מבקשת להתפטר כדין מפוטרת כדי לטפל בבתה, וכן מבקשת להתפטר כדין מפוטרת מחמת הרעה מוחשית בתנאי עבודתה (שתי חלופות המאפשרות לקבל פיצויי פיטורים מלאים על פי החוק).
בתביעתה דורשת העובדת לקבל את הכספים המגיעים לה מהמעסיק, בין היתר, עבור שכרה שלא שולם לה במלואו, כספים חסרים שלא הופרשו לה לפנסיה לטענתה, פיצויי פיטורים מלאים שלא שולמו לה, קרן השתלמות שלא נפתחה עבורה למרות הבטחות לכך, הלנת שכר ועוד.
הנתבעים (החברה ובעליה) מצידם הגיבו בכתב ההגנה כי, "בהנהלת החשבונות של החברה אירעה תקלה שנגררה כמעט במשך שנה והביאה לכך שהעובדת קיבלה משכורות מנופחות וגבוהות מאלו שהגיעו לה בפועל". זאת ועוד, טענה החברה בכתב ההגנה כי "התקלה שאירעה בתקופת עבודתה של הנתבעת היא טעות של מנהל החשבונות של החברה אשר משום מה ובאופן עצמאי ומבלי לעדכן את מנכ"ל החברה, שינה על דעת עצמו את תלוש השכר של התובעת בחודש ספטמבר 2018 מעובדת שעתית כפי שסוכם עם העובדת לעובדת חודשית..."
טענות אלו אכן אינן עולות בקנה אחד עם העובדה שמדובר בחברה שמעסיקה עובדים רבים ומתנהלת בצורה שוטפת. מנכ"ל החברה (אחד הנתבעים) מצוי ומעורב בכל החלטה. החברה "זרקה" אחריות על עובד הנהלת החשבונות של החברה שהתפטר כבר משורותיה, בתקווה שכך תוסר כל אחריות ממנה להיצמד לתנאי העבודה שאכן סוכמו עם העובדת. יתרה מכך, העובדת מעולם לא קיבלה משכורות מנופחות מעבר לתנאיה שסוכמו.
בנוסף, השתמשו הנתבעים באותו חוזה שעליו הם החתימו את העובדת רגע לפני שהרעו את תנאיה, ובפני בית המשפט טענו כי עצם זה שחתמה על החוזה מראה כי אלו התנאים היחידים שסוכמו עימה. הנתבעים טרחו למחוק את התאריך המצוין בחוזה בכדי שיוכלו לטעון כי החוזה הזה נחתם בתחילת ההעסקה ולא רגע לפני הרעת תנאיה כהצדקה לכך.
אם מסע הייסורים הזה שמתארת העובדת בתביעה לא מספיק, הרי שלאחר הגשת התביעה ניצב בפניה מכשול נוסף: החברה שבה עבדה ושאותה תבעה נכנסה להליך פירוק, מה שחייב את העובדת לנסות למצות את זכויותיה מול הביטוח הלאומי.
על רקע זה, ולאחר שהוגש כתב הגנה מטעם החברה ובעליה, הקפיא בית המשפט את הדיון בתביעה שהגישה העובדת נגד החברה עד אוקטובר 2021 - לצורך מיצוי תביעת החוב שהיא מנהלת מול הביטוח הלאומי.
בד בבד, הגישה עו"ד מור בן עמי, תביעת חוב מטעם העובדת "כנושה מובטחת" למוסד לביטוח לאומי במחלקת תביעות עובדים ולאחר קבלת זכויות מסוימות דרך המוסד לביטוח לאומי, תשוב העובדת למצות את יתר זכויותיה בהליך המקורי שהוקפא בבית הדין לעבודה.
* עו"ד מור בן עמי, המייצגת את התובעת, מתמחה בין היתר בדיני עבודה, פירוקים, כינוסים ופשיטת רגל
לאתר הרשמי של עו"ד מור בן עמי
טלפון: 054-3983098, 077-8048766
הכתבה באדיבות Zap משפטי
המידע המוצג בכתבה אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו ואינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים או הימנעות מהליכים. כל המסתמך על המידע המופיע בכתבה עושה זאת על אחריותו בלבד