מיכאל, נכה צה"ל ממוצא אוקראיני, אשר חיפש את שורשי משפחתו בקייב, לא חלם שיזכה להיפגש, בגילו המבוגר, עם אהבת חייו השנייה, טטינה גורצ'נקו (שם בדוי). מאידך, אף אחד מבני הזוג לא חלם שזמן קצר יחסית לאחר הנישואים טניה תישאר לבד ותאלץ להילחם על זכותה להישאר בארץ, לאחר פטירת בן זוגה האהוב.
בשנת 2006 הזמין מיכאל את טניה לארץ כבת זוג של אזרח ישראלי. תהליך קבלת המעמד התעכב מאחר והשניים לא היו נשואים, ולא הייתה להם האפשרות להינשא בארץ, שכן טניה אינה בת דת משה. עקב כך יצאו בני הזוג בשנת 2008 לאוקראינה, על מנת להתחתן שם בנישואים אזרחיים. תהליך הסדרת מעמדה של טניה בארץ מול רשות ההגירה, אשר נקרא בשפה מקצועית נוהל החיים המשותפים, התחיל את ספירת השנים יחדיו מחדש עם חזרתם. טניה קיבלה מעמד ארעי (אשרה מסוג א\5) בשנת 2009.
בשנת 2013, זמן קצר לפני שהייתה טניה אמורה לקבל מעמד תושב קבע, נפטר מיכאל ממחלה קשה.
האם אלמנה של אזרח ישראל יכולה להישאר בארץ?
לאחר פטירתו של בעלה ז"ל, פנתה טניה בבקשה למשרד הפנים להישאר בישראל, כפי שהייתה זכאית כבת זוג של ישראלי שהשלימה יותר ממחצית מהליך החיים המשותפים. הבקשה עברה לוועדה הבינמשרדית של משרד הפנים אשר הדנה בבקשות מעמד כאלה מטעמים הומניטריים מיוחדים.
בעוד היא ממתינה לדיון הוועדה, ניהל טניה את חייה בארץ. למרות שבגילה המבוגר התקשתה ללמוד לדבר עברית, היא פיתחה קשרי ידידות בקרב הקהילות דוברות הרוסית והאוקראינית בירושלים, והתנדבה בבית החולים שערי צדק. היא התגוררה בדירה שהוריש לה המנוח בירושלים והשכירה דירה נוספת במרכז הארץ. עד אשר הוועדה הבינמשרדית החליטה לשלול את זכותה למעמד, קיבלה טניה קצבת שאירים כאלמנת נכה צה"ל.
זיקה לישראל וטעמים ההומניטאריים לקבלת מעמד
מה בעצם אומר המונח "זיקה"? פקידי משרד הפנים או נציגי הוועדה מקבלים החלטה על פי מכלול רחב של שיקולים, ראויים יותר או פחות, לגבי המקום המרכזי אליו שייך האדם. למעשה מדובר בניסיון לבחון כליות ולב, ולהחליט האם האדם הוא איש זר או חלק ממדינת ישראל, האם ליבו כאן או במקום אחר.
לוועדה לקח שנים ארוכות לאסוף ראיות ולהגיע להחלטה. מדי כמה שנים טניה הייתה עוברת ראיון מול פקידי משרד הפנים השואלים אותה לגבי חיי היום-יום והשתלבותה או חוסר השתלבותה בחברה הישראלית. במהלך ההמתנה הספיקה לעבור תאונת עבודה ומחלת סרטן אשר הובילה לכריתת רחם ולבידוד חברתי.
פנו למשרד עורכי הדין דקר, פקס, אופיר ושות' להיוועצות בנושא הגירה ואזרחות, כאן או בטלפון - 053-9376328
לאתר המשרד
לעמוד המשרד באתר משפטי
הכתבה באדיבות Zap משפטי
סירוב הבקשה על ידי הוועדה
בשנת 2018 התקבלה ההחלטה - חברי הוועדה הבינמשרדית לא מוצאים טעמים הומניטאריים לתת לה מעמד בארץ. הוועדה מצאה שמאחר וטניה ומיכאל ז"ל היו אנשים מבוגרים אשר לא הקימו משפחה בארץ, ומאחר ובילתה את רוב חייה מחוץ לישראל, זיקתה לישראל הייתה מועטה. מאידך, היא שמרה על הקשר עם משפחתה באוקראינה, והם ביקרו אחד את השני לעתים תכופות - דבר שמלמד כי זיקתה לאוקראינה חזקה יותר. (כאן יש מקום להדגיש כי מדיניות משרד הפנים ומבחני הזיקה למקום למעשה נותנים עדיפות רשמית בקבלת מעמד בישראל לאדם אשר מנתק את הקשר עם משפחתו בעוברו לארץ אחרת, על פני אדם המקדש ערכים משפחתיים).
טניה לא הייתה מוכנה לקבל את ההחלטה אשר דרשה ממנה לעזוב את ישראל, ופנתה לבית הדין לעררים באמצעות משרד עורכי דין.
האם אלמנה מבוגרת אינה יכולה לקבל מעמד בישראל?
למעשה, בפני בית הדין עמדה השאלה - האם בן אדם שהגיע לכאן בגיל מבוגר אשר מונע הקמת משפחה חדשה בארץ, ואשר הינו בעל ילדים בחו"ל איתם נמצא בקשר, לעולם לא יהיה בעל זיקה לישראל שתאפשר קבלת מעמד בארץ? טניה ונציגיה ממשרד עו"ד החתום מטה חשבו שאין כך הדבר.
בערר שהוגש על ידי משרד עורכי הדין, הודגשה התמקדות משרד הפנים בשיקולים ההומניטאריים וההחלטה שזיקתה של טניה לאוקראינה חזקה מהזיקה לישראל הינה סכמטית ואינה מתחשבת בכל העובדות. בין השיקולים שאוזכרו כחשובים היו: נכסי הנדל"ן בארץ, קברו של בעלה ז"ל בירושלים, הציפייה הלגיטימית לקבל מעמד בארץ במהלך הליך החיים המשותפים, השנים הרבות אותן בילתה בארץ והקושי שבחזרה בגיל מבוגר לארץ המוצא אשר הפכה לזרה במשך השנים, הקשרים החברתיים אותם יצרה (לערר נוספו מכתבים מהחברים והעמיתים הרבים אשר העידו על השתלבותה של טניה בחברה הישראלית) ואף העובדה שהסתכסכה עם הבת שלה בשנת 2017 ומאז הן אינן מתראות (למרבה הצער, כאמור סכסוך כזה הוא גורם חיובי מבחינת קבלת מעמד בישראל).
בית הדין לעררים על פי חוק הכניסה לישראל פוסק: משרד הפנים לא התמקד בשיקולים הרלוונטיים
בית הדין קיבל את הטענה המרכזית שהוועדה התמקדה יותר מדי בטעמים ההומניטאריים וכשלה בהחלת המבחן הרלבנטי והחשוב יותר: מבחן הזיקה לישראל. כאשר בית הדין החיל את המבחן, הדגשים על החברים הרבים, הנכסים בארץ, והתנדבות בבית חולים שערי צדק, ועוד, הטו את הכף לטובת זיקה לישראל ולא לאוקראינה. לפי פסק הדין, רישיון הישיבה א/5 של טניה יוארך בשנתיים (כל פעם בשנה) ולאחר מכן משרד הפנים יאריך אותו מעת לעת כל עוד וטניה תשמור על מרכז חיים מישראל. משרד הפנים נדרש לשלם הוצאות משפטיות בסך 3000 ₪ לטובת העוררת.
הפרשה מלמדת כי פקידי משרד הפנים אצל רשות ההגירה לא תמיד מקבלים החלטות על בסיס השיקולים הנכונים ובכל אופן החלטותיהם תמיד נתונות לביקורת של ערכאות משפטיות, אשר עשויות לפסוק אחרת לטובת מי שנלחם על זכויותיו.