תביעה: הרופאים ביצעו גרידה מיותרת - היולדת איבדה את הרחם

"שורה של טעויות רפואיות גרמו לי לאבד את הרחם והובילו אותי לפגיעות פיזיות קשות ולדיכאון עמוק שמהם אני מתקשה להחלים" - כך טוענת נ' (38), אם לחמישה, בתביעת רשלנות רפואית שהגישה נגד בית החולים שטיפל בה, ושרופאיו קיבלו לטענתה שורה של החלטות כושלות בעניינה.

במסגרת התביעה, שהוגשה לבית המשפט המחוזי באמצעות עורכי הדין אורי גלבוע ועמית אוריה, טוענת נ' לרשלנות קשה של רופאי בית החולים, שקיבלו החלטות פזיזות בעניינה ומאוחר יותר ניתחו אותה בצורה אגרסיבית ולא זהירה. נ' דורשת לקבל פיצוי של יותר מ-2.5 מיליון שקל.

התביעה חושפת התנהלות כושלת של בית החולים, כמעט בכל החלטה שהתקבלה על ידי הצוות הרפואי. הכל החל כשלושה שבועות לאחר שנ' ילדה את בנה החמישי. לפתע, הופיע בגופה דימום מאסיבי, ונ' הובהלה לבית החולים לקבלת טיפול רפואי.

הרופאים חשדו כי הדימום נגרם כתוצאה מקיומן של שאריות שלייה ברחם לאחר הלידה, והחליטו על ביצוע גרידה מבלי לשקול אלטרנטיבות אחרות. בדיעבד, טוענת נ' בתביעה, הפרוצדורה הזאת התבררה כמיותרת, מאחר ובגופה כלל לא נותרו שאריות שליה.

ואולם, על פי התביעה לא רק שהגרידה היתה מיותרת, אלא שהיא בוצעה באופן לא זהיר ואגרסיבי, מה שגרם לחירור החרם שלה. על פי כתב התביעה, בשלב זה ולמרות שהדימום מהרחם נמשך התעקשו הרופאים על המשך ביצוע אגרסיבי של הגרידה.

הנזק שנגרם לשריר הרחם רק חיזק את הדימום מגופה של נ'. בשלב זה, החליטו הרופאים לבצע ניתוח חירום לכריתת הרחם, הליך שהוגדר כפעולה מצילת חיים.

ואולם, רצף הטעויות שנעשו בעניינה של נ' לא נפסק. על פי התביעה, גם בניתוח לכריתת הרחם המנתחים לא נקטו באמצעי הזהירות הדרושים, והם פגעו בשופכן הימני בגופה של נ' (אחד הצינורות שמעבירים את השתן שמיוצר בכליות לשלפוחית השתן).

כתוצאה מכך, נגרמה לנ' דליפת שתן. למרות חשד שהתעורר באשר לדליפה, נטע בתביעה, שוחררה נ' לביתה לאחר זמן קצר. ואולם, כעבור כמה ימים החלה נ' לסבול מכאבי בטן עזים ומצריבה בשתן, ופנתה שוב לבית החולים, ואז נחשף הנזק לשופכן הימני בגופה. בעקבות זאת, נאלצה נ' לעבור שני ניתוחים נוספים לתיקון הדליפה, ובחודשים הארוכים שבהם ניסו הרופאים לתקן נזק אחד אך גרמו לנזק אחר, היא נזקקה לניתוחים ולאשפוזים חוזרים, תחילה בבית החולים ולאחר מכן בבית חולים אחר.

בעקבות מצבה הרפואי, הידרדר מאוד גם מצבה הנפשי של נ', והיא היתה מאושפזת במשך 8 חודשים באשפוז יום בבית חולים לחולי נפש. נ' שקעה לדיכאון עמוק ונאלצה להפסיק את לימודיה.

במסגרת התביעה, הנתמכת בחוות דעת של מספר מומחים, טוענת נ' כי רופאי בית החולים התרשלו בשורה של החלטות לא נכונות שהם קיבלו בעניינה. ראשית, היא טוענת כי ההחלטה על עצם ביצוע הגרידה התקבלה באופן נמהר ויתכן כי כלל לא היה בה צורך. לדבריה, לא בוצע הליך ניתוחי שנועד לוודא כי אמנם קיימות שאריות שליה. בתביעה נטען עוד כי גם לאחר שהרופאים החליטו על ביצוע הגרידה, לא בוצעה בדיקה של עומק הרחם והפעולה בוצעה בצורה אגרסיבית ועיקשת, מה שגרם לניקוב הרחם.

נ' מוסיפה וטוענת שגם הניתוח לכריתת הרחם בוצע בצורה לא זהירה, מבלי שזוהו כנדרש דרכי השתן, מה שגרם לניקוב השופכן ולדליפת שתן. למרות חשד שעלה כבר במהלך הניתוח לנזק שנגרם הוא לא נבדק עד תום, והתגלה באיחור רק לאחר ששוחררה נ' לביתה והחלה לסבול מכאבים עזים.

בכתב התביעה דורשת נ' מבית החולים לפצות אותה על הנזקים הכבדים שנגרמו לה כתוצאה מרשלנותו. לדברי נ', בעקבות כריתת הרחם היא לא יכולה לשוב ולהרות, ובנוסף היא סובלת מדלקות קשות בדרכי השתן, שבעקבותיהן היא סובלת מהרטבות בלילה, ואף נאלצה להתאשפז לאחרונה.

לדבריה, נגרמה לה גם נכות נפשית קשה, ועל רקע הנזקים הפיזיים והנפשיים שנגרמו לה היא מתקשה לתפקד. בית החולים טרם הגיש כתב הגנה במסגרת ההליך.

* עורכי הדין אורי גלבוע ועמית אוריה, המייצגים את התובעת בהליך זה, מתמחים בטיפול בתיקים מורכבים של רשלנות רפואית

לאתר משרד עו"ד אורי גלבוע ועו"ד עמית אוריה

טלפון: 077-9968260

הכתבה באדיבות Zap משפטי

המידע המוצג בכתבה אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו ואינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים או הימנעות מהליכים. כל המסתמך על המידע המופיע בכתבה עושה זאת על אחריותו בלבד