אלי ואלה (שמות בדויים) הם בעלי חנויות במרכז מסחרי נודע, אשר רשום כבית משותף. למה הכוונה? בית משותף הוא בית שבו ישנן שתי דירות לכל הפחות, והוא רשום בפנקס הבתים המשותפים. כפי שניתן להבין מהנסיבות, בית משותף הוא לא בהכרח בניין מגורים אלא שהוא יכול להיות גם מרכז מסחרי. על כל דירה בבית המשותף (או במקרה שלנו, לכל חנות) יש בעלות נפרדת, כאשר יתר החלקים של הבניין (כמו חדרי המדרגות, הגג, המקלט וכיו"ב) נמצאים בבעלות משותפת של כל הבעלים ונחשבים ל"רכוש משותף".
עד כאן הכול נשמע תקין למדי, אבל במהרה העניינים מתחילים להסתבך. אלה טענה כי אלי פלש לרכוש המשותף במרכז המסחרי וקיים בו שימוש ייחודי אשר מנע ממנה לעשות כל שימוש ברכוש המשותף. כלומר, לטענתה אלי השתלט על הרכוש המשותף לכל בעלי החנויות.
אלי לא הכחיש כי אכן עשה שימוש ייחודי ברכוש המשותף, אך טען כי מצב הדברים הקיים כיום נעשה באישור מלא ואמיתי של אלה. עוד הוא טען כי לאורך השנים כל אחד מבעלי הנכסים עשה שימוש ברכוש המשותף, כשבפועל היתה חלוקה בעין של השטח כבר עשרות שנים (משנת 1988) ובהסכמת בעלי החנויות, כך שחלה על מקרה זה התיישנות. הכוונה ב"חלוקה בעין" היא פירוק השותפות על ידי חלוקת הנכס לחלקים, והפרדת הבעלות בהם כך שלא יהיה יותר "רכוש משותף" ולכל חלק יהיו בעלים מוגדרים.
אלי אף הוכיח את דבריו והציג מסמכים אשר הוגשו לוועדות התכנון והבנייה בעיר, אשר מוכיחים את הסכמת בעלי החנויות להסדר החלוקה בעין. על בסיס מסמכים אלה אושרה התכנית והוצאו היתרי בנייה, שהוציאו את כל ההסדר לפועל הלכה למעשה.
איך הסיפור נגמר?
נשמח לבשר לכם כי סוף טוב הכל טוב. גם המקרה הזה מבוסס על הכלל הפשוט: ייצוג משפטי הולם מבטיח לקורבן צדק ודין לכף זכות. אלה הסתייעה בעורכי הדין גדעון פנר וסתיו שמש והגישה תביעה לבית משפט השלום בבאר שבע, על מנת לוודא שהאמת תצא אל האור. אכן, פנר ושמש, בעקבות מלאכת מחשבת ומקצועית, הצליחו להוכיח כי חתימותיו של בעלה המנוח של אלה על גבי המסמכים שהציג אלי (ושעל בסיסם אושרה התכנית והוצאו היתרי הבנייה) - זויפו!
בית המשפט לא נותר אדיש כלפי הממצא הזה, ששינה את כל התמונה מקצה לקצה, וקבע פה אחד כי הסכמה להעברת זכויות קנייניות צריכה להיות מפורשת - ולא משתמעת - בין אם בכתב ובין אם לאו. במקרה שלנו, שבו מדובר בחתימות מזויפות, נראה שאין מדובר בהסכמה מפורשת כלל ועיקר, ואפילו אין מדובר בהסכמה משתמעת, כי ההסכמה בשתיקה של אלה לשימוש שעשה אלי ברכוש המשותף מסתיימת בו ברגע שהיא מבקשת לסיימו.
לא זו בלבד, אלא שעצם הבנייה שנעשתה בפועל ברכוש המשותף לא משקפת הסכמה לוויתור על זכויות קנייניות, ציין בית המשפט, כי הרכוש המשותף הוא הזכות הקניינית של כל בעלי הזכויות במרכז המסחרי.
לאור מסקנותיו אלו של בית המשפט, לא היה בכלל ספק שדין תביעתה של אלה הוא להתקבל. ואכן, תביעתה של אלה התקבלה, ואלי חויב לפנות את השטח אליו פלש ולהשיב את המצב לקדמותו, הן במישור התכנוני והן במישור הקנייני.
משרד עורכי הדין גדעון פנר הוא אחד מהמשרדים הגדולים בארץ בכל הנוגע לתחום דיני הנזיקין, ועד כה ייצג במסירות אלפי לקוחות בין כותלי בתי המשפט. המשרד מעניק שירותים משפטיים בשלל תחומים מזה 44 שנים, ומשתף פעולה באופן הדוק עם מגוון מומחים ורופאים בכירים שמלווים את התיקים השונים. ליצירת קשר ולפרטים נוספים ניתן לפנות בטלפון - 077-9977499
לעמוד המשרד באתר משפטי
הכתבה באדיבות Zap משפטי
המידע המוצג בכתבה אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו ואינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים או הימנעות מהליכים. כל המסתמך על המידע המופיע בכתבה עושה זאת על אחריותו בלבד