כאשר נישואים מגיעים אל סופם, סוגיית הרכוש של הצדדים הופכת, לעיתים, לאבן נגף בכל הקשור לדרך סיומם. ומכאן, עולה השאלה החשובה, מה יעשה ברכוש של בני הזוג ואף, או יותר נכון, איך זה יתחלק ביניהם.
התשובה לשאלה הזו, הרבה פעמים, תלויה בעובדה אם הצדדים ערכו ביניהם הסכם ממון, אם לאו.
הסכם הממון, תפקידו להסדיר את יחסי הרכוש והחלוקה בין בני הזוג וכשמו כן הוא, הסכם הנוגע לממון (רכוש). לדבריה של עו"ד הילה דהן טובי, החשיבות בעריכת הסכם ממון נוגעת לרכוש הצדדים שבני הזוג צברו ו/או יצברו במהלך חיי נישואיהם ואף בנוגע לרכוש שהגיע עמו מי מבני הזוג, בטרם הנישואים.
ככל שהצדדים לא ערכו הסכם ממון, אזי שברירת המחדל היא "איזון משאבים".
איזון משאבים בין בני זוג מקורו בחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973 ומטרתו לקבוע את אופן חלוקת הרכוש בין בני זוג נשואים עם פקיעת נישואיהם מחמת גירושין או פטירה של אחד מבני הזוג.
ההסדר בחוק יחסי ממון קובע ברירת מחדל של חלוקה שווה של הרכוש בין בני הזוג אלא אם קבע בית המשפט אחרת או ככל וקיים הסדר אחר בין בני הזוג בדרך של הסכם ממון אשר עליו להיערך בכתב ולהיות מאושר (אישור של בית משפט לענייני משפחה או בית דין דתי לו סמכות השיפוט בנישואין וגירושין של בני הזוג או על ידי נוטריון כאשר הסכם הממון נכרת לפני הנישואין) .
האישור על פי החוק נועד להבטיח את גמירות דעתם של הצדדים ולוודא כי ההסכם נערך מתוך רצון חופשי, ללא לחץ או כפייה או השפעה בלתי הוגנת. מקום שהצדדים לא עורכים הסכם ממון, או כאשר נכרת הסכם ממון אך הוא שותק בנוגע לסוגיות שמוסדרות בחוק, יחול המנגנון הקבוע בחוק בסעיף 3 לחוק שקובע כך:
"לא עשו בני הזוג הסדר ממון, ואם עשו - במידה שההסכם אינו קובע אחרת, יראום כמסכימים להסדר איזון המשאבים לפי פרק זה".
העיקרון המנחה באשר לאופן חלוקת נכסי בני הזוג בעת פקיעת הנישואין נקבע בסעיף 5(א) לחוק יחסי ממון, הקובע את זכותו של כל אחד מבני הזוג למחצית שוויים של נכסי בני הזוג, כך:
"עם התרת הנישואין או עם פקיעת הנישואין עקב מותו של בן זוג (בחוק זה - פקיעת הנישואין) זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שוויים של כלל נכסי בני הזוג, למעט - (1) נכסים שהיו להם ערב הנישואין או שקיבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואין"
לכאורה, הדברים העולים מחוק יחסי ממון ברורים, כך שככל שמדובר בנכסים שצברו בני הזוג במהלך נישואיהם, הרי שדינם חלוקה שווה ביניהם וככל שמדובר בנכסים שהיו למי מהצדדים קודם נישואיהם ו/או כספי ירושה ו/או מתנה שקיבלו, אלה ישארו אצל הצד הזכאי להם.
אלא שהמציאות היא הרבה פעמים, יותר מורכבת והיא משתנה ממקרה למקרה והיא אף מושפעת מהרבה גורמים.
וכפי שנהוג לומר- "אם יש ספק, אז אין ספק" וכדי למנוע מצב בו יתגלעו חילוקי דעות בין הצדדים, באשר לדרך החלוקה, הרי שכדאי מאוד לשריין את הרצון ו/או ההסכמה בדרך של עריכת הסכם (אותו כמובן ניתן גם לשנות בהסכמה בהמשך ככל שיהא שינוי נסיבות והצדדים יבחרו בדרך חלוקה שונה).
ובכלל, הוודאות היא עדיפה יותר, כי היא ממזערת סיכונים.
לדוגמא: אם בן זוג מגיע לנישואים עם דירה שרכש בכספו, עוד בטרם הנישואים והצדדים לא ערכו ביניהם הסכם ממון, והם גרו בדירה וניהלו משק בית משותף, משך שנים, הרי שיש היתכנות לתביעת האישה לקבלת מחצית הדירה.
אחת הטענות הרווחות, במקרים הללו, היא שאמנם בן זוגה הגיע לנישואים עם הדירה, שלכאורה מוחרגת ממסת הנכסים של בני הזוג בהתאם לחוק יחסי ממון, אלא שעל אף זאת היתה ביניהם כוונת שיתוף מפורשת, בדרך של התנהגות, משך השנים. לדוגמא: הם שילמו יחד את המשכנתא, נשאו ביחד בהוצאות הדירה, שיפצו אותה וכהנה וכהנה.
מה קורה במקרה כזה? הסמכות להכרעה עוברת לבית המשפט.
סעיף 8 לחוק מאפשר לבית המשפט לקבוע כל אחת מהחלופות הבאות, במקום הסדר של איזון משאבים:
"(1) לקבוע נכסים נוספים על המפורטים בסעיף 5 ששוויים לא יאוזן בין בני הזוג;
(2) לקבוע שאיזון שווי הנכסים, כולם או מקצתם, לא יהיה מחצה על מחצה, אלא לפי יחס אחר שיקבע בהתחשב, בין השאר, בנכסים עתידיים, לרבות בכושר ההשתכרות של כל אחד מבני הזוג;
(3) לקבוע שאיזון שווי הנכסים, כולם או מקצתם, לא יהיה לפי שוויים במועד איזון המשאבים, אלא לפי שוויים במועד מוקדם יותר שיקבע;
(4) לקבוע שאיזון המשאבים לא יתייחס לנכסים שהיו לבני הזוג במועד איזון המשאבים אלא לנכסים שהיו להם במועד מוקדם יותר שיקבע".
אז אם נחזור לדוגמא מעלה, הרי שמקרה כזה יגיע להכרעה של בית המשפט, על אף שלכאורה, הדירה נרכשה לפני הנישואים ועל אף שהיא רשומה רק על שמו של בן הזוג ובית המשפט יכול לקבוע כי למרות זאת, הדירה שייכת לבני הזוג בחלקים שווים. הטיפ של עוה"ד דהן טובי לזוג שעומד להינשא ולאחד מבני הזוג יש רכוש הוא, קודם כל להיוועץ עם עו"ד שמבין בתחום, כדי שיוכל לשקף לבני הזוג את המצב המשפטי.
צריך לזכור שבני זוג שנכנסים ל"מוד" של חתונה, הם נורא נרגשים ויש איזו שהיא אופוריה סביב הרצון הבסיסי והמהותי, להקים בית, זוגיות ומשפחה. ולכן, הם לא תמיד חושבים על מה יקרה אם וכאשר, חלילה, יתגרשו בעתיד ויש גם תחושה סביב עריכת הסכם הממון, שבני הזוג עומדים להתגרש, עוד בטרם נישאו זה לזו. אך מדובר באי נוחות בלבד, אותה עו"ד טוב יוכל להפריך או לכל הפחות לעדן, על אף המצב המנטלי של בן הזוג החושש, כאשר ברור כי מטרת ההסכם היא לנטרל מצבים עתידיים לא רצויים.
וכן, גם על תרחיש בו בני זוג עלולים להתגרש (במדינה בה סטטיסטית כמעט כל זוג שני מתגרש) צריך לחשוב ולשקול ולא מדובר בהסתברות תלושה ואף לא קלושה, לצערנו והיא קיימת.
והכי חשוב לזכור כי הבקשה להגן על רכוש מי מהצדדים, אותו הוא השיג בעמל רב, היא לגיטימית לחלוטין וצריכה להיות הגיונית ומובנת לצד השני שהגיע ללא נכסים כלל ו/או מעט.
לעמוד של עו"ד הילה דהן טובי באתר זאפ משפטי
הכתבה באדיבות Zap משפטי
המידע המוצג בכתבה אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו ואינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים או הימנעות מהליכים. כל המסתמך על המידע המופיע בכתבה עושה זאת על אחריותו בלבד