המלחמה באוקראינה בחודשים האחרונים החזירה במובנים רבים את אירופה 70 שנה לאחור. אלימות, הרג, הרס, פגיעה באזרחים, הפצצות, ערים חרבות. תופעות שכולנו חשבנו שהאנושות הותירה מאחור, בוודאי באירופה "הנאורה", מתפרצות לפתע בעוצמה גבוהה. מדובר באירוע שהוא טראומתי לעולם המערבי כולו, והוא טראומתי במיוחד לניצולי שואה, וישנם אלפי ניצולים באוקראינה. בניגוד להשוואות שמושמעות מדי פעם בתקשורת ואף בוטאו על ידי נשיא אוקראינה זלנסקי, מה שקורה באוקראינה הוא דבר נורא, אבל זה לא דומה כלל לשואה.
השואה היתה הרבה מעבר למלחמה, על כל נוראותיה ומוראותיה. לרגע אינני ממעיט בגודל האסון - מלחמה היא אירוע קשה מאוד שבו נהרגים אנשים ואזרחים, נהרסות תשתיות רבות החיוניות לקיום חיים, מיליונים מאבדים את ביתם ונגרם סבל לעשרות מיליונים. מלחמה היא דבר נורא. אך בשואה היה גרוע מזה, אלפי מונים.
בשואה היה רצח עם שיטתי, מתוכנן ומחושב ביעילות, אשר בו מיליוני יהודים לא היו "נפגעים סביבתיים" של המלחמה אלא שהם היו הנפגעים המתוכננים - הם זוהו, נאספו, נכלאו ואז הושמדו, בכוונת מכוון ובתכנון המתכנן.
בנוסף לרובד הנוראי של מלחמה מודרנית, שהיא חמורה וקשה מאוד כשלעצמה, התווסף אז רובד נוסף של רשע - השמדת עם באופן תעשייתי, שיטתי ומתוכנן, ללא שום צורך צבאי. גרוע מזה, הליך השמדת היהודים ואחרים בא על חשבון יעילות מכונת המלחמה הגרמנית. כך למשל, מערך הרכבות, ששימש לכוחות הצבא בחזית, נאלץ להאט בתפוקתו ולהקצות אלפי רכבות למטרת הובלת היהודים להשמדה. ההשמדה עצמה לא היתה מאולתרת ובאמצעים קיימים, אלא נבנו עבורה תשתיות ייחודיות, נוסו ופותחו טכנולוגיות, והכל הוצא לפועל תוך הקצאת משאבים עצומה.
זהו רובד יוצא דופן של רשע, אכזריות ופשע, אשר במבחן התוצאה אף חמור מהסך המצטבר של אסונות ענק שהתרחשו במשך מאות שנים. דבר מזה לא מתקיים היום. אפשר אולי להתנחם ולו במעט בכך שלא עולה על דעתו של אף פושע ודיקטטור לחזור למחזות אימים שכאלה. כל זה כמובן לא ממעיט מכאבם של ההרוגים, הנפגעים והפליטים במלחמה המתרחשת כעת, אך אנו צריכים להיות זהירים בכל השוואה של המלחמה באוקראינה לשואה.
ההשוואה השגויה נעשית ברובה כנראה מתוך חוסר מודעות וזעזוע למראה ההתרחשויות הקשות. אנשים שלא ראו בחייהם מחזות קשים - הרי כבר שלושה דורות באירופה ללא מלחמות (כמעט) - מקשרים אסוציאטיבית את מראה הזוועות המתרחשות עתה לסיפורים ההיסטוריים ששמעו. אבל האסוציאציה איננה נאמנה להיסטוריה ודווקא בגלל חוסר המודעות יש חשש למחיקת הזיכרון.
לא מדובר בסמנטיקה וגם לא בדקדוקי עניות, יש חשיבות רבה לזיכרון היסטורי מדויק, הן בשל הכבוד לזכר הנופלים והן בשל החשיבות החינוכית לדורות הבאים. כל תובנה חינוכית חשוב שתהיה מבוססת על הבנת המציאות כמות שהיא. מלחמה היא דבר איום, והשמדת עם היא אירוע אחר, מזוויע ואיום בהרבה. מלחמה כשלעצמה איננה בהכרח השמדת עם.
בגלל ריחוק השנים, יש חשש משמעותי ל"אינפלציה של המושג", שכל דבר רע יהפוך ל"שואה". כל אירוע טרגי הוא "שואה", ובאם נגיע לכך, אימתה של השואה תעומעם ותוזל וזו כבר סיטואציה מסוכנת - עמעום הזיכרון מקהה את לקחו ומעקר את תובנותיו.
התוקפנות הרוסית באוקראינה מלמדת אותנו כי אירועים ופחדים שחשבנו שעברו מן העולם הם עדיין סכנה קיימת ומוחשית, שעלולה להתפרץ. לכן, עלינו להיות ערוכים ומוכנים גם למה שעבור כולנו הוא בגדר "לא יעלה על הדעת". כדי שנוכל לשמור על מוכנות זו, עלינו לשמר את הזיכרון ההיסטורי של הטרגדיה הגדולה ביותר שקרתה לעם היהודי ולאנושות. רק כך נוכל לשמר את ההבטחה של "לעולם לא עוד!".
הכותב עומד בראש משרד "דוד ידיד משרד עורכי דין ונוטריון", העוסק בזכויות ניצולי שואה
הכתבה באדיבות Zap משפטי