המעסיק זרק על העובדת ניירת? בית הדין לא השתכנע שהייתה התעמרות

בית הדין האזורי לעבודה בחיפה דחה לאחרונה תביעה שהגישה עובדת נגד המעסיק שלה. העובדת העלתה בתביעה שורה של טענות כלפי המנכ"ל, וטענה בין היתר להתעמרות והוצאת דיבה. בפסק הדין נקבע כי העובדת הייתה אישה חזקה ודעתנית, ונהגה לצעוק בעצמה על הסובבים אותה.

החברה שבה עוסקת הפרשה היא חברה משפחתית, שבבעלות הוריו של המנכ"ל. במקביל לחברה הוא ניהל עסק שבבעלותו. העובדת התובעת, מנהלת חשבונות וחשבת שכר במקצועה, הועסקה בחברה במשך שלוש שנים, וטיפלה גם בענייני הנהלת החשבונות הנוגעים לעסק של המנכ"ל.

לאחר טענות קשות שהופנו כלפי העובדת על כך שהיא מתחצפת לספקים ולעובדים של החברה, נערך לעובדת לראשונה שימוע, שבו היא נדרשה לשנות את התנהגותה. ואולם, זמן קצר לאחר מכן, שוב הועלו כלפי העובדת טענות, הפעם מצד אחד הספקים שטען כי העובדת צועקת ומתחצפת אליו.

"את לא צועקת על אף ספק, יש דרך לקבל דברים", כתב המנכ"ל לעובדת בדואר אלקטרוני ששלח אליה, "לא אסכים שתדברי בצורה לא מכובדת כלפי אף אדם". היא מצדה דחתה את הביקורת, כינתה את דברי המנכ"ל כלפיה "מטרידים ודיבתיים" והוסיפה כי אין לה כוונה לענות לו יותר.

היחסים בין המנכ"ל לעובדת הלכו והידרדרו, ובין היתר היא סירבה לאסוף מסמכים מחדרו בטענה שבעבר "העיף עליה מסמכים" כשנכנסה לחדרו. לאחר שהמנכ"ל זימן את העובדת לשיחת אזהרה נוספת, היא שלחה לו מייל נזעם, שבו האשימה אותו, בין היתר, ביצירת סביבת עבודה עוינת, "התעמרות, הוצאת דיבה, ויצירת איומים חוזרים ונשני כלפי", כולל "העפת ניירת לכיווני".

המנכ"ל הכחיש את כל טענות העובדת להתעמרות ולהעסקה פוגענית, ועמד על היחס האישי והטוב שקיבלה במשך כל תקופת עבודתה. הוא הוסיף כי המיילים הבוטים מצדה מלמדים על רצונה לבנות "קייס" ודרש מהעובדת להגיע יום למחרת לצורך ביצוע דיווחים לרשויות.

לאחר שהעובדת סירבה לכך בטענה שאיננה עובדת באותו יום ויש לה התחייבויות אחרות, הוא זימן את העובדת לשימוע לפני פיטורים. בין היתר, כללו הנימוקים לשימוע, "הפגנת יחס אישי מחפיר כלפי ספקים וסירוב גורף לעבוד בימי שלישי, למרות סיכום לעשות זאת לפי צרכי המעסיק".

העובדת נשמעה באריכות בשימוע, וכמה שבועות לאחר מכן, כאשר היא שבה מחופשת מחלה, נמסר לה מכתב הפיטורים מהעבודה.

על רקע פיטוריה, הגישה העובדת תביעה נגד החברה, בין היתר על התעמרות, הוצאת דיבה ופגיעה בפרטיות, לצד תשלום רכיבי שכר שונים שמגיעים לה לטענתה, דמי הבראה, דמי נסיעות ועוד.

במסגרת התביעה, טענה העובדת כי ככל שהתביעה תתקבל, מאחר שהמנכ"ל היה גם המעסיק שלה בעסק הפרטי שלו, יש לחייב את החברה ואותו, ביחד ולחוד, בכל הסכומים שייפסקו לזכותה.

בית הדין קיבל את טענת העובדת לעניין זה, למרות טענת המנכ"ל שהוא מעולם לא העסיק את העובדת באופן ישיר ואיננו בעל מניות בחברה, וקבע כי "לא ניתן לבודד את חלק עבודת העובדת עבור המנכ"ל מתוך עבודתה הכוללת".

עם זאת, לאחר שמיעת כל העדויות ובחינת כל הראיות, דחה בית הדין את הרוב הכמעט מוחלט מטענות העובדת ובראש ובראשונה את הטענה בדבר התעמרות כלפיה.

בית הדין קבע כי ממכלול העדויות עלה שהעובדת היא "אישה חזקה ודעתנית שרצתה להכתיב את אופן העבודה שלה ושל האחרים וכפועל יוצא נהגה להתעמת עם כל גורם בכיר או זוטר שלא הסכים לדעתה... העימותים עם הסובבים אותה היו תכופים ובמקרים רבות נעשו בקול רם ובצעקות".

אחת העובדות במשרדו של המנכ"ל העידה כי העובדת ניסתה כל הזמן להשתלט על המשרד ולהכתיב את הכללים. היא הדגישה כי העובדת "נהגה להתייחס באופן בלתי מנומס ובלתי אדיב לאחרים... לצעוק, להעיר ולהתחצף באופן בוטה למנכ"ל ולכל מי שבאה איתה במגע.

"דרך ההתנהלות שלה היתה לבוא בצעקות, ברעש ובעצבים", ציינה העובדת בעדותה. כאשר נשאלה מתי העובדת היתה צועקת, היא השיבה שהעובדת נהגה לצעוק עליה ועל המזכירה "שאנחנו מדברות בינינו וזה מאוד הפריע לה... היא היתה משתוללת על זה".

גם עובדת אחרת, ששימשה כמזכירה, העידה על יחסי העבודה העכורים של העובדת ועל הצעקות שנשמעו מפיה: "היא צעקה על כל מי שבא איתה במגע, היה לה אפס ביחסי אנוש", ציינה.

בית הדין הדגיש בהחלטתו כי העובדת התקשתה לקבל את מרותו של המנכ"ל ולהפנים ביקורת מצדו, וכל הערה שלו שהופנתה כלפיה "נתפסה על ידה כעלבון צורב".

בית הדין הדגיש בהחלטתו כי המנכ"ל לא התעמר בעובדת. בין היתר, טענה העובדת כי המנכ"ל "טרטר" אותה באיסוף מסמכים הקשורים לעבודה. לעניין זה, פסק בית הדין כי עצם העובדה שהעובדת ראתה בדרישה זו כ"טרטור" מעידה על כך שלא הפנימה את ההיררכיה בחברה.

לעניין טענתה של העובדת כי המנכ"ל העיף עליה ניירת, קבע בית הדין כי האירוע לא הוכח, אך גם אם התרחש לא מדובר היה באירוע העולה כדי התעמרות, אלא באירוע חד-פעמי בנסיבות של כעס או רוגז, גם על רקע ההתפרצויות של העובדת לחדרו של המנכ"ל.

בית הדין דחה את טענת העובדת כי היא נדרשה למשימות "משפילות כמו הזמנת טונר או נייר למדפסת המשרדית" וקבע כי משימות אלו הן חלק מהשגרה המשרדית. עוד נקבע כי המנכ"ל לא הטיח בעובדת "האשמות שווא".

טענה נוספת שהעלתה העובדת היתה ללשון הרע. לטענתה, המנכ"ל הוציא את דיבתה כאשר פרסם את הזימונים לשימוע שבהם נטענו כלפיה טענות קשות. לדברי העובדת, הוצאת הדיבה נבעה מהנחת המסמכים על גבי הדלפק החשוף לעיני עובדים, ספקים ולקוחות.

לעניין זה, קבע בית הדין כי הדברים נעשו במסגרת יחסי עבודה, שבהם יש לאפשר למעסיק להעיר לכפופים לו. בית הדין קבע כי ספק אם העברת המסמכים לסריקה על ידי גורם מקצועי במשרד מהווה פרסום של לשון הרע, אך גם אם יסוד זה מתמלא - מכתבי הזימון לשימוע חוסים תחת הגנת תום הלב.

בית הדין לעבודה דחה את טענת העובדת כי פוטרה שלא כדין וקבע כי לא מצא שנפל פגם כלשהו בהליך הפיטורים וכי לתובעת ניתנה הזדמנות מלאה להתייחס לטענות שהועלו כלפיה. גם טענות העובדת באשר להלנת פיצויי הפיטורים ששולמו לה, דמי ההבראה ודמי הנסיעות - נדחו.

בית הדין קיבל חלק מצומצם מאוד מטענות העובדת ביחס לתשלום חלק מימי עבודתה ופדיון ימי חופשתה בסך כולל של פחות מ-10,000 שקל. לצד זאת, חייב בית הדין את העובדת בתשלום הוצאות בגובה סכום זה. כך שבסופו של דבר, היא יצאה מההליך, מבלי שנפסק לזכותה פיצוי כלשהו.

* הכותב ייצג את המנכ"ל והחברה במסגרת ההליך המתואר לעיל

משרד עו"ד ארן יאיר - דיני עבודה

טלפון: 053-9427327

הכתבה באדיבות Zap משפטי


המידע המוצג בכתבה אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו ואינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים או הימנעות מהליכים. כל המסתמך על המידע המופיע בכתבה עושה זאת על אחריותו בלבד