"הקדש, במשמעותו כיום, הוא בדרך כלל נכס נדל"ן או נכס כספי אשר מוקדש על פי רוב לשם מטרות צדקה, חסד או תרבות. ההקדש יכול להיות הקדש דתי או הקדש אזרחי. הקדש דתי נוצר ונמסר לפיקוחו של בית הדין הרבני והקדש אזרחי מפוקח על ידי רשם ההקדשות, הכל על פי הוראות מקדישיהם", מסביר עו"ד משה בן דוד, ממשרד עורכי הדין בן דוד-אברהם-הכהן המתמחה בניהול הקדשות.
"עוד בימי המנדט הבריטי הוסמך בית הדין הרבני ליצור הקדש דתי יהודי. סעיף 53 לדבר המלך במועצה על ארץ ישראל, 1947-1922, קבע כי לבתי הדין הרבניים של העדה היהודית יהא שיפוט יחיד בכל עניין הנוגע ליצירתו או להנהלתו הפנימית של ווקף או הקדש דתי שנוסדו לפני בית דין רבני לפי דיני ישראל. בשונה מהקדשות דתיים, פעילותם של הקדשות אזרחיים מוסדרת בהוראות הוראות חוק הנאמנות, התשל"ט-1979".
מי מעוניין להקדיש נכס שלו?
"יצירת הקדש מאפיינת בדרך כלל אנשים דתיים שמעוניינים בהנצחת שמם באמצעות הקדשת רכושם, בחלקו או במלואו, למטרות ציבוריות דתיות כמו לימוד תורה, עזרה לעניים, צדקה, בתי כנסת ועוד. ההקדש מסדיר את השימוש בנכס באופן רשמי ובדרך כלל מבטיחים את היות הנכס הקדש על ידי רישום הערה בטאבו, כך שיורשי המקדיש לא יוכלו למכור את הקדש ולשלשל את התמורה לכיסם".
מדוע בית הדין הרבני מתנגד לניהול ופיקוח ההקדשות על ידי רשם ההקדשות?
"כפי שציינתי, עוד לפני קום המדינה היה ניתן להכיר בהקדש דתי, ההקדשות נרשמו על ידי בית הדין הרבני ומתוקף סמכותו גם נוהלו ופוקחו על ידו. עבור אנשים דתיים, יצירת הקדש על ידי אדם מאמין היא מהלך דתי כמו כל עשיית מצווה אחרת. לכן מקדישים דתיים לא מעוניינים בדרך כלל שגוף אזרחי יתערב בענייניהם הדתיים. זאת, בפרט כאשר מדובר על דתיים מהזרמים החרדיים-קיצוניים, שאינם מכירים במדינת ישראל ומבחינתם התערבות רשם ההקדשות מייצרת מוטיב של פגיעה בחופש הדת".
האם רשם ההקדשות אחראי על הקדשות שהוקמו טרם הוסמך לתפקידו מתוקף החוק?
"המחוקק קבע במסגרת חוק הנאמנות כי החובה לדווח על הפעילות בהקדש לרשם ההקדשות אינה חלה על הקדשות דתיים שהוקמו טרם חקיקת חוק הנאמנות. כמו כן נקבע כי החוק לא יחול על הקדשות דתיים שהוקמו אחרי חקיקת החוק, אם המקדיש קבע שההקדש יהיה הקדש דתי ושהסמכויות יהיו לבית הדין הדתי והשרעי".
מדוע המערכת המשפטית מערבת את רשם ההקדשות בהקדשות דתיים?
"בשנת 2014 פורסם דו"ח ביקורת חמור מטעם מבקר המדינה על התנהלות בתי הדין הרבניים להקדשות. נמצא כי רמת הפיקוח של בתי הדין הרבניים לא היתה מיטבית, כספים רבים הופנו למטרות שלא נועדו אליהן, וכתוצאה מכך המקדישים יצאו נפסדים".
לדברי עו"ד בן דוד, "למרבה הצער, בתי הדין הרבניים הביאו את הצרה על עצמם במחדלי פיקוח. סביר להניח שאם התנהלותם היתה נכונה והם היו עושים כל מאמץ כדי להסדיר מראש את הפיקוח, הרי שהם היו מצליחים למנוע את התערבות רשם ההקדשות".
מעבר לכך, הוא מסביר, "מנגנוני שלטון תמיד רוצים לצבור עוד כוח, עוד סמכויות ועוד תקציבים, ולא מן הנמנע כי גם שיקול זה עמד לנגד עיני רשם ההקדשות. מכיוון שהחלטותיו לא נומקו כראוי, קשה לדעת מה עמד מאחורי ההחלטה. כבר נאמר על ידי בית המשפט העליון לפני שנים, כהצדקה לביטול החלטה מנהלית ש'עם ספינקס אי אפשר להתווכח'".
חשוב לדעת, מוסיף עו"ד בן דוד, כי "בעקבות דו"ח מבקר המדינה הקים בית הדין הרבני יחידת פיקוח, ובמקרים בעייתיים מינה עורכי דין כמנהלים מיוחדים, אולם גורמים במערכת המשפטית, שאני מתרשם שיש בה גורמים בכירים שעוינים את בית הדין הרבני בפרט ואולי את העולם הדתי בכלל, קפצו על ההזדמנות לכרסם בסמכויות בית הדין הרבני והחלו, באמצעות רשם ההקדשות ופקידים אחרים, להטריד ולאיים על מנהלי ההקדשות והנאמנים".
כיצד הדבר בא לידי ביטוי?
"במהלך שנת 2021 יזם רשם ההקדשות פנייה לכל הנאמנים ומנהלי ההקדשות הדתיים והורה להם לרשום את ההקדשות ברשם ההקדשות ולתת לו דיווחים. הובהר כי מי שלא יציית חשוף לסנקציות פליליות. מנהל הקדש בית היתומים הספרדי, עו"ד שלמה תוסיה כהן, פנה לבית הדין הרבני אשר בפסק דין ארוך ומנומק הורה לו שלא לרשום את ההקדש ולא לדווח כלל לרשם ההקדשות. המדינה ערערה לבית הדין הרבני הגדול, אשר ממש לאחרונה דחה את הערעור".
עו"ד בן דוד מוסיף כי: "זה מספר חודשים שהמערכת המשפטית מערימה קשיים נוספים כדי לגרום לכך שההקדשות הדתיים יירשמו ברשם ההקדשות, ביניהם אי רישום ההקדשות הדתיים ברשויות המס, כך שהם לא מקבלים מספר רישום (בדומה לעוסק מורשה) ולמעשה, בעת קבלת כספים או נכסים, ההקדש הופך להיות עבריין מס. לטעמי, מי שפועל בניגוד לדין הן רשויות המס, הפועלות על פניו בחוסר סמכות ומשיקולים זרים. קיים חשש שבעתיד המלחמה הזו תעלה מדרגה וייעשה ניסיון לנקוט הליכים פליליים כנגד מנהלי ההקדשות הדתיים שלא ידווחו לרשם ההקדשות - אף שמדובר על הקדשות שקמו לפני קום המדינה ושחוק הנאמנות לא חל עליהם".
אם כך מנהלי הקדשות הדתיים נמצאים במצב מביך?
"נכון, אם מנהלי הקדשות הדתיים יצייתו לרשם, הם יפרו בכך את החלטת בית הדין הרבני שמינה אותם. אם לא יצייתו לרשם, עלולים להיפתח נגדם תיקים פליליים. אין ספק שמצב זה מייצר תקדים לקראת הליכים נוספים שבהם יהיו מעורבים מנהלי ההקדשות הדתיים גם במישור האישי וגם במישור המוסדי".
האם מנהלי ההקדשות הדתיים התעמתו עם רשם ההקדשות?
"אני יודע על כמה נאמני ומנהלי הקדשות דתיים, שמתוך רצון לא להתעמת עם המערכת המשפטית הרימו ידיים ונרשמו ברשם ההקדשות, מהלך הנוגד את אמונתם ואת חופש הדת של המקדישים. לטעמי, הרמת ידיים זו היתה מוקדמת, שכן בעקבות הנחיית בתי הדין הרבניים, הן האזורי והן בית הדין הרבני העליון, שלא לרשום את ההקדשות ברשם ההקדשות - ברגע שבעל תפקיד קיבל הוראה לא לבצע פעולה מסוימת מהממונה עליו, אי אפשר יהיה לייחס לו עבירה, וגם אם יואשם בעבירה כלשהי על פניו נראה כי קיימת לו הגנות הכורח והצידוק הקבועות בחוק העונשין".
כיצד יכול היה רשם ההקדשות, שהוא פקיד, לשלוח התראות למנהלי הקדשות דתיים מבלי שקיבל מלכתחילה אישור לכך ממשרד המשפטים?
"התנהלות המערכת המשפטית בסוגיה זו יכולה להמחיש ולהדגים כיצד הגורמים האמונים על אכיפת שלטון החוק במדינה ואכיפת כללי מינהל תקינים רואים עצמם פטורים מהוראות החוק. תחילה מחליט רשם ההקדשות, ללא הנמקה, ללא הסמכה ובניגוד לחוות דעת קודמות של משרד המשפטים, כי הוא מוסמך לפקח על ההקדשות הדתיים. לאחר מכן, בדיעבד, לאחר שניתן פסק דין של בית הדין הרבני השולל עמדה זו מכל וכל, מגבה היועץ המשפטי לממשלה את עמדת רשם ההקדשות, בנימוק לקוני, כי כך עולה 'מהפרשנות התכליתית' של החוק, תוך התעלמות מוחלטת מכל ההנמקות שניתנו על ידי בית הדין הרבני האזורי. בצדק, תיאר בית הדין הרבני העליון את הנמקה זו כ'הנמקה דלה' שנאמרה, כביכול, 'כמתנבא מפי הגבורה'".
מהו המסר שלך למנהלי ההקדשות מחד ולמערכת המשפטית מאידך לנוכח תמונת המצב?
"בעל תפקיד צריך להיות נאמן וכפוף למי שמינה אותו ולכן נאמני ומנהלי הקדשות אמורים לדווח לבית הדין הרבני בלבד. בית הדין הרבני הוא זרוע של המדינה לא פחות מרשם ההקדשות. לא מתקבל על הדעת שאורגנים של המדינה אינם מסוגלים להגיע להבנה או הסכמה, מאלצים את בעלי התפקיד לבחור במי הם מצדדים או ממי הם פחות חוששים".
לגופו של עניין, מסכם עו"ד בן דוד, "סוגיה מעין זו צריכה להיות מוסדרת בחקיקה, או לפחות בחקיקת משנה, ולא ייתכן שהחלטות בסוגיות אלו תתקבלנה במחשכים, ללא תהליך סדור ושקוף. העובדה שהמערכת המשפטית עוקפת את תהליך החקיקה הסדור, באמצעות ניסיון להטיל אימה על בעלי תפקידים, והעובדה שיש למחלוקת זו גם השלכות פוליטיות והן משנות את הסטטוס קוו בענייני הקדשות, עלולות להעצים את חוסר האמון הגובר והולך במערכת המשפטית וחבל".
עורך הדין משה בן דוד בקיא בסוגיות הנוגעות להקדשות ומייצג את לקוחותיו בתיקים אלה. לפרטים, צרו קשר בטלפון - 077-9971409
לעמוד המשרד באתר משפטי
הכתבה באדיבות Zap משפטי
המידע המוצג בכתבה אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו ואינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים או הימנעות מהליכים. כל המסתמך על המידע המופיע בכתבה עושה זאת על אחריותו בלבד