בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב קבע לאחרונה כי אישה שסבלה מהתקפי מיגרנה קשים במהלך הריונה זכאית לגמלת שמירת הריון. זאת, אף שההריון לא סיכן את חייה של האישה או את העובר שלה בשום שלב, וכנגד דעתו החולקת של הביטוח הלאומי שסירב לשלם לה את הגמלה.
במסגרת החלטתו קבע בית הדין כי התקפי המיגרנה שמהם סבלה האישה היו קשים, ובשל העובדה שהיא היתה בהריון, הטיפול בה היה מוגבל ולא ניתן היה לתת לה טיפול מניעתי. "מצבה לא היה בגדר אי נוחות והיא סבלה מתחלואה", נימק בית הדין את החלטתו.
"בעבודה היו טריגרים להחמרת הבעיה"
האישה, בשנות ה-30 לחייה, היתה בהריונה השני כאשר החלה לסבול ממיגרנות קשות כמעט באופן יומיומי. מאחר שעבדה בתפקיד לחוץ ותובעני, המיגרנות הקשו עליה עוד יותר לתפקד. על רקע זה, היא ביקשה מביטוח לאומי להכיר בה כזכאית לגמלת שמירת הריון לשישה חודשים.
לאחר שהביטוח הלאומי הכיר בזכאותה לגמלה רק לחצי מהתקופה, האישה פנתה ללשכת הסיוע המשפטי והגישה באמצעות עו"ד אסף ברק תביעה לבית הדין לעבודה שבה דרשה להכיר בזכאותה לגמלה לכל התקופה. במסגרת ההליך מינה בית הדין מומחית למיילדות וגניקולוגיה כדי שתשמש כמומחית מטעמו.
חוות הדעת הראשונה שסיפקה המומחית היתה מוגבלת, משום שבשלב זה המומחית שמינה בית הדין לא קיבלה העתק של התיק הנוירולוגי של האישה, ולכן המומחית קבעה כי אין תיעוד לכך שהאישה סובלת ממיגרנות ואין לאשר לה את הגמלה.
בשלב מאוחר יותר של ההליך, לאחר שהמומחית קיבלה את התיק הנוירולוגי המלא, היא שינתה את עמדתה מן הקצה אל הקצה והדגישה כי "המסמכים הנוירולוגיים שקיבלה היו קריטיים לחוות הדעת".
המומחית ציינה בחוות דעתה כי למרות שמיגרנות בדרך כלל משתפרות במהלך ההריון, הרי ש"אצל התובעת היתה מיגרנה שממנה היא סבלה רק בעת ההריון. הסימפטומים היו כמעט על בסיס יומיומי".
לדבריה, "הטיפול בהריון מוגבל מאוד ולא ניתן לתת טיפול מניעתי. המלצת הנוירולוג היתה להימנע ככל הניתן מטריגרים להתקף (עבודה מול מחשב, סטרס) ולכן המליץ על שמירת הריון.
המומחית הדגישה כי המיגרנה שממנה סובלת האישה "חמורה ולא מאפשרת כלל את תפקודה בעבודה". לדבריה, "בעבודה עצמה יש טריגרים למיגרנות, ולאור זאת שידינו קשורות מבחינה טיפולית (עקב ההריון - מז"מ), יש לנסות ולהמעיט את ההתקפים על ידי מניעת הטריגרים".
לפיכך, המליצה המומחית לאשר לתובעת גמלת שמירת הריון לכל התקופה, "למרות שלא נשקפה סכנה לה או לעובר". היא הדגישה כי "במצבה, האישה לא יכלה לתפקד בעבודה" וכי זוהי לא אי נוחות: "זוהי תחלואה. גם אם אינה מסכנת את האישה, הרי שהיא גורמת לסבל רב וחוסר תפקוד".
"עשוי להיות רלוונטי גם לכאבים באגן בהריון"
במסגרת ההליך טענה האישה כי על בית הדין לאמץ את עמדת המומחית הרפואית שמונתה על ידו. מנגד טען הביטוח הלאומי כי יש לדחות את התביעה.
לטענת הביטוח הלאומי, המומחית שגתה בהבנת החוק ופירשה אותו באופן מוטעה. בתמצית טען הביטוח הלאומי כי האישה סבלה רק מ"מיחושים" וכי מיגרנה איננה מחלה שמסכנת אותה או את העובר. לטענתו, אין שום ספרות רפואית שתומכת בכך שמיגרנה משאירה איזשהו "חותם תחלואתי".
במסגרת פסק הדין דחה בית הדין מכל וכל את עמדת הביטוח הלאומי. הוא קבע כי יש לייחס משקל רב לחוות דעתה של המומחית ואין מקום לסטות ממנה.
על פי השופטים, "סיכון רפואי אינו חייב לעלות כדי סכנה קיומית לאישה או לעובר, אלא עליו להגיע לכל הפחות כדי סיכון לתחלואה גופנית, וזאת להבדיל מאי נוחות או כאב הנובעים משינויים פיזיולוגיים טבעיים הכרוכים בהריון".
בית הדין הדגיש בהחלטתו כי במקרה זה "אין מדובר באי נוחות גרידא אלא בתחלואה גופנית, אשר הטיפול הרפואי בה מוגבל בשל ההריון, הגורמת לסבל רב ולחוסר תפקוד, ומשכך אין צורך להידרש לשאלה האם ישאירו חותם תחלואתי בגוף האישה", כטענת הביטוח הלאומי.
"מדובר בהחלטה משמעותית מאוד", מסכם עו"ד ברק את פסק הדין. "בית הדין למעשה פסק שצריך לשלם את גמלת שמירת ההריון לא רק כאשר יש סיכון קיומי לאם ולעובר, אלא בכל מקרה שבו קיים סיכון לתחלואה".
לדברי עו"ד ברק, פסק הדין עשוי להיות רלוונטי לא רק לנשים שסובלות ממיגרנות בהריון אלא גם למי שוסבלות מסימפיזיוליזיס (כאבים באגן בתקופת ההריון), שגם היא תופעה נפוצה בהריון שבדרך כלל אינה גורמת לסכנה קיומית אך גורמת לסבל רב ולקושי תפקודי.
זקוקות לייצוג מול ביטוח לאומי או מול חברת ביטוח? פנו כאן או בטלפון - 077-2303946 להיוועצות ראשונית ובידקו כיצד למצות את זכויותיכן.
לעמוד המשרד באתר משפטי
הכתבה באדיבות Zap משפטי
המידע המוצג בכתבה אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו ואינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים או הימנעות מהליכים. כל המסתמך על המידע המופיע בכתבה עושה זאת על אחריותו בלבד